התופעה של פגיעה מינית בגברים, נערים וילדים, היא נפוצה בהרבה ממה שנדמה - אבל מושתקת, כפי שראינו זאת בפרשת הרב מוטי אלון, אותו המליצה הפרקליטות להעמיד לדין בגין פגיעה בקטינים.

 

עוד ב- Onlife

ממחקרים עולה כי שיעור הפגיעה המינית בבנים מתקרב לזה של בנות בילדות ובתקופת ההתבגרות, וכי לפחות 1 מתוך כל 7 גברים -  15-20 אחוז – נפגע פגיעה מינית בשלב זה או אחר של חייו. רוב הנפגעים מותקפים עד גיל 18, ולפי ההערכות, בעיקר בגיל חסר הישע שבין 7 ל - 10 שנים.

 

קשר הבושה והשתיקה המלווה פגיעות מיניות בבנות הוא כאין וכאפס לעומת שתיקת הבנים, ולכן נוצרת מראית עין של תופעה שולית באופן יחסי, אולם לא כך הדבר.

 

למרבה הכלימה, גם החוק הישראלי מתעלם עדיין מאונס גברים: עד היום לא השכילה הכנסת ללכת בעקבות עשרות מדינות אחרות ולערוך הקבלה חוקית מלאה בין אונס נשים לבין אונס גברים, שעדיין מוגדר כעבירה שכינוייה "מעשה סדום".

 

כמה חבל שמאחורי קשר השתיקה התקשורתי והציבורי, מתהלכים בינינו כצלליות נפגעים רבים הזקוקים לסיוע ולשיקום, וסודם עדיין עימם. לקו הסיוע לגברים ולנערים נפגעי תקיפה מינית פונים יותר מ- 900 נפגעים חדשים מדי שנה, שהם כמובן רק קצה קצהו של הקרחון.

גם מי שמתלונן, לא מטופל

 

גברים כאמור ממעטים לפנות לקבלת סיוע נפשי, אולם אלה האוזרים עוז ופונים לעזרה, נותרים פעמים רבות ללא מענה זמין למצוקותיהם. תקיפה מינית בגברים, בדומה להלם קרב או נפילה בשבי, היא אירוע טראומטי. אלא שבניגוד לטראומות אחרות נחווה האונס, ובייחוד אונס גברים, בבדידות קשה, פעמים רבות גם תוך תחושות נטישה והאשמה עצמית.

 

רוב הגברים שנפגעו מינית בילדותם, התקשו במשך שנים לזהות עצמם כמי שעברו פגיעה מינית, וגם בבגרות קשה לרבים לשבור את קשר השתיקה. רוב הנפגעים מעזים, אם בכלל, לחשוף את התקיפה לא לפני העשור השלישי לחייהם, אולם אז הם כבר אינם יכולים לתבוע את תוקפיהם בשל ההתיישנות שחלה על עבירות מין.

מילא הזנחת עשיית הדין, בהיעדר טיפול בטראומה, נאלצים נפגעים להשקיע כוחות בהתמודדות עם תוצאות נוספות, העלולות להופיע שנים לאחר התקיפה, בין היתר בהשפעה על  הזהות המינית. יתירה מכך, גם הידע הטיפולי אומנם הולך ומצטבר, אבל הוא עדיין מצומצם. נוכח מיעוט הפונים לסיוע, עדיין קיים מחסור ניכר במחקרים בנושא.

 

לכן, מתוך מחויבות כלפי כל הקורבנות השקופים החיים עימנו, חשוב לפעול לשבירתו של קשר השתיקה בנושא זה. עדיין יש מקום רב למחקר על השפעות התקיפה המינית על גברים, הן מבחינה טיפולית והן מבחינה סוציולוגית, וכן לבחון שינויים מתאימים בחקיקה, שיסדירו את נושא האכיפה הפלילית.

 

מעל לכל עלינו לפעול לשינוין של התפיסות הרווחות בנושא בזירה הציבורית, על מנת שלא להשאיר קבוצה נרחבת זו של נפגעים, עקודים על עמודי קלון שלא באשמתם.

 

היום (רביעי, 15 ביוני 2011), מקיים מרכז סיוע תל אביב בשיתוף עם מרכז לטם כנס ייחודי בנושא פגיעה מינית בגברים "גבר הולך לאיבוד" באולם ההרצאות של המרכז הרפואי תל אביב, בניין סוראסקי קומה 2-.

תגיות