שלי יחימוביץ במומנטום. סקר חדשות ערוץ 2 שפורסם לפני ימים ספורים מעניק לה יתרון מדהים על פני יתר המועמדים. סייגים לא חסרים: סקרים בפריימריז כבר אכזבו בעבר, ספר הבוחרים לא הושלם וייתכן שייכנסו לתוכו רבים ממתפקדי פרץ, וכמובן – חודשיים בפוליטיקה הישראלית הן כנצח: ראו ערך עמרם מצנע, שהתחיל את המרוץ שלו בתנופה של אהדה ציבורית ונבלם.

 

עוד ב-Onlife:

 

ועדיין – יהיו התוצאות אשר יהיו, הישגה הפסיכולוגי של יחימוביץ מנצנץ למרחוק. בלילה אחד הפכה למועמדת הבולטת ולשחקנית המרכזית בזירה, שעד לפני כמה שנים סיקרה אותה מהעבר השני של המתרס.

 

היא מועמדת רעננה: העזה להיות היא עצמה, לא לחקות ולא לרצות. היא החליטה באומץ להתרחק מהנושא המדיני (עוד נחזור אליו), ספגה על כך ביקורת והמשיכה הלאה. יש לה אג'נדה ברורה: היא חיברה אותה, היא נושאת את דגלה, והיא מיישמת אותה בחריצות פרלמנטרית למופת. אפשר להתנגד לה ואפשר לצדד בדרכה, אך לא ניתן להיות אדישים לעובדה  - היא המודל של נבחר ציבור.

היא מתווה דרך, פועלת למימושה תוך אמונה פנימית, אינה נרתעת לשחות נגד הזרם. אנו, שמתורגלים לחפש את הקרדום בו מנסה הפוליטיקאי לחפור לתועלתו, חייבים להודות שהפעם קשה לנו יותר.

 

במרוץ המיוחד הזה שלי יחימוביץ היא גם המועמדת האישה היחידה לצד ארבעה מועמדים גברים. עדיין במפתיע, הסוגיה המגדרית עמומה ושולית. ייתכן אמנם שיש לא מעט מתפקדים (או מתפקדות) שמעניקים לה יתרון כאישה, אך נראה שהבחירה האמיתית נעשית לפי פרמטרים אחרים. כך צריך להיות.

 

 זה המסלול הראוי ביותר: בחירה על פי מדדים אובייקטיביים ולא כהעדפה מתקנת. זה ההישג הפמיניסטי האמתי והמזוקק. אחד המדדים האלה הוא עקביות ואינטגריטי. ציבור המתפקדים אינו שוכח כנראה, שיחימוביץ לא סטתה מהקו שהתוותה לעצמה:

בתחילת דרכה ראתה בפרץ פטרון אך התאכזבה מקיפול הדגל החברתי והלכה לדרך עצמאית. היא  התנגדה לכניסת העבודה לממשלה הנוכחית ועמדה בפיתוי הקוסם להתמנות לשרת התמ"ת. היא הובילה את הטקסט הפוליטי המלוכד ביותר והצליחה לשמור על בהירות ועל חדות במפלגה מטושטשת ואובדת עצות.

 

מה שעדיין לא יודעים על המועמדת המובילה

ובכל זאת, ראוי לצנן מעט את בעירת הסקר ולהציג סימני שאלה נוקבים. האחד קשור במנהיגות - אותו יצור עלום היצוק מחומרים נדירים. אם תיבחר יחימוביץ לראשות מפלגת העבודה, יעמדו למבחן יכולות שלא נבחנו עד כה.

 

היכולת הנדרשת להציב דרך אחת ולהוביל אחריה תנועה שלמה, היכולת לגשר בין פלגי מי המריבה הסיעתיים (שהיא עצמה שתולה בהם), היכולת לעמוד כחומה בצורה מול יצר האובדנות המפלגתית. בקיצור - להפוך מיושבת ראש בכוח למנהיגה בפועל. אין לנו כל אינדיקציה כיום, האם חברת הכנסת יחימוביץ, חרוצה ככל שתהא, מסוגלת להיות מנהיגה סוחפת.

ושאלה נוספת: האם תוכל במסעה למנהיגות להתחמק לנצח מן העיסוק במישור המדיני? הרי לא מדובר בסוגיה שולית בארץ סקנדינבית. מדובר בבסיס הקיום שלנו (לא פחות) כעם, כמדינה, וכן, גם כחברה. העבודה ללא ציר מדיני ברור עשויה לאבד את פוטנציאל האלקטורט שלה במרכז המפה הפוליטית, ומכאן גם את בסיס השיגור לשיקומה העתידי כמפלגת המון.

 

ונקודה לקינוח: במטבח הפריימריז הלוהב ניצבים מול יחימוביץ שני טבחים ותיקים יותר: עמיר פרץ ועמרם מצנע.

 

פרץ הוא המאסטר-שף הארגוני, מלך הפריימריז, האיש אשר שליטתו ברזי המערכה המפותלת הזו היא כמעט מוחלטת. מצנע לעומת זאת הוא המאסטר-שף המוסרי. הליכתו למדבר למשך חמש שנים תמימות היא מעשה "בן גוריוניסטי", שאין לו אח  ורע. אין חייל חברתי בתקופתנו שעשה מעשה הירואי יותר ממנו. אין פלא, כי בציבור הרחב הוא מושך המנדטים הגבוה ביותר.

 

שני הטבחים הללו מחממים את המטבח לטמפרטורות גבוהות ועדיין לא אמרו את המילה האחרונה. עבודה רבה מאוד צפויה לשלי יחימוביץ בטיפוס למעלה. ההובלה הנוכחית שלה כעת בסקר היא יריית פתיחה חשובה מאוד, אך עדיין היא רק יריית פתיחה.

תגיות