גיליתי את יצר התחרותיות: למקומות..היכון.. צאי!
בשיחה חברית עם איש עסקים בכיר הוא אמר אמירה אגבית וקלילה שטלטלה לי את אמות הסיפים: "כדי להצליח בעסקים ולהרוויח כסף אתה חייב להישען על מנגנון התחרות הפנימי שלך, לנסות למחוץ עד דק את מתחריך ולשנוא להפסיד בכל רמ"ח איבריך". לדבריו, כל עוד אתה לא עושה משהו לא חוקי - הכל לגיטימי ואפילו מבורך. חיוך ממזרי של אחד שמבין שחייו מתנהלים על מגרש משחקים עלה על שפתיו.
נעצרתי לרגע ונפעמתי. יש רגעים שצריך לעמוד דום ולתת לפעמון לצלצל. האם אפשר להיות תחרותית, לרצות לרסק את מתחריי ללא רגשות אשמה ולהרגיש ממש בסדר תוך כדי? מתאים לי. זה מריח כמו תחושת חופש מזמינה ומפתה... אז במסגרת תפקידי כפנס הרחוב המאיר על שכונות אפלות בנפש (ואחרי סשן של חפירות מענגות) מצאתי את אלמנט התחרות, קורץ לי מכל עבר ובכל מקום כמעט.
תחרות באהבה - או יום כיפור של הננטשים
אחד האלמנטים הכי קשים בפרידה מאהוב הוא הכאב החמוץ של ההפסד. לכאורה הקונספט באהבה הוא לא לנצח או לנפץ לרסיסים את לבו של בן\בת הזוג. אבל הסיטואציה שבה יש סכנה להימחץ בעצמך מניחה את הזוגיות גם על מסלול התחרות: זו או את\ה או הוא\היא.
כך לדוגמה כשמרכלים על איזה זוג עסיסי שנפרד לאחרונה, השאלה הראשונה שעולה היא מי עזב את מי? והאם זה היה בהפתעה? מי המנצח ומי הלוזר באהבה הזאת? מי מגרד את הרצפה בסקוצ' הרחמים העצמיים ומי רוקד סטפס אה לה ג'ין קלי בגשם?
את מי מנפיקים עכשיו לבורסה במגמת עלייה ומי צונח מדמם למרגלות הגרף האדום ללא אופציות וללא מסחר? מי רצה ללכת לטיפול זוגי ולעבוד על השאריות העלובות של הקשר ומי עושה סקס עם המאהב החדש והרענן שלו כל שעה עגולה, טומן את פניו בחזה אהובו ומזיל דמעות תנין על כך שגם לו קשה להיפרד.
זה שהפסיק לאהוב ראשון הוא המנצח. זה ברור. אבל אף אחד לא יגיד לך את זה בפנים. הצבא של הננטש מרים דגל לבן, כנוע ורצוץ. הוא נסוג מהקווים, מלקק את הפצעים ומקים ועדת חקירה על ההפסד הקולוסלי והבלתי צפוי. הרי המודיעין שלו כשל ולא חזה את הנולד.
התחרות על לבו של אלוהים - קין והבל משחקים בברביות
אני ואחותי הקטנה, למרות האינטימיות והחיבה השמורה לאחים בלבד, יכולות להודות בפה מלא חצץ שכל אחת מאיתנו כילתה כ-50% מזמן ערוגת הילדות שלה על תחרות - מי מאיתנו צודקת יותר, יפה יותר, למי יש ברביות רזות יותר? ובקיצור, מי מוצלחת יותר בעיני אמא ואבא, AKA העולם או אלוהים. ניצחונה של האחת הוא הפסדה של האחרת ולהיפך. המנצחת זוכה באהדת ההורים והאהדה הזאת נתפסה כטריטוריה מוגבלת לאחת מאיתנו בלבד.
האלמנט הקשה בתחרות הזאת היה הכחשתה המוחלטת. הדיפלומטיה המשפחתית לא אפשרה זאת. מעולם, עד רגעים אלה ממש, לא נאמרו בגלוי המילים: רציתי לנצח אותך, מתה שתפסידי, מה לעשות, אני טובה יותר מותק, תיכנעי עכשיו, או לחלופין: תעופי!
אלה לא דברים שאומרים לאחיות ולבני משפחה אהובים. ועל פניו, מדובר במחשבות שאסור אפילו לחשוב אותן - לפחות במשפחה שלי.
התחרות על התהילה - קנאת שחקנים
כשחקנית, שחיתי לא פעם, בבריכה של תחרות ומאבק - תחרות על תפקיד, על אהדת הבמאי, על אהבת הקהל ובקומדיות בעיקר, תחרות על: למי צוחקים יותר - שכללה ניסיונות מתוחכמים ומגוחכים להרוס אחד לשני פנצ'ים מצחיקים.
הטכניקה ידועה והגיעה כנראה מהתאטרון של מזרח אירופה: אם לשחקן בהצגה עומדת להגיע שורה מצחיקה שאחריה בדרך כלל הקהל שואג מצחוק, אז אתה כקולגה (קנאי ותחרותי) יכול לקלקל לו את הרגע. מספיק שתרים יד או תשתעל והקהל יפספס את הפאנץ'. נתקלתי במקרים כאלה לא פעם. לזכותי אציין שאני עצמי נמנעתי מלקלקל בכוונה וטוב לנצל במה זו גם לזכותי מדי פעם!
התחרות על לבו של האו"ם
לעובדי משרד החוץ ביטלו את חופשת הקיץ. הם מוזנקים למקצה רבע גמר באולימפיאדת המילים של הדיפלומטיה הטריטוריאלית 2011 מול הרשות הפלסטינית על ליבו של האו"ם.
האו"ם הוא מין דמות סבא שכזה. עדיין זוכרים לו את הבטחת חסד נעוריו, יוקרתו הדהויה עדיין מעט מנצנצת, ועוצמת זעמו מרתיעה פה ושם ולכן ניגשו הנכדות: ישראל והרשות הפלסטינית למלחמה על אהדתו. מבחינת ההיגיון הילדותי והלא מפותח של המנהיגויות הניצחון של אחת הוא בהכרח ההפסד של אחרת. רק שכאן מדליית הניצחון לא מביאה אותך לניצחון אמיתי.
עולה על המגרש של הגדולים
עד לאחרונה התביישתי להודות בפני עצמי שנפוליון קטן שוכן בתוכי ולפעמים הוא זה שמושך לי בחוטים. הכחשתי את המייקל גו'רדן הזה שחייב לנצח ושונא להפסיד. חנקתי והחנקתי אותו. חששתי שהוא לא לגיטימי, אינפנטיל, רשע וקצת גועלי. אולי גם פחדתי לעלות למגרש של הגדולים ולראות בעצמי מועמדת לניצחון עם כל ההשלכות. נדמה לי שזה העניין. כנות. כנות עצמית, משפחתית, זוגית ולאומית. וכשהכנות באה לבקר במחוזותנו סיכוי גבוה יותר שנבחר במהלך הנכון.
ואחרי שמייקל ג'ורדן שלי יצא מהארון אני יכולה להתחיל את הפלייאוף. אז תיזהרו. אני חזקה בשלשות!
עוד ב-Onlife:
Onlife מזמין אתכם לסדנאות ולהופעה של אחינועם ניני ומירה עווד בלילה לבן
React to WordPress
