השבוע קבעה החלטת בג"ץ, לאפשר לעמותת "אפרת" לפרסם עצמה באמצעי התקשורת השונים. ההחלטה התקבלה אחרי דיונים ארוכים וסירוב של רשתות הרדיו לאפשר פרסום.

 

לפני כשנה חתמה העמותה על אפשרות לפרסם עצמה בתשדירי רדיו ברשתות של הערוץ השני ורשות השידור.  נוסח התשדיר שכל כך עורר זעם היה פשוט: "הצער והחרטה על ההפלה שעשיתי מלווים אותי יום יום. אם הייתי יודעת על אפרת, זה לא היה קורה לי. כדי שלא יקרה גם לך".

 

במהלך הדיון בבג"ץ הציעו השופטים ניסוח חלופי:  "לפני ההחלטה הקשה והעצובה על הפלה יזומה, התקשרי לאגודת אפרת והתייעצי ואולי תימנע הפלה". הנוסח  שהשופטים הציעו פונה לרגש וקובע, בצדק, בעיני, שההחלטה לעשות הפלה היא החלטה קשה ועצובה.  רשות השידור והרשות השנייה לא הסכימו לקבל שום נוסח. 

 

רק לאחר שהתברר כי בג"ץ חייב לשדר את הפרסומת המקורית באמצעות צו מניעה, נאלצו להסכים להיכנס למו"מ על נוסח תשדיר שבסופו הצענו את הנוסח הבא, שגם התקבל: "את בהריון ושוקלת הפלה? צלצלי ...", נוסח קצר שמעביר מסר שיש מי שרוצה לעזור.

על מי מוטלת חובת הפרסום?

מדוע אנחנו חייבים לפרסם את "אפרת" באמצעי התקשורת?  לצערנו הרב, הוועדות להפסקת הריון אינן מוכנות ליידע את הנשים הפונות אלינו שקיימים גופים אשר מוכנים לסייע להן.

 

כעובדת סוציאלית באגודה, למעלה מעשר שנים, אני נמצאת בקשר עם נשים רבות שמתלבטות לגבי ההיריון, נשים שעברו הפלה, וכן כאלו שהחליטו להמשיך את ההיריון למרות כל הקשיים.  מתוך ניסיוני המקצועי אני יכולה לומר שכמעט אין אישה אשר ניגשת לעשות הפלה בלי רגשות מעורבים ועצב. 

 

לצערי מתבצעות כיום כמעט 20,000 הפלות חוקיות מידי שנה בישראל. האם לא היה צפוי שאקבל  הפניות רבות מהעובדות הסוציאליות המאיישות את הוועדות להפסקת הריון בבתי החולים, כדי שנסייע לנשים שמגיעות אליהן לעשות הפלה?  בוודאי שאם העו"ס בוועדה היתה מתייחסת לרגשות המעורבים של האישה, היתה צריכה לומר לה שיש גופים וארגונים שרוצים ויכולים לתמוך בה כלכלית. לצערנו הרב, זה לא קורה.

פניתי לא פעם במכתבים לעובדות הסוציאליות בוועדות בבקשה ובהצעה רק לפרוס את האפשרויות השונות לפני האישה, רק לתת לאישה את הבחירה החופשית. מעולם לא קבלתי מהן כל התייחסות. חבל. 

 

דווקא בלשכות  הרווחה יש היענות הרבה יותר גבוהה ואנו מקבלים הפניות רבות מעובדים הסוציאליים בלשכות המקומיות.  מדוע בוועדות לענייני הריון יש מגמתיות כל כך בוטה לעודד נשים להפיל?

 

כיוון שלא מספרים עלינו הרגשנו שאין לנו ברירה אלא לפרסם את עובדת קיומנו.  לצערנו, מוסדות המדינה לא רק שלא נותנים את הסיוע שאנחנו מעניקים, אלא גם לא מוכנים ליידע את הנשים המתלבטות מתוך מצוקתן, שיש מי שייתן יד ויתמוך בהן כדי שלא יעשו את המעשה שהרוב העצום של הנשים מצטערות על כך לאחר מכן. רוב המפרסמים והפרסומות נועדו כדי למכור או לקבל. אנחנו מפרסמים כדי לתת.