כששמעתי שאני הולכת לראות/לנסוע/לחוות ובכלל להכיר את מי שהזיז את הפרויקט הבדיוני של "מכונית חשמלית", וכמי  שמוזמנת לרוב להשקות של דברים שקשורים לחיים הטובים (או כמו שחברה שלי נוהגת לכנות "החיים היפים"), לראות רכב חשמלי ועוד בפעולה, היה נראה לי משהו דמיוני לחלוטין

.

לראשונה בחיי שמעתי מילים כמו "תחנת החלפה", "סוללות לרכב חשמלי" (ולא עם כוונה לרכב של הילדה שלי), "עמודי טעינה", "גמילה מדלק", "תחליף לדלק" ועוד.

חברת "בטר פלייס" הישראלית, חשפה השבוע את תחנת ההחלפה: מקום בו מכוניות חשמליות יוכלו להחליף את הסוללות שלהן. התחנה נמצאת באזור התעשייה לא רחוק מקריית עקרון, קרוב מספיק לתחנת שנאים של חברת חשמל כדי לטעון את הסוללות עצמן.
 

נכון שנושא הרכבים החשמליים הוא לא נושא חדש, ולא מעט חברות רצו לעשות אותם, אך כמו שמישהו מאוד קרוב אליי אמר: "רק שי אגסי מסוגל להזיז באמת פרויקט מהסוג הזה".
בשנת 2008, התיצב אגסי ושות' אצל הנשיא פרס, הציג את הפרויקט, הנ"ל נתן את ברכתו, ולפי מילותו של מר אגסי, כולם אמרו שהפרויקט מאוד מתאים למשהו שפרס מעודד "משום שהוא לא יקרה לעולם".

 

.אבל איכשהו ב- 2011, שנה לפני התאריך בו הבטיחו לסיים את התוכנית לרכב החשמלי, יש רכב, סוללות, תוכנית עסקית בינלאומית מדהימה, ותחנת החלפה מדוגמת להפליא, צוות שלם עם ניצוצות בעיניים, מנכ"ל סוחף, וסיבוב במכונית חשמלית שבחלומות הכי פרועים שלי, לא חשבתי שאכן קיים דבר כזה, ללא שלט רחוק.

 

צילום: ששת שצ

 

המכונית עצמה היא מדגם רנו פלואנס, לוקח בדיוק 4 וחצי דקות להחליף את הסוללה לרכב, אין מגע אדם, אין ריח של דלק, אין אינטרקציה עם שום גורם, הכל נעשה על ידי מערכת בקרה ממוחשבת...סוג של ביקור במנהרת הזמן רק בלי מנהרה, בלי זמן ובלי שיקרה שום דבר מיוחד, אבל קורה בה הכל.

.
המכונית עצמה תושק בארץ בספטמבר, עד אז יוקמו עוד תחנות החלפה ויש כבר הסכמים עם 27 עיריות לפריסת תשתיות והסכמים עם 400 חניונים להתקנת עמדות טעינה.
יש רק "בעיה" אחת עם הרכב: הוא שקט מדי. לא שומעים שהוא מותנע, רק נורית ירוקה מראה שהוא אכן מוכן לנסיעה, ולא שומעים שהוא מתקרב.

מה נשאר לי לומר? זהו חלום לדעת כשקונים רכב, כמה עולה "הדלק" שלו, לא להיות תלויים במצב הפוליטי, מצב הרוח של העולם, ומה התחשק היום לאיזה שליט, אלא פשוט להגיע הביתה, לחבר את האוטו לחשמל וללכת לישון.

תגיות