איך מזהים מכורים לסמים - ומה אפשר לעשות?

מאת: מערכת און לייף

במהלך ימי חייה הקצרים של איימי ויינהאוס הצליחו שערוריות הסמים והאלכוהול שלה לספק כותרות רבות לצהובוני בריטניה. זו אולי הסיבה שהידיעה על מותה אומנם צרמה לרבים, אבל לא גרמה לאיש שהכיר את אורחות חייה להרים גבה.

עוד ב- Onlife

רבים מבין המשתמשים בסמים מצליחים להתחבא מאחורי מסיכות של נורמאליות, שמאחוריהן תהליך מאסיבי של הידרדרות לתוך בור ללא תחתית. ולמרות הכל, מי שישים לב היטב יוכל להבחין בסימנים שיוכלו להעיד בכל זאת עד כמה עגומה המציאות תחת מעטה התדמית הרגילה שמנסים חלק מהמכורים לשוות לעצמם.

ההסברה המאסיבית בנושא ההתמכרות לסמים, הביאה לכך שכל ילד בגילאי בית הספר היסודי יוכל לשאת לנגד עיני הוריו נאום מקיף ומשכנע על השפעותיהם השליליות של הסמים והאלכוהול. אבל המציאות מראה שבגיל מאוחר יותר, גובר הרצון לחוות חוויות חדשות וריגושים חזקים על כל מה שאותם ילדים למדו וידעו עד כה.

רבים מהם ייסעו לטיול חוויתי בהודו שבו ייחשפו לסמים חדשים, ובכל מנה שלהם שיצרכו – רק יגבירו את מסע השכנועים העצמי לכך שהכל בשליטה והם הרי יכולים להפסיק בכל רגע שירצו.

בואו נקרא לילד בשמו: ההתמכרות היא מחלה

"בקריטריונים האבחנתיים נזנח המונח 'התמכרות' לטובת 'תלות'", הסביר ד"ר זיו כרמל, פסיכיאטר במרכז לבריאות הנפש "שלוותא" מקבוצת שירותי בריאות כללית.

"מדובר במחלה כרונית שמתאפיינת בדפוס התנהגותי של צריכה בלתי מבוקרת של חומר. זה יכול להיות מה שמכנים סם או מה לסווג כאלכוהול או תרופות. כולם פוגעים בתחום תפקודי כזה או אחר, ולמרות הנזקים הרבים – ממשיכים לצרוך אותו. זה מלווה בתלות ובכמיהה לחומר, כך שיכולתו של חולה לשלוט בהתנהגותו מוגבלת ביותר".

הוא מסביר כי, כמו מחלות רבות אחרות, הופעתה של ההתמכרות והתפתחותה מושפעות ממגוון גורמים – אך מיגורה הוא מהלך שפעמים רבות כלל אינו נתון בידי מי שסובל ממנו. "יתכן - וגם זה בספק - שאדם יוכל להימנע מלשתות אלכוהול", הסביר ד"ר כרמל. "אבל מהרגע שההתפתחות נוצרה, האדם מאבד את יכולת הבחירה שלו ולמעשה - חייב לשתות ולא מסוגל להפסיק או להפחית את כמות האלכוהול שהוא צורך בכוחות עצמו".

פעמים רבות נוטים להאשים את המכור ב"בחירתו" בהתמכרות, תוך התעלמות ממגוון גורמים שלא מאפשרים לו לעשות זאת בהיעדר סיוע. אך לעתים הסיוע מאחר להגיע כיוון שלא הבחנו שהאדם לידנו מכור.

אפילו במקרים של צריכת סמים קשים ביותר, דוגמת הרואין או קוקאין קשה מאוד להבחין בכך בעיקר בשלבים הראשוניים. אז הפגיעה בתפקוד היא מינימלית יחסית וניתנת להסוואה תוך שימור תפקוד רגיל בתחומי חיים רבים.

בחלק מהמקרים, דוגמת משתמשי הקנאביס על נגזרותיו, ייתכן שלא יופיעו לעולם סממנים חיצוניים קיצוניים שיוכלו להדליק נורות אזהרה בקרב סביבתו הקרובה של המכור על מה שבאמת מתרחש בחייו. מי שלא עושה בסם זה שימוש קבוע עשוי אף לא לגלות אי פעם סממן כלשהו לכך.

הסביבה הקרובה נושאת חלק מהאשמה

על רקע מגמת "האשמת" המכור, מפנה ד"ר סוזי קגן, יועצת פסיכולוגית בכירה ומרצה באוניברסיטת בר-אילן, את האצבע המאשימה דווקא כלפי קרוביו של החולה: "האנשים שיכולים, בפועל, להבחין בהתמכרות באופן הברור ביותר עושים זאת בפועל הכי לאט. אלה האנשים הקרובים ביותר למתמכר.

