החייאת רעיונות ישנים בהתלהבות חדשה

תופעה די מוכרת היא שמפעם לפעם יש לנו רעיונות מצוינים שאנו אף משקיעים בהם לא מעט אנרגיה וכמהים להגשמתם. תופעה מוכרת לא פחות היא שחלק לא קטן מהרעיונות הטובים שעוברים דרך תודעתנו אינם נכנסים למסלול של הגשמה, עקב נסיבות כאלה או אחרות, אם עקב היעדר משאבים רגשיים או חומריים להגשמה, אם עקב תזמון לא מתאים, אם עקב חוסר התאמה בין הפנטזיה לאמצעים העומדים לרשותנו בהווה, אם עקב כל מיני נסיבות אחרות, כולל כאלה של מחסור בערך עצמי גבוה, שמוביל את האדם בעקשנות להגשמת החלומות שלו. בכל מקרה, גם רעיונות שהייתה סביבם התלהבות רבה ונראו מבטיחים עלולים מדי פעם "להיכנס למחסן" ולשכב שם תקופה ארוכה, כשאין כלל בטחון אם הם אי פעם ייצאו לאוויר העולם.

יתרה מזאת. לא אחת אנו נוטים, במקרה הטוב, להיזכר בערגה בחלומות הנהדרים שחלמנו, נתפסים למין נוסטלגיה רומנטית שאופפת אותנו לזמן מה סביב הדבר הנהדר שהיו לנו סביבו פנטזיות. הזיכרונות האלה יכולים לספק לנו דלק רגשי זמני תוך כדי חווית התחברות חוזרת אל אותו חלום. במקרה הפחות נעים, שקורה לא אחת, אנחנו נוטים לביקורת עצמית מוגזמת על כך שאנחנו מזניחים את החלומות שלנו ושזו הוכחה לכך שכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה רק לחלום ולהישאר קטנים. בכל מקרה, כך או כך או במצבי ביניים בין שני אלה, נותר החלום אי שם במגירה, אי שם על המדף במחסן החלומות הלא מוגשמים. כל כך הרבה פעמים ניתן לפגוש בני אדם שזכו מפעם לפעם לחוות את עצמם מטפסים לעולמות גבוהים יותר, נוחים יותר, מענגים יותר ואף מתאימים יותר למי שהם. שאלת "מיליון הדולר" אינה תמיד "איך מגשימים חלומות" אלא מורכבת גם מעוד שאלה - ?איך מחזירים חלום אל ההווה?? או - ?איך חוזרים אל חלום רלוונטי גם אם קצת שכחתי ממנו או שחשבתי שהוא כבר לא עדכני??

אחת הדרכים שהאדם בולם את התפתחותו באמצעותם היא על ידי מעבר מחלום לחלום מבלי לעשות צעדים נדרשים ויצירתיים להגשמת אחד החלומות. מבלי משים מתבזבזת האנרגיה היצירתית של האדם על הפלגה אל משאלות חדשות מבלי שאף אחת מהן מקבלת באמת עצמה ותשומת לב הראויים להגשמת חלום. מצב זה מוסבר על ידי התורה הפסיכו-קריאטיבית כחוסר איזון בין האנרגיה הנשית באדם לבין האנרגיה הגברית ? לחלום ולפנטז זו אנרגיה נשית, להתחיל מהלך להגשמת חלום זו אנרגיה גברית. הפחד להיכשל, הביקורת העצמית, התכווצות האדם בתוך המרחב החברתי שאינו מעודד אותו לאינדיבידואליות, כל אלה ועוד חוסמים את האדם מפני המעבר הבריא והמתבקש מהאנרגיה הנשית אל האנרגיה הגברית. כאשר חלומות יצירתיים "נתקעים" בתוך מרחב האנרגיה הנשית, החולמת והחשה, נוצר "פקק תנועה" שגורם לעייפות החומר בתוך החלומות, לדעיכתם ההדרגתית עד כדי תחושה שהם אינם רלוונטיים. כל עוד לא תופעל כהלכה האנרגיה הגברית וישתחרר ה"פקק" לא מעט חלומות ייאלצו "למות" בתוך המרחב הנשי, במקומם יבואו אחרים, שגם הם ייעלמו בהדרגה וכך ייווצר מצב מתמשך של תקיעות יצירתית וחוויה חוזרת של היעדר יכולת להביא חלום אל המציאות.

מכאן ניתן להסיק שפעמים רבות תפקידו של האדם המבקש לצמוח ולהתפתח לא יכול להסתפק בניסיונות להגשים את חלומו הנוכחי. לעתים חשוב אף יותר להתבונן במצבור חלומות מהעבר הלא רחוק ולבחון אותם מחדש. לעתים יש חלומות שכעת קלים יותר להגשמה והם יתמכו ויחזקו את הגשמת החלום הנוכחי. לעתים ישנם חלומות מצוינים וחשובים ביותר שנדחקו הצידה עקב פחדים וחששות מפני הצלחה או שינוי. לעתים כדאי להתבונן ולא לחכות שחלום ישן "ישוב לפתע". לפעמים כדאי להחיות את התשוקות שקצת איבדו כוח ותנופה, מפני שיתכן מאד שבלעדיהם לא תהיה תקומה אמיתית גם לחלום הנוכחי, אם הוא בכלל קיים, לאור "פקק התנועה" הרובץ במרחב הנשי שאינו מגשים עצמו באמצעות כלים גבריים.

