זה התחיל בקרטון גדול שהכיל מכונת כביסה או מדיח, שהפך למשחק לפעוטות בעודו ממתין להיזרק.


זה המשיך בגן, כשביקשו להכין סוכה מיניאטורית בקופסת נעליים. הרעיון מצא חן בעיני, ומשנה לשנה שכללתי אותה.


בכיתה א' דרשו חנוכייה בנושא זהירות בדרכים, בכיתה ב' ביקשו תיבת נח כולל החיות כמובן וכחלק מהטמעת נושא הגופים בהנדסה, ביקשו להכין רובוט מקופסאות מרובעות, מלבניות וגלילים...


 


תוך כדי התבוננות בילדי ובילדים אחרים משחקים, הבנתי, כי ילדים אינם זקוקים בהכרח לצעצועים ומשחקים יקרים ומורכבים. סקרנות דמיון וכושר המצאה, באים לידי ביטוי כשנוצרים התנאים המתאימים.


התחלתי לאסוף קופסאות ואריזות ריקות, ניירות עטיפה יפים שאספנו, לצד סרטים ושאריות מכל מיני ערכות יצירה. קראתי לילדה שלי, לילדה שבי ולסבתא והתחלנו לעבוד: הכנו דגם של עיר כולל עצים ומזרקה. אני הכנתי "גן חיות". הקטנה גם עבדה, בעיקר התלכלכה, אבל, הרי זה כל העניין ? החוויה, ההתנסות, המגע עם חומרים מגוונים ומשהו שאפשר להסתכל עליו ולהגיד: "אני עשיתי".


 



מאז, אני לא מפסיקה לאסוף קופסאות ואריזות מכל הסוגים, החומרים והצורות. כאסטמתית, לא חסרו לי קופסאות... התחלתי להסתכל אחרת על הדברים שעד לפני רגע נחשבו לאשפה לכל דבר. התבוננתי בצורות המעניינות שנקבעו ע"י המוצר שאותו הכילו. חושבת: כמה מחשבה, תכנון, חומרים ואנרגיה הושקעו בהם ואנחנו כל כך מהר בקלות משליכים אותם...פלא שאנו מייצרים כל כך הרבה אשפה?


 


אחר כך הרחבתי את האוסף ובהשראת ה"פרצופים" של חנוך פיבן, התחלתי לאסוף גם חלקי צעצועים וחפצים שעמדו להיזרק, כגון טושים שהתייבשו, סיכות ראש שהתפרקו, צמידים ומחרוזות שנקרעו, פנס שהתקלקל...  


ואפילו את המשאפים הריקים, פירקתי, ניקיתי והוספתי לאוסף...


אחר כך הצטרפו החומרים שמצאתי בטבע. גם הגינה השכונתית היא "טבע" לצורך העניין ומספקת חומרים נהדרים וצורות מעניינות...


עכשיו יש לנו מבחר עשיר ומאוד מגוון של חומרי יצירה והכל בחינם! אפילו הפסטה היבשה שפג תוקפה הצטרפה מיד למבחר...


כשהתחלתי לתכנן את ימי הפעילות לחופש הגדול, כבר היה לי ברור שאפשר לבנות יום שלם סביב נושא המחזור. אך ידעתי שלא די לסדר את החומרים בצורה מזמינה, אלא צריך להכין גם כמה יצירות לדוגמה, כדי להמחיש לילדים מה אפשר לעשות עם כל החומרים הבלתי שגרתיים האלה. ואז קראתי שוב לילדות שלי ולילדה שבי והכנו במיוחד כמה דוגמאות:


 


 


כשהגענו ליום הפעילות עצמו, הצעתי לילדים להיות כמו אמנים אמיתיים ? להתבונן בשלל הצורות והצבעים של החומרים והחפצים שעומדים לרשותם ולראות איזה השראה הם מקבלים...


 


כשהגענו ליצירה בקופסאות, צץ לי עוד רעיון: אמרתי לילדים שהם יכולים להכין עבודה אישית, כל אחד לעצמו, דגם או מיצג או פסל, או להכין עבודה אחת גדולה משותפת לכולם ? לבנות בית ענק, ארמון, פסל סביבתי, שכונה וכו' והם? מסתבר שמצוקת הדיור לא מעניינת אותם כלל...


הם חושבים קדימה ? על הצורך ליצור מקומות עבודה והחליטו לבנות דווקא אזור תעשייה!