זה נשמע הכי טוב באנגלית במבטא יידישאי כבד :

THEY TRIED TO KILL US AGAIN, WE SURVIVED, NOW LET'S EAT…""

(ובתרגום חופשי: "הם שוב ניסו להרוג אותנו,  ניצלנו, עכשיו בואו נאכל..").

 

אבל בכל זאת, לכל חג יהודי עתיר פחמימות יש איזה מאפיין משלו.  חג הפסח הממשמש ובא, למשל, מכונה חג החירות. משמעות הדבר היא שהחג הזה בו אתה בעצם עבד לתאוותיך הגסטרונומיות המפלצתיות ביותר ולקרובי המשפחה הכי ביזאריים ביקום מסמל חופש. נו טוב, יאללה לאכול. ואני רציתי לנצל את ההזדמנות לקראת החג, ולדבר קצת על שירי חופש.

 

קודם כל מדובר בנושא עצום בגודלו, מאחר וכל אמן שאני מכיר יטען שכל שיר שהוא אי פעם כתב או ביצע מבטא את החופש היצירתי והאומנותי שלו, ואת חירויות הנפש. אני אנסה לצמצם את הטור לשירים שעוסקים בחופש ממש. לא נגזרות והשלכות שלו.

 

יש בעצם שתי קבוצות של שירי חופש. הראשונה פוליטית וחברתית יותר, העוסקת במצבו של האדם מול כל שלל מדכאיו, ולא משנה אם הם השלטונות האכזריים או חברת האשראי שלו. על הקבוצה הזו נמנים למשל כמה משיריו הבולטים של בוב מרלי, שהיה הרוח החיה בעולם המנסה להשתחרר מסטריאוטיפים גזעניים ומדכאים. שיריה של טרייסי צ'פמן המופנמת מעט יותר, באים מאותו מקום ועוסקים באותם נושאים, כנ"ל כמה משירי סטינג (הם רוקדים לבדם...) ואפילו פול מקרטני בהמנון של אחרי ה- 11 בספטמבר,

שיר חופש אולטימטיבי.

 

חלק גדול מאוד ממוסיקת הבלוז השחורה שהגיעה מאפריקה אל ארה"ב עוסקת בכמיהה לחופש במובן הכי בסיסי של המילה. אחרי הכל רוב השירים האלה היו שירי עבדים במקור...

אבל אני רוצה להקדיש את החלק המפורט יותר דווקא לשירי החופש האישי. לא זה החברתי פוליטי.

 

למשל, "חופשי זה לגמרי לבד" שכתבו פוליקר ויעקב גלעד ללהקת בנזין. או "חופשי ומאושר" של בועז שרעבי, שירים שבעצם מבטאים את הצורך של הכותב או המבצע להרגיש משוחרר מכבלים ומוסכמות, ובמקרים אחרים את רצונו העז של האומן להיות חופשי ממשכנתא ואוברדרפט. חופש לגיטימי ביותר, דרך אגב.

 

לנון כתב בשנות ההסתגרות שלו בבית לפני הירצחו את "חופשי כמו ציפור" ושנים רבות אחרי מותו גאלו חבריו ללהקה את ההקלטה הביתית, הוסיפו לה נגינה, קולות ועוד חלק שכתב מקרטני והפכו אותה לאחד משירי ההרהור היפים והמרגשים ביותר על חופש שבוצעו. אפילו הפרדוקס הפנימי הנקרופילי בו הזמר המת שר עם חבריו החיים על חופש לא פוגם במקרה הזה.

 

גם "חופשי" של סטיבי וונדר מהרהר בחופש כנהר שזורם בחופשיות אל הים. בחגיגות היובל של מדינת ישראל ביצעה את השיר הזה בסוג של אירוניה היסטורית דנה אינטרנשונל, שהיתה לכודה שנים בגוף שלא התאים לה ובחרה בחופש כיעד כללי לכל הקריירה שלה.

 

בשיר "הצל שלי ואני" כותב פוליקר "בוא ונעבור את הגבול אל החופש שהיה כבול" ו "בוא נעוף רחוק, אתה תהיה לי כנפיים...". כנראה שיש משהו בדימוי כנפיים וציפור שנותן תחושת חופש להמון כותבים. אני חייב להגיד לכם שהדימוי הזה לא כל כך עובד עלי באופן אישי. יש המון דברים שמסמלים חופש בעיני לפני בעלי הכנף והעופות, אבל מילא..

 

בכל מקרה, ועם כל שיר שתבחרו, וחג הפסח מזמן לכם אפשרויות אינספור לשירי "מעבדות לחירות", אני מאחל לכם חג שמח ובעיקר את היכולת להיות חופשיים לרצות את מה שטוב לכם, לאהוב את מי שנכון לכם, ולהגיע לאן שהחלומות הכי כמוסים שלכם מוליכים. אם דרך שירים, או בכל דרך אחרת שתבחרו. בחירה חופשית כמובן.

 

חג שמח!