על מנת להחיות חלומות קודמים יש לגייס מידה לא קטנה של אומץ, תכונה השייכת ביסודה לאנרגיה הגברית. האומץ נחוץ על מנת להתבונן לאחור וגם לראות היכן נטשנו רעיונות טובים, היכן התעכבנו ללא סיבה ברורה ממש, היכן קיימים דברים שניסינו לברוח מהם, שעודם רלוונטיים ואף מהותיים לטובת הצעד הבא של ההתפתחות שלנו. בעזרת אומץ ונחישות אפשר לסגת קצת אחורה, לעצור את שטף המחשבה שמנסה בכל עת לחפש דברים חדשים, ולהתבונן בדברים טובים וחכמים שכבר חשבנו עליהם ולא נתנו להם את מה שהם היו זקוקים לו על מנת לצמוח לתפארת.

דרך נוספת להתבוננות בנושא הזה נוגעת לדרך בה אנו מתייחסים לחלומות שלא הזדמן לנו להגשים למרות שהייתה סביבם, בעבר, התלהבות רבה. יש פעמים שאנחנו נתבונן בפאסיביות ואף בהשלמה יתרה בהתרחקותו של חלום. אנחנו נסביר לעצמנו, בשקט, שבעצם החלום הזה לא רלוונטי, מוקדם מדיי, גדול מדיי, מסובך מדיי, לא מתאים, לא נכון ולא רצוי. אנחנו ננסה להמעיט בחשיבותה של החוויה האינטואיטיבית הברורה הזו, ננסה לעמעם את ההתרגשות שאפפה אותנו כאשר החלום היה במרכז תשומת הלב והכמיהה. אנחנו ננסה להסביר לעצמנו ש"בעצם המציאות לא ממש מאפשרת את החלום הזה...? ואנחנו נצליח, באופן יצירתי למדיי, לשכנע את עצמנו, ולו לזמן מה, לשכוח מהחלום הזה. מכיוון שנפש האדם תמיד זקוקה לחלום או לכמיהה כלשהם, יבוא חלום אחר, חדש ומרענן אחרי זמן מה. גם חלום זה צפוי להיכחד אם לא נשוב לרגע אחורה וניתן כבוד לתשוקה שהייתה וקצת התרחקה. כיצד ניתן להשיב את ההתלהבות לחלום שהתרחקנו ממנו?

שילוב מרענן של אהבה עצמית (האומרת - ?מגיע לי לקבל את מה שאני משתוקק לו") שמקורה באנרגיה נשית, עם אומץ ורוח הרפתקה, שמקורן באנרגיה הגברית, מתובלים בנחישות ובאורך רוח, יכולים לחולל את השינוי המתבקש.

מתוך אהבה עצמית אני יכול ללמוד לכבד יותר את החלומות הקודמים שלי. אני יכול לבלום באמצעותה את שטף הביקורת, את החשש מכישלון ואת ההרגל שאולי פיתחתי לראות את עצמי כאחד שלא ממש יכול להגשים חלומות גדולים. האהבה העצמית תוכל לספק לי את האמון בעצמי ואת התמיכה הפנימית הנדרשת לצורך מהלך אמיץ שכזה. האהבה העצמית היא זו שתטעין אותי בתקווה רבה גם כאשר הצעדים הראשונים לא ישאו פרי.

כאשר נוסיף לאהבה העצמית אומץ, נחישות וסבלנות, אנחנו יכולים להתקדם ולהישיר מבט אל עבר חלום קודם, שמסתבר שעודנו רלוונטי. ההתלהבות אותה אני מבקש להשיב, בדיוק כמו המוזה שאמנים כמהים שתשוב אליהם במהרה, תבוא מעצמה, בקלילות ובחינניות, משום שעצם התנועה המחודשת לעבר החלום גורמת לו להתקרב אל ההווה ועצם קיומו בקרבת מקום מחייה את ההתלהבות. התלהבות בוא תבוא ואף תגדל, כתוצאה ישירה של מהלך אוהב ואמיץ לשוב לחלום קודם. אין צורך "לחפש" את ההתלהבות, היא תוצר טבעי וצפוי של מצב שבו אנחנו מתחברים לחלקים גבוהים שבנו ונענים לקריאתם להתקדמות וליצירת הדברים המיוחדים שאנחנו יכולים ליצור.

לסיכום אומר, שלעתים ראוי לתת עוד הזדמנות או שניים לחלום שמתחיל להתרחק, אם יש סיכוי שהוא יכול להיות רלוונטי. ניסיונות בלתי פוסקים לתור אחר ה"חלום הבא" או ה"חלום החדש" יכולים להתברר כמו אחד שמקיים מערכות יחסים רק בשביל הריגוש הראשוני ולא מסוגל להתמיד ולהעמיק בקשר, כאשר הוא נתקל בקשיים הראשוניים. הוא יחפש את ה"הצלחה" הבאה, הכיבוש הבא, שלא יהיה יותר מפנטזיה של איחוד שבמהרה תתנפץ שוב. בואו נתבונן בחלומות שאולי קצת התייאשנו מהם. האם מישהו העז להתייאש מכך שיהיה לנו שלום? בואו נחזור אל החלום, בואו נעבוד למענו גם אם המציאות כביכול רחוקה מזה. אין חלום שלא ראוי להגשמה, יש אנשים שמפחדים לצעוד אל החיים הטובים יותר שלהם. אף אחד לא מוכרח להשתייך לקבוצה כזו של אנשים. יחי החולמים ויחי כפליים לאלה שמעיזים לחזור אל החלום ולפעול ביתר אומץ להגשמתו בהווה למרות מסכי הביקורת העצמית.