ימים מעייפים מאוד עוברים על כוחותינו,יש לי המון עבודה בעבודה (תודה לאל, טפו, טפו, טפו), המון סידורים לקראת המעבר דירה ההולך וקרב ובא וכל יום נגמר בהתמוטטות מוחלטת על המיטה.

 

הרגע הכי כייפי ביום מבחינתי הוא הרגע שבו אני עוזבת את המחשב ונוסעת לאסוף את הקטנה שלי מהמשפחתון. זה די מדהים שבן רגע אחד פתאום כל הדאגות בצד, הטלפונים לא דחופים והסידורים יכולים לחכות. זה רגע קסום של שקט. מהרגע שאני מניעה את האוטו הכל נהיה קצת יותר רגוע, אני מקשיבה למוסיקה כמו שצריך להקשיב למוסיקה, אני חושבת רק עליה, איך היה לה היום, האם היא ישנה טוב, האם היא אכלה טוב אבל מחשבות כייפיות לא של דאגה.

 

זה ממשיך לבילוי אחר הצהריים שמבחינתי זה סוג של חזרה לילדות, הזדמנות לחזור שוב ולהתנדנד על הנדדנה או בשפתה "נדה" ולגלוש במגלשות בגן השעשעועים, שאגב בימינו הוא הרבה יותר מתחוכם. השעות האלו הן הכי טובות ביום. אך במיוחד בשעות האלו עולות לי בראש המון שאלות לגבי אימהות, הורות וכל מה שביניהן.

 

איך להתמודד עם כל מיני מצבים כמו למשל, כשילד ניגש וחוטף את הצעצוע מידה של הנסיכה שלי ואמא שלו לא מגיבה? מעצבן לא! או למשל שהקטנה שלי רוצה להרים אבן  מהרצפה ומנסה להכניס לפה וכשאני עוצרת אותה מתחילות יבבות, השתטחויות דרמטיות שלא מביישות אף שחקן בקאמרי. מה עושים?

 

לפעמים אני מרגישה שבתיאוריה אני מקבלת 100, עבור ייעוץ לאחרים אני מקבלת 100 אבל כשזה קשור לילדה שלי בזמן אמת, אני מרגישה שפתאום אני לא יודעת מה לעשות, איך להגיב? ויותר חשוב איך להגיב נכון? שהתנהגות כזו או אחרת לא תחזור על עצמה ויותר מזה שהיא תבין מה מותר ומה אסור, מה אמא מרשה ומה לא.

 

 

אני קוראת המון מאמרים על הורות, אבל משום מה קשה לי מאוד ליישם את זה על הילדה שלי. אני חושבת שצריך לחלק user manual  להורים מיד כשהילד נולד ואני לא מדברת על הטיפול בילד מבחינת תזונה, לבוש וכו' אלא על איך להיות הורים טובים? שיודעים לנווט את הילד בצורה הנכונה ולא לפעול כי ככה כולם פועלים או כי אין כח, לפעול בדרך הנכונה לילד  ולך. כי לא תמיד הדרך שבה כולם פועלים נכונה לך או נכונה בכלל.

 

ניקח לדוגמא את הילדה שלי: לאחרונה היא התמכרה קשות לחיתול בד שלה, רצוי לציין שזה לא חיתול בד רגיל, הוא ענק, הוא רך בטירוף ומאוד יפה! החיתול הזה או בשפתה "תולי" מרגיע אותה בשניות היא מתענגת עליו כאילו היה חתול לבן ופרוותי, הבעיה היא שהיא רוצה ללכת איתו לכל מקום, אני מסבירה לה שעם תולי הולכים לישון או בזמן נסיעה. מצד אחד, אני אומרת לעצמי, נו בסדר שתלך עם תולי מתי שהיא רוצה, מצד שני זאת התמכרות, אבל זה אולי קשור לגיל?

 

אמרו לי פעם, שלכל הורה יש אינטואיציה הורית טבעית שהוא נולד איתה וצריך לפעמים להקשיב לה ולקבל אותה, אני חושבת שאני צריכה לאמץ את המשפט הזה ולהקשיב לאינטואיציה ההורית שלי...

 

לקבלת ההטבה

www. imalike.co.il

תגיות