מאת: מערכת און לייף

האם ידעתם שאחד מכל 5 ילדים העולים לכיתה א' חוזר להרטיב? במהלך השנים האחרונות גיל העולים לכיתה א' קטן, מספר הילדים בכיתה גדל, וכמות הדרישות והציפיות שבהן צריכים לעמוד הילדים הקטנים רק מתעצם.

 

בספטמבר הקרוב יכנסו לראשונה לכיתה א' אלפי ילדים ברחבי הארץ, כולם בהתרגשות עצומה ומרגשת. אין ספק שמדובר בסיומה של תקופה, תקופת הילדות, ומעבר לתקופה אחרת בה יתבקשו הילדים לעמוד בדרישות שלעיתים לא מותאמות לבשלותם הרגשית, המוטורית או הקוגנטיבית. "בשלות" – זאת מילת המפתח.

 

עוד בonlife:

 

מאות אנשי מקצוע מתחומים שונים מציעים קורסי הכנה לכיתה א'. לצד דפי עבודה, "משחקים" – בעלי מטרות פדגוגיות. אפשר למצוא גם מפגשים בהם "מכינים" את הילד למעבר מהגן לביה"ס.

"רוב ההורים אשר חושבים על נושא המוכנות לכיתה א' מתרכזים בהיבט הקוגניטיבי", אומרת נירה קיגלר-סואן, יועצת חינוכית ומלווה של הורים, גננות ומורים,  "בדרך כלל הם מתכוונים להכנת חוברות עבודה, "שהילד ידע לכתוב" כדי שיהיה לו קל יותר. אולם חשוב מאוד לזכור שילדים בעלי התפתחות תקינה דווקא אינם זקוקים למוכנות לכיתה א' בהיבט הקוגניטיבי, מורות לכיתה א' הן מורות שהוכשרו ללמד ילדים ולהוביל אותם בבטחה צעד אחר צעד עד שירכשו את מלאכת הקריאה והכתיבה". הרבה יותר חשוב, לדבריה, הוא לקדם את המוכנות הרגשית.

 

"בזמן שהמעבר לבית הספר הוא חלק בלתי נפרד מתהליך ההתפתחות של ילדים, היא מוסיפה, הוא טומן בחובו סיכוי, אך גם סיכון, זאת מאחר שהוא עלול להיות כרוך במשבר בחיי ילד. לפיכך, התערבות בגיל הרך שתכליתה קידום המוכנות הרגשית לכיתה א', לצורך הסתגלות והצלחה בבית הספר, היא קריטית."

 

גם טל קרן קפלוביץ, בעלת תואר שני בריפוי בעיסוק ומומחית בתחום התפתחות הילד סבורה שיש לגלות עירנות כבר בתקופת הגן ולא לחכות רגע לפני שנכנסים לכתה א': "ככל שההורים והצוות המקצועי שמלווה את הילד ער יותר להתפתחותו של הילד ומתערב בשלב מוקדם יותר, כך העבודה עם הילד תהיה פשוטה יותר.

 

"לפעמים יהיה מדובר רק בהדרכת ההורים ולא בטיפול מתמשך. אני בהחלט מאמינה בהתייעצות עם אנשי מקצוע כשיש להורה ספק, מקסימום לאחר הסתכלות והערכה מקצועית על הילד יגידו שהכל בסדר ואין סיבה לדאגה. במקרה אחר, העירנות עשויה לאפשר לילד טיפול במועד ".

נורות אזהרה כבר מגיל 4

אבל לפעמים יש סיבה לדאגה כבר מגיל ארבע, אומרת טל קרן יש מקום להתחיל לאסוף מידע ולהיות הורים רגישים ומעורבים.

 

"לאורך כל שנות הגיל הרך, בשלבי ההתפתחות השונים הילד או הילדה חשופים לפעילויות שונות ומגוונות אשר בונות אותו לקראת הפעילות המשמעותית של כתיבה , בכיתה א'. בסוף גן חובה, אבל גם הרבה לפני, אנשי מקצוע מיומנים יכולים להתבונן בילד ולראות האם התשתית שהוא רכש עד כה תוכל לשמש אותו בצורה טובה ויעילה במעבר מהגן לבית הספר".

