הרטבת לילה היא בעיה מוכרת המעמידה הורים רבים חסרי אונים ועמוסי כביסות. הציפיה של אנשי המקצוע היא שילד ייגמל בעצמו מהרטבת לילה בין גיל שנתיים לארבע. כשזה לא קורה מוצאים עצמם הורים רבים מאלתרים ונעזרים בעצות שונות שלעיתים יכולות להרע את המצב.

 

מניעת שתיה משעה מסוימת, הערת הילד הישן וניסיונות לשכנע אותו להתרוקן באמצע הלילה ואפילו לקיחת ילד ישן לשירותים, אלו מקצת הטעויות שהורים עושים במטרה להגיע ללילות יבשים. מיותר לציין שהדברים לא עוזרים והילד עדין קם רטוב.

 

גמילת יום היא תהליך בו ברב המקרים ההורה תומך או אפילו יוזם. הפעוט מודע לתהליך והוא חלק מרכזי ממנו. בניגוד לפרידה המודעת מהחיתול ביום, בלילה מדובר בתהליך טבעי. כאשר ההורה רואה שהחיתול של הילד יבש בבוקר, ניתן להוריד לו את החיתול בלילה.

 

עדין ישנם ילדים שלא מצליחים לקום יבשים והם לא נגמלו מעולם. אחרים כבר נגמלו ולאחר תקופה, מסיבות שונות, חוזרים להרטיב בלילות (הרטבה משנית).

השאלה הראשונה של הורים היא מדוע זה קורה . הרטבת לילה נובעת בדרך כלל מאיזשהו ליקוי בתפקוד של מערכת הרפלקסים האוטומטית המפקחת על שלפוחית השתן.במערכת תקינה גודש בשלפוחית השתן בלילה מעורר תגובה של כיווץ השרירים. הכיווץ לא מאפשר בריחת שתן. גודש קיצוני, כלומר שלפוחית שתן מלאה מאד גורם לילד או למבוגר להתעורר.

 

כאשר המערכת לא תקינה הגודש בשלפוחית לא מעורר תגובה ולכן קורית ההרטבה. אפשר לראות את התהליך בסרטון.

לטפל או לא לטפל?

הורים רבים מפחדים לגשת ולטפל או להתייחס לבעיה. חשוב להבין שילד שמרטיב בגילאים מבוגרים יותר, חש אי נוחות ועלול להימנע מפעילויות חברתיות שונות, כדי לא להיות מובך.  

 

רב הילדים אכן נגמלים לבד עד גיל 6 ועדין מדובר על כ 15% מהילדים שמרטיבים בגילאי 6 ועל אחוזים קטנים שמרטיבים גם בגילאי 18 והלאה.

 

מוכרים שני טיפולים מרכזיים. טיפול תרופתי וטיפול בזמזם.

טיפול תרופתי:

מינירין הינה התרופה הנפוצה ביותר כיום לטיפול בהרטבת לילה באותם מקרים בהם מיישמים טיפול תרופתי. זהו למעשה הורמון סינטטי הפועל באופן דומה להורמון הקיים בגוף. ההורמון מווסת את כמויות הנוזלים העוברים מו הכליה אל שלפוחית השתן.

 

הורמון סינטטי זה יוצר במקור על מנת לאפשר טיפול באנשים אצלם קיים חוסר בהורמון הטבעי בגוף ואשר השלכותיו של חוסר זה עשויות להיות חמורות ביותר. המחלה נקראת דיטאביטיס אינסיפידוס.

 

בשלב מסוים הסתבר כי כאשר נותנים את המינירין לילדים מרטיבים לפני השינה – אצל כ 60% מהם ההרטבה מופסקת. 40% אינם מושפעים כלל מהורמון זה.

 

חסרונו של טיפול תרופתי זה הוא בכך שהוא משפיע כל עוד לוקחים אותו. ברגע שמפסיקים אותו ההרטבה חוזרת. כמובן שמדובר בטיפול תרופתי ויתכנו תופעות לוואי.

