תראי, היא אומרת לי - אחרי הקצין הקרבי המסוקס שהיה מכור לשיפוצים, חילוצים ופרזולים למיניהם, רציתי קצת שקט. נמאס לי שצ'אפחה אדירה בישבן נחשבת למחווה רומנטית, נמאס לי להסביר שאני לא באמת נהנית מלשמוע על ההבדלים בין מברגה נטענת ומלטשת רוטטת. אז החלטתי ללכת על בחור עדין יותר, כזה שעוד מעט מסיים דוקטורט בהנדסת חשמל ומצייר על בובות גבס בזמנו הפנוי. לא רק חתיך, אלא גם איכותי.

 

וואו, אני חושבת לעצמי. האיכותיך הוא אכן חיה נדירה, חד קרן אגדי ברחובותיה של תל אביב, בה מדדים סוסים מיוזעים.  אז למה היא לא נראית שמחה, לעזאזל? חיש קל מיקמתי אותה תחת זרקור בחדר חקירות, כלומר קפה משותף של שישי בבוקר.

 

את מוכנה לספר לי מה הבעיה?

תראי, זה ממש מביך. אני אפילו לא יודעת איך לספר לך את זה. בדייט האחרון שלי עם המשפץ המסוקס, הוא..

מה? מה הוא כבר עשה? שאלתי בעצבנות.

אמרתי לך שיש לו קצת אובססיה עם הישבן שלי, נכון?

נו, ו..?

היא המשיכה לבחוש בעגמומיות את הקפה שלה, ולבסוף פרצה ביאוש: הוא פשוט משך לי את החוטיני מתוך הג'ינס, אבל חזק, עד שהגיע לאמצע הגב וזרק מחמאה על התחת שלי. וזה כאב!

 

מייד הבנתי את חומרת הבעיה. אחרי הכל, האופנה של הג'ינס בעל הגזרה הנמוכה פסה מרחובות העיר בסביבות 2008. מאז, הבחורות מסתובבות עם מכנסיים בגזרה גבוהה, עדיף כשחולצת וינטאג' טחובה להן באגביות בתוך המכנסיים. זה אומר שהמשפץ המסוקס היה צריך לתחוב את ידו עמוק פנימה, ועוד ברשות הרבים, למען יוכל למשוך בחוזקה את החוטיני שהסתתר לו במעמקי הג'ינס. אידיוט! המשכתי להאזין בזעזוע.

 

צעקתי עליו שזה כואב, ושאני לא אוהבת את זה, ושהמחמאות שלו גורמות לי להרגיש כאילו אני יוצאת עם אסיר משוחרר ולא עם קצין בסיירת שמתנדב במד"א בזמנו הפנוי. אז מה הוא אומר לי? תודי שאת אוהבת את זה - כל הבחורות אוהבות את זה.

 

למותר לציין שהדייט הזה היה האחרון שלהם. ניסיתי לעודד אותה: מה אכפת לך, את יוצאת עכשיו עם חד-קרן איכותיך, מהנדס חשמל חטוב עם נפש של אומן. למי אכפת מהמושך בחוטיני הפרימיטיבי הזה.

 

היא פולטת אנחה של בחורה תל אביבית שעם השנים פיתחה אמצעי חישה שיכולים להתחרות עם המוצב הצפוני ביותר של צה"ל.

 

מסתבר שכשהם הגיעו אליה אתמול בלילה, האיכותיך התייצב מאחוריה בעודה מרתיחה מים לקפה ובלי להתבלבל הנחית על ישבנה חבטה מצלצלת. בתגובה למבטה המופתע, אמר - מה יש, החבר שלי אמר לי שכל הבנות אוהבות את זה. את מבינה?? שאלה חברתי ביאוש. הם חושבים שכולנו אותו דבר, ולכן הם כולם מתנהגים אותו דבר - גם האיכותיכים הספורים שעוד נשארו בעיר הזאת ולא עברו לאיזה קיבוץ עירוני או כפר סטודנטים בנגב.

 

המצב אכן לא פשוט, אבל לא אבוד. לא בטוח שהבחורים האלה רעים כל כך כמו שהם אידיוטים. אחרי הכל, העולם סבוך ואנחנו סבוכות עוד יותר. מה יותר פשוט מלאמץ הכללות ולנהוג לפיהן - קצת כמו שניגשים להפעיל מכשיר חשמלי חדש איתו אנחנו יוצאים רק שבוע: מחפשים את חוברת ההפעלה עם ההוראות. ניתן לשער שמשום כך גברים כה רבים מלאי אובססיה לגבי השלטים האוניברסלים שלהם - מכשירים פשוטים שיכולים להפעיל הכל. בום. שחור או לבן. הם חושבים בביטים: 0 או 1. הם לא מבינים שאנחנו חיות בעולם עשרוני ומורכב ולא בינארי.

 

לכן, אם את מחליטה לומר לבחור שאת יוצאת איתו - "תשכח מכל מה שאתה מכיר, אני שונה מכל אחת אחרת!" (ותרים את היד כל מי שאמרה בחייה המשפט הזה) ? דעי שהם פשוט לא מבינים מה זה אומר ולכן עלולים ללקות בהתקף לב. את יכולה פשוט לקצר תהליכים, לקחת שלט אוניברסלי ולחבוט בראשו עד אובדן הכרה.

 

מצד שני, גם לנו הבנות, יש חלק לא מבוטל בכך: כמה מאיתנו משחקות את המשחק הזה? כמה פעמים עפעפת וצחקקת כשחילקו לך צ'אפחה על הטוסיק בתור מחמאה?

 

אם אנחנו רוצות להקדים תרופה לצ'אפחה, צריך לחנך בנות מגיל צעיר לא להיכנע לחשיבה בינארית. ובינתיים, מה עושים? זה די פשוט. חזרי נא ללבוש בגאון את תחתוני הסבתא המעומלנים שבארון: גם אם הם לא ירתיעו את המחזר שבטוח שהוא יודע מה את אוהבת, הם לפחות יספקו לך שכבת הגנה נוספת מהצ'פחה הבאה.

 

 

עוד ב-Onlife:

למה הנשים של היום משוחררות מינית פחות מהאמהות שלהן?

מציעים שכר גבוה? תיזהרו! כי התנאים לפעמים שווים עוד יותר

החולצות שיעלימו לך את הבטן