"לאדם הקרוב שצופה במתמכר מהצד יש נטייה לעטוף עצמו בסיבות רציונאליות שמספקות לכאורה הסבר מדוע כל אותם סממנים מופיעים. קיים קושי להכיר בעובדה שאדם שקרוב אלייך, זה שיקר לך מכל, מפתח תלות בגורם שלילי. זו ידיעה שמפחיד מאוד להתמודד איתה, ולכן מוצאים תירוצים כמו: 'חם יותר, אז הוא אוכל פחות' – ולהיפך", היא הסבירה.

הסימנים שצריכים להדליק אצלכם את נורות האזהרה

תחושת בטן אינטואיטיבית. די בהרגשה לא מבוססת על כך שמשהו בהתנהגות אינו כתמול שלשום כדי להעמיד את הצורך לברר האם ישנם שינויים נוספים ומהותיים יותר.

שינויים בהרגלי האכילה. לכאן ולכאן – ובעקבותיהם גם שינויים במשקל.

שעות שינה לא קבועות. מה שמשפיע על שינוי בסדר היום, ומוציא את האדם מהשגרה.

שקרים בתכיפות הולכת וגוברת. גם לגבי שאלות תמימות.

ירידה בתפקוד. בכל מיני תחומים כמו: תעסוקה, לימודים, יחסים חברתיים, יחסים בתוך המשפחה ועוד. המבט בעיניים. לעתים חל שינוי במבט הקבוע בעיניים לטובת הבעה מזוגגת ואפאטית ואישונים צרים שבולטים.

נטייה להתבודדות או ההפך. נטייה לצאת תכופות מהבית כדי להיות בחברת אנשים בעלי אותה ההתמכרות, ש"מבינים" ו"מדברים" "באותה השפה".

הזנחה גופנית. לא מתקלחים, לא רוצים להתלבש כמו שצריך וכו'.

רצף מילולי משובש. כמו גם זליגה לנושאים אחרים תוך כדי שיחה המאופיינת בדיבור כבד.

פתיחות מוגזמת. בדרך כלל נוגע לאנשים שהיה בימים כתיקונים מופנם באופן יחסי.

רעד בידיים והזעה.

מה עושים כשמגלים?

מהרגע שבו צצו כל הסימנים והגיע הרגע שבו הוחלט לפעול, יש להתכונן לעימות שעלול להיות לא קל מול המכור. רצוי להכין מבעוד מועד מערך תמיכה מוצק בדמות התארגנות משפחתית או לרתום דמויות קרובות, אהודות ובעלות השפעה כמו המפקד מהצבא.

מומלץ מאוד להסתייע בעמותות שמתמחות בסיוע למתמכרים, לקבל מהן הדרכה מקדימה ורק אחר כך לפנות למתמכר. "צריך לנקוט פעולות חקירתיות של ממש ולהתגבר על המעצורים. לפרוץ גבולות ובהחלט כן, להתחיל לחטט במגירות, לבדוק לאן הולך ועוד", מסבירה ד"ר קגן. "רק כשנוכל להיות בטוחים לגמרי במה מדובר נוכל לדעת איך יהיה הכי נכון להתמודד עם המתמכר, שזה להגיד לו באופן הישיר והברור ביותר: אנחנו יודעים וברור לנו מה שקורה".

לנהל משא ומתן מול המכורים

ד"ר אסף כספי, מנהל המרפאה הפסיכיאטרית בבית חולים "שיבא" בתל השומר, ממליץ לנהל משא ומתן עם המכור. "המכור מודע למה שקורה לו ושבוי כל הזמן בקונפליקט פנימי – אם להפסיק עם הסם או לא. הדרך הנכונה היא להצליח לפנות לחלק הזה שבו שרוצה להיגמל. להביך אותו ולנדנד לו כדי שידו של החלק הזה בתוך עצמו תהיה על העליונה".

אם מדובר בעמית ממקום העבודה, מציע ד"ר כספי לא לעצור את הצבת המראה מול פניו של המכור – גם אם הדבר יגרור תחושה לא נעימה. "אסור בשום פנים ואופן לחפות. הדרך הנכונה היא לגרום לו לחוות את המחיר, שכן אחרת נסייע רק להנציח את הבעיה והמסר שיועבר הוא שאפשר להמשיך באותה הדרך", הוא מסביר.

"לפי הגישה הטיפולית, אין לראות במתמכרים כעבריינים אלא ככאלה שלוקים בהפרעה. לכן, ענישה אינה יעילה כאן ורק גורמת להסתגרות והימנעות מלפנות לעזרה. צריך להפנות את המתמכר למסגרת טיפולית קבוצתית נוקשה, שלא תאפשר לו לחזור שוב לחיק הסם".

איך להתמודד עם התגובה? בדרך כלל התגובה היא כעס והכחשה. לדברי ד"ר קגן, התגובות יכולות לנוע בין חוסר רצון להבין כי יש בעיה, לבין ההבנה והסכמה להשתנות.

עוד אומרים המומחים שאין מונופול על סכנת ההתמכרות ושהפוטנציאל להתמכרות קיים הן אצל גברים והן אצל נשים, כך שכדאי להבין שזה יכול לקרות לכל אחד.

תגיות