חינוך ילדים: במקום עונשים, יש דרך אחרת לגרום להם להקשיב לנו
ילדים עושים כל מיני דברים. יש לי ילד בן 5 שהוא חכם, מבין, עדין, אוהב, עד שאחותו בת ה ? 8 נותנת לו איזו מכה בטעות ? ותוך שבריר שניה כבר עפים אגרופים, הם צועקים ובוכים, ואני תופסת את הראש ? איפה טעיתי? אני אמא כזו גרועה? או שמשהו איתם דפוק מהיסוד?
הנטיה הטבעית שלי היא לכעוס עליו, ולהאשים אותו. לי נראה שהוא התחיל. אחותו עשתה דבר קטן, והוא יצר את כל ההסלמה. בלעדיו זה לא היה מתלקח. אז בואי נכעס על הילד, ונסביר לו את הטעות שלו, ואז הוא יפסיק להרביץ.
מדהים כמה טפשי זה נראה כשזה כתוב ככה. אז בואו ננסח את זה יותר בהגיון. בואי נציב לו גבולות ברורים יותר: אם תתנהג ככה לא תקבל יחס טוב. או, בואי נשקף לו את המציאות: בגלל שאתה תוקף את אחותך, היא לא מוכנה לשתף אותך אח"כ במשחק. אהה. זה ללא ספק יעבוד. ממש.
אנשים באים להתאמן איתי, והם מנסים להפעיל את היחס הזה על עצמם. הם מסבירים לעצמם את הטעויות שלהם, כועסים על עצמם, מצביעים על כל החסרונות שלהם. הנה אתה עצלן, הם אומרים, הנה כל מה שאתה עושה לא מצליח, הנה הזנחת את הזוגיות ועכשיו אין כבר זוגיות. חלקם גם מתחננים אלי לעשות אותו דבר: אל תהיי רכה איתי, אומרים לי, אני צריך ביקורת בונה. מה אני עושה לא בסדר?
רק אותי מדהים לקרוא את זה? זה נראה כל כך חסר שחר. איך הטפות מוסר והצבעה על טעויות יכולות לעזור? הרי זה מה שהורינו עושים לנו מגיל אפס, באהבה רבה ובכוונות טהורות, זה מה שלמדנו לעשות לעצמנו, ואנחנו עושים אותו בהתמדה כבר עשורים. ו... זה עובד? היכולת שלנו ליצור שינוי בעצמנו נמוכה עד כאב. אנחנו מטיפים וכועסים, מבינים את הטעות, ו...כלום. חוזרים עליה לאחר 10 שניות. רובנו פיתחנו רציונליזציות שמסבירות את ההישגים העלובים שלנו בתחום השינוי העצמי: זה אופי, אין מה לעשות. זה בגנים. קיבלתי/הוא קיבל את זה מאבא שלי. או בגלל הילדות שלי. זהו, זה המצב העגום, כל מה שנשאר זה לצפות בטלויזיה עד הפנסיה. אם לא מסתדרים עם מישהו, נפגוש אותו פחות. יום אחד גם הילדים יעזבו את הבית, אמן.
זוגי ואני ישבנו בערב לבד, אחרי שהנמוכים שבבית הלכו לישון, ושתינו תה. דיברנו על נושא המכות. זוגי שאל אותי אם אנחנו צריכים לתת עונשים. האם זה יעזור? לא נדע לעולם, אמרתי, אם עונשים יעזרו ? כי לא ננסה אותם. אני לא מענישה אנשים, גם אם הם מגיעים לי לגובה הישבן. ואז זוגי, מהורהר, אמר דבר שהדהים אותי: עונש לא יעבוד, זה ישיר מדי. כמו שלא באים לאישה יפה ושואלים אותה אם היא רוצה לעשות סקס הערב. עדיף להזמין אותה לרקוד. ועבר לנושא אחר.
אימון טוב מגיע מהכוונים הפחות צפויים. זה נכון, אמרתי לעצמי. הישירות הזו מופרכת. מופרך לשאול אישה אם היא רוצה סקס, כי כרגע התשובה שלילית. היא לא רוצה. לשאול את זה, לא משנה את המצב. כדי לשנות את המצב צריך ללכת לבסיס. הבסיס הוא הקשר בינכם, שצריך קודם להתפתח, ואת זה אפשר לעשות במגוון דרכים, אף אחת מהן לא ישירה כל כך.
עונשים וביקורת ? לילדים או לעצמנו - פונים לטופ. לפני השטח. אנחנו אומרים: תפסיק את הביטוי הגלוי ביותר של מה שקורה אצלך בלב. זה בדיוק כמו לשאול אם אישה רוצה סקס. זה לא יכול להשפיע בכלל על שום דבר שקורה מתחת, בבסיס. הילד לא רוצה להפסיק להרביץ, ולהורות לו לעשות זאת, בדרכים שונות ומשונות, לא ישנה את הרצון. גם אנחנו לא ממש רוצים להפסיק את מה שאנחנו עושים, או שאנחנו רוצים ? אבל יש לנו רצונות סותרים. אם נפחיד את הילד מספיק עם עונשים כבדים ? או אם נשאל אם היא רוצה סקס בעודנו מחזיקים אקדח ביד ? הם שניהם יסכימו. אבל לא שינינו כלום ממה שהיה בבסיס. And it will backfire.
כמו שזוגי אמר, במילותיו הספורות, עדיף להזמין אותה לרקוד.
סאלי תדמור, אימון אישי קלאסי או עבודה בשיטת ההתמקדות, יש גם קורס התמקדות





React to WordPress