 

קרן קפלוביץ מציינת מה צריך להדליק אצל ההורה נורת אזהרה:

  • יד דומיננטית: ילד בן 4, צריך לפתח כבר יד דומיננטית.
  • קואורדינאציה: למשל יכולת לסגור כפתור, לפתוח מכסה של טוש וכו'.
  • ויסות של כח: מה שיכול לבוא לידי ביטוי בלחץ חזק או חלש בזמן ציור או כתיבה.
  • קושי בישיבה לאורך זמן:  תנועתיות רבה על הכסא, נטייה להשעין את הראש על הידיים וכו'. יש לזכור שלכל גיל נורמות של זמן ריכוז שונות.
  • הימנעות: ילד שלא רוצה לצייר, לא רוצה לשבת ליד שולחן, לא רוצה לקחת חלק בפעילות – הנושא עלול להיות קשור לחוסר בשלות רגשית או להשפיע על המסוגלות הרגשית של ילד שיש לו קושי בתפקודי מוטוריקה שונים. כלומר לעיתים ילד שהמוטוריקה העדינה או הגסה עדיין לא מבוססים אצלו כראוי עלול לפתח הימנעות או סף תסכול נמוך העלולים לגרום לחוסר בטחון - וכך למעשה ליצור נקודת פתיחה חלשה בכיתה א'.

המשפחה כתמיכה רגשית

כשאחד מהילדים במשפחה עולה לכיתה א' המשפחה כולה בהתרגשות, "המשפחה היא מסגרת התמיכה הטבעית של הילד", אומרת קיגלר-סואן, "ובשל כך יכולה להיות לה חשיבות מכרעת בהכנת הילד למעבר. אם ישנם אחים גדולים במשפחה רצוי שיספרו ויסבירו לילד העולה לא' מושגים מחיי בית הספר. למשל: מה זה שיעור, איך מתנהגים בשיעור, מה זו הפסקה, מי הם בעלי התפקידים בבית הספר, מה שמותיהם, איך נוסעים בהסעה, וכו'".

 

"ההורים מצדם יכולים לספר על התחושות שלהם כשהם עלו לכיתה א', לשבת יחד ולשתף בזכרונות. חשוב שהם יקדישו זמן לחיזוק הקשרים החברתיים עם ילדים שעולים עם בנם/בתם לאותה הכיתה בשעות אחר הצהריים. הם יכולים גם ללכת למגרש המשחקים ולטפס על סולמות אשר יחזקו את חגורת הכתפיים ויסייעו בכיתה א' לרכוש את מלאכת הכתיבה ועוד. להורים יש תפקיד מכריע בהכנה ובהשתלבות הרגשית העתידית של ילדם בכיתה".

מים סוערים

אולם לפעמים למרות החשיבות הרבה שמקנים להכנה לקראת המעבר, יש הורים רבים שמעדיפים לתת לילדים שלהם לקפוץ למים. מה שעלול לגרום, אצל ילדים מסויימים, קשיים ובעיות הסתגלות. קיגלר –סואן מסבירה  "יש ילדים בעלי קושי במעברים, ילדים אלה מתקשים להשתלב במסגרת חדשה או בכל מקום חדש ולוקח להם זמן להרגיש בטוחים ובוטחים. ילדים אלה ככל הנראה בכו בגן בכל בוקר במשך זמן לא מבוטל. הורים לילדים כאלה רצוי שלא יוותרו על ההכנה".

 

"חשוב שהם יתמקדו במספר תחומים:  אם הילד נוסע בהסעות - חשוב שההורים ילמדו אותו את מסלול ההסעה ויעברו עם ילדם ביחד את המסלול, יגיעו אל בית הספר במהלך הקיץ , זאת בנוסף לנסיעה עם הגן, וללימוד ילדם ללכת לבד לשירותים – כולל תרגול של נעילת הדלת. רצוי שההורים ישוחחו עם יועצת בית הספר וישתפו אותה לגבי קשיי מעבר של ילדם על מנת שזו תדע לסייע לו בתחילת כיתה א' . ואל דאגה זה קושי נורמטיבי שלא נרשם בשום תיק אישי, חשוב שההורים ישוחחו על המעבר מההיבט הרגשי : אלו רגשות הילד חש לקראת המעבר, האם יש פחד? מהו? ".

 

לצד ההורים והמשפחה לאנשי המקצוע המלווים את הילדים תפקיד חשוב ומכריע בהכנה הרגשית לקראת כיתה א', "כאשר אמא מבחינה שיש לילד שלה קושי, מוטורי, רגשי – היא צריכה לגשת לגננת", מסבירה טל קרן, "לשתף אותה ולבקש לדעת אך הילד מתנהג בגן. הגננת במקרים רבים תוכל להמליץ על איש מקצוע שהוא מומחה חיצוני איתו אפשר להתייעץ".

תגיות