סקירת יום העיון "התפתחות נפשית מוקדמת" בהשתתפות פרופ' אלסנדרה פיונטלי, שאורגן על-ידי המסלול "מצבים מנטאליים ראשוניים" בתכנית לפסיכותרפיה, ביה"ס ללימודי המשך ברפואה, אוניברסיטת תל אביב. יום העיון נערך בתל השומר ב-3.4.2011


 


החיים שלפני הלידה מצטיירים כמקום רך, בטוח, מיימי ומכיל. הרחם מתואר כמשאת נפש ומקושר לשקט, לשלווה ולניתוק מגרייה מציפה ומכאיבה. והנה באה פרופ' פיונטלי ומפריכה את התפיסה זו, כמעט לחלוטין. כחוקרת מאפיינים של חיי עוברים ברחם היא מספרת לנו על קיום שונה לגמרי. עוברים ברחם שומעים, מסתבר, רעש מתמיד, טועמים ומגלים העדפות לטעם מי השפיר שלהם (היום קצת חמוץ מידי, אמאל'ה, אולי אפשר קצת פחות מלפפונים חמוצים?), חשים את עצמם (ואם יש תאום איתם ? כמובן גם אותו), ואפילו רואים! הם נעים ביוזמתם, ולא בהכרח ישנים או ערים כשנדמה לנו שהם ישנים או ערים. וכן, יש מגוון שלם של תנועות עוברים שאמא לא מרגישה בהן. אז לאן נוליך את המטפורה? האם אפשר לזרוק מהחלון את המשאלה לחזור לרחם? ובכל זאת, נדמה שמבחינת מקומה של המטפורה הרחמית בטיפול אין מקום "להספיד" את הדימוי, וגם מידע משמעותי חדש אין בו כדי לערער את עליונות התפיסות הוותיקות אודות הרחם וחיי העוברות.


 


להמשך המאמר: הרחם: כוחה של מטפורה