 

ניתן לפעמים להשתמש בו באירועים נקודתיים כגון שינה מחוץ לבית. כמו כן ניתן לשלב אותו במקרים מסוימים במסגרת טיפול התנייתי בהרטבה באמצעות זמזם .

טיפול התנהגותי - טיפול בזמזם:

טיפול באמצעות זמזם. הילד ישן עם זמזם זעיר הנצמד לבגד ומתריע מיד כאשר מתחילה הרטבה. הוא גורם לילד להפסיק את ההרטבה וללכת לשירותים. הזמזם מעיר כאמור את הילד בתחילת ההרטבה. כתוצאה מחזרה על פעולה זו מתחזקת ומתגבשת מערכת השליטה בשלפוחית עד למצב של יובש מוחלט

 

טיפול זה נמשך עד מספר חודשים (שונה מילד אחד לשני) וכתוצאה מהישנות האירוע של התחלת ההרטבה והפסקתה המידית מערכת הרפלקסים במפקחת על השלפוחית מתחזקת ובהדרגה נכנסת לתפקוד תקין. הילד בהדרגה הולך ונעשה יותר ויותר יבש עד אשר מגיעים ליובש מחלט.

 

טיפול זה הינו יעיל ביותר כאשר ניתן במסגרת הדרכה, ליווי ומעקב במרפאה מקצועית. אחוז הישנות ההרטבה לאחר הטיפול הינו נמוך. במקרים כאלה פותרים את הבעיה על ידי חזרה על השימוש בזמזם.

 

הייתרון בטיפול הוא שמדובר בטיפול קצר יחסית ואחוזי  ההצלחה גדולים. כמו כן אין לו תופעות לוואי

מתי לגשת לטיפול?

בקופות החולים מפנים לטיפול החל מגילאי 5. אם הורה מבקש ניתן לטפל לפני. רצוי שהילד ישתף פעולה ואם הוא מתקשר היטב אפשר להתחיל טיפול בגיל מוקדם יותר.

 

בהחלטה מתי לטפל כדאי לקחת בחשבון את התייחסות הילד להרטבה ועד כמה ההרטבה משפיעה על תפקודו ועל היחסים בבית.

 

מה עושים בינתיים בלילה?

הורים רבים מורידים את הטיטול במחשבה שכך יעודדו את הפעוט להיגמל. עצם הורדת הטיטול בלילה אינה מהווה פעולה טיפולית ולא אמורה לתרום לגמילה מהרטבה בלילה. למרות זאת היא מתקשרת לפעמים להפסקת ההרטבה. במקרה של הורים שמנסים להוריד את החיתול אך מגלים שהדבר לא עוזר.

 

קיימת האפשרות שעד שהפעוט ייגמל בלילה יעברו עוד חודשים רבים ואולי אפילו שנים. יתכן גם שבגיל מסוים יהיה צורך לסייע לו בהתערבות טיפולית. לא נראה מוצדק, מכל בחינה, כי תעברו את כל התקופה הארוכה הזאת כשהילד קם כל בוקר בתוך שלולית עם בגדים וכלי מיטה ספוגים בשתן .

 

אחד הפתרונות הוא בדמות של החיתול החד פעמי. מומלץ לחזור לשימוש בטיטול כצעד עניני המספק פתרון מעשי והקלה בהתמודדות עם המצב, גם לכם וגם לילד. חשוב להחזיר את הטיטול כפעולה עניינית ולא כפעולת הענשה הבאה ממקום של כעס ותסכול, סביר מאד שהילד עצמו יפיק תועלת מן הגישה הפרקטית ולא יחווה כל השפלה או פגיעה בכבודו.

 

במידת הצורך תוכלו גם להסביר את עמדתכם ולהבהיר כי בעיית ההרטבה הינה בעיה גופנית מטרידה, אשר אינה מעידה כלל על כישלון כלשהו שלו.

תגיות