לפעמים חיבוק הוא לא רק חיבוק.

ה"אחיזה החזקה" (holding) מושג שטווה דונלד וודס ויניקוט, פסיכיאטר  ופסיכואנליטיקאי  מתייחס לחשיבות התמיכה הפיזית, גופנית והטיפול בצורכי הגוף של התינוק. החל מהחתלה, האכלה, ליטוף ועד ערסול וחיבוק.

הנפש מתחילה להיבנות מצרכי הגוף ודרך ההולדינג, התינוק מפתח את הזהות הגופנית שלו ומצליח להשתלט על הכאוס ההתחלתי באמצעות תחושת היציבות הבונה והמכילה של האם.

 

הבסיס הראשוני שנבנה מתוך חוויה של מגע מותאם עוטף ומכיל ישמש את התינוק כחוף מבטחים ממנו ייצא ואליו ישוב גם כשיפליג למרחקים. ככל שבסיס זה בטוח יותר, יציב יותר ומרגיע יותר, הוא יוכל להפליג למרחקים גדולים יותר, להתמודד עם סערות בצורה טובה יותר, בידיעה שתמיד יוכל לחזור ולהיטען בחוויה בסיסית זו של יציבות רוגע ובטחון שהפכה לחלק אינהרנטי מאישיותו.

 

דפוס ההתקשרות של התינוק ויכולתו להכיל ולעבד גירויים בסביבתו, נשענים על חוויה ראשונית של תפיסה עצמית ושקט פנימי שהינם תוצרים של מותאמות ההכלה, לה זכה מההורה.

 

מחקרים רבים מוכיחים שהצורך במגע, מהווה נדבך ראשוני לוויסות פיזיולוגי התפתחותי של דופק, חום גוף ואף משפיעים על המערכת החיסונית של התינוק. 

השפעת המגע על ההתפתחות הפסיכולוגית, קוגניטיבית של התינוק

חוסר במגע עלול ליצור בעיות כמו פחדים,עכבות, בעיית קשב וריכוז מתחים, דימוי גוף בעייתי וקושי ביצירת קשרים עם אנשים אחרים. ילדים שחוו חוויה נכונה של "החזקה", גדלים להיות ילדים  שאפתניים, מסופקים ואופטימיים לעומת ילדים שיש להם חסכים או שחוו מגע לא נכון.

 

כיצד משפיע חסך במגע?

מחקרים בהם בדקו תינוקות בגילאי שמונה חודשים עד ארבעה עשר חודשים,  שחוו חסך במגע והזנחה, גילו כי החוסר בייצוג המרגיע, הנעים ומעניק הביטחון של ההורה והחוסר בתחושת המוגנות והמגע, הביאו לאחת משתי הקיצוניות:

 

  • אדישות והימנעות -  ילד האדיש לנוכחות או לחוסר הנוכחות של ההורה או הסביבה ו"משתבלל" בתוך עצמו.
  • רגישות יתר - ילד המסרב להיפרד וחווה תנודות חדות של  מצבי רוח, כעסים וטלטלה פסיכולוגית. החוסר בהגדרת העצמי מביא לכך שהילד מגיב בעוצמה לכל אדם הניצב מולו. כמו ילד המביט במראות מעוותות בלונה פארק ? רגע אחד הוא שמן ורגע אחר ארוך ורזה.

 

ה"החזקה" הלא נכונה מגדירה את הילד באופן מגביל או חופשי יתר על המידה. ניתן לראות זאת כירידה במדרגות ללא מעקה, כשהמעקה נמצא לצידנו. גם אם לא נאחז בו ונרד במדרגות באופן בטוח יותר, הידיעה שהוא קיים מאפשרת לנו את החוויה הזו. המגע של ההורה מקנה לנו את תחושת הביטחון ובניית ה"אני" הבטוח שיודע שיש לו רשת ביטחון.

איך נכון לגעת בתינוק?

לרוב, אין המלצות קולקטיביות של איך נכון לגעת. מדובר בהעדפות אינדיווידואליות של התינוק. אולם חשובה הנוכחות הנוחה של ההורה וההתנסות, החיבור וההקשבה לילד. יש מי שיאהב את תחושת העירום ללא חולצה ויש מי שירגיש צורך בבגד ובתחושת ההגנה שהוא מספק. השאיפה של ההורה היא ללמוד את הילד ולנטרל, ככל האפשר, את ההצקות, תחושות אי הנוחות ו"רעשי הרקע".

 

התינוק שהוא בשלב הפרה ורבאלי, לא נעזר בתיווך של המילים ותוכן הדברים שלנו, ולכן רגיש יותר למתח או רגיעה ולשפת הגוף שאנו משדרים. חשוב לעשות  את הפעולות הפונקציונאליות ההכרחיות: הלבשה, רחיצה, החלפת חיתול, בצורה של חוויה נעימה ואינטראקציה של היקשרות עם ההורה.

 

חשוב שהתחושה הפיזית של התינוק תהיה נוחה, שהרי את מרבית שעות היום מבלה התינוק בחיתול. מלבד המימד הפונקציונלי של החיתול בספיגת השתן והצואה, תחושתו של התינוק במגע החיתול מאד רלוונטית לחוויית הנוחות המתמשכת. 

כאשר החיתול אינו מונח באופן נכון, מסרבל את תנועותיו של התינוק או מציק לו, התינוק יגלה אי שקט ויהיה פחות פנוי לחקור ולבחון גירויים אחרים סביבו.

 

חוויית מגע נוחה של התינוק כאשר החיתול מותאם ויושב בצורה נוחה על גופו - תעניק לו תחושה נוחה יותר עם עצמו. מידת הפניות האופטימלית למימוש סקרנותו והנאתו מהמפגש עם גירויים אחרים, יתרמו באופן ישיר ועקיף להתפתחותו הקוגנטיבית.

חשוב לזכור:

גם אם אין זה ילדכם הראשון, רצוי להימנע מתחושת "כל יודע"  ("אחרי הכל, כבר גידלתי ילד אחד") ולהימנע מתפיסה שבלונית של מה ילד צריך או אוהב, שמובילה לחוסר התאמה לילד שני.

תגיות