האמנם שלג כצמר?
האמנם שלג כצמר?
מישהו אמר לי השבוע שה' לא מוריד שלג על מי שאין לו מספיק צמר להתחמם ולהתגונן מפניו.. כעקרון אני מאמינה גדולה במשפט הזה אבל לפעמים קורים דברים או שומעים דברים, סיפורי חיים של אנשים שגורמים לי לתהות האם זה באמת כך. לדוגמא, פגשתי חברה היום, שנפרדה לא מזמן מבן זוגה בשנים האחרונות והיא מספרת לי שהשוק אכזרי כל כך בחוץ שאין לי מושג. הצחיקה אותי כשאמרה שלי מכולם אין מושג. אין מושג עד כמה הקור בחוץ משפיע על הקור בפנים. העובדה שבכל בחור פוטנציאלי מסתתר זאב המשחר לטרף "הלעשות אותך בשירותים של המועדון" ולמה זה ככה? האם הבנות שמרגישות חופשי מאוד עם עצמן ובאמת עושות את זה הן אלו אשר מכתיבות את הנורמה לכולנו? באמת שאין לי בעיה עם בחורות מהזן הזה. באמת שלא. אני בעד חופש ושכל אחד/ת יעשו בדיוק מה שהם רוצים אבל האם ההרגשה הזו של לקום ולגרור את עצמך במונית הביתה כשאת אפילו לא תזהי אותו מחר ברחוב שווה את כל זה? האם העובדה שהוא נתן לך כסף למונית גרמה לך להרגיש כמו בחורה בהזמנה לא מספיק גרועה שאת מוצאת את עצמך עושה את זה שוב ושוב? אני לא מבינה את זה. וכאן נכנסת השאלה האם לנו יש מספיק צמר להתכסות מפני השלג הזה של חופשיות וזמינות מינית?
אני מחפשת זוגיות. כן ואני לא מתביישת להודות שאני מקווה שהזוגיות הבאה שלי תהיה טובה מספיק להישאר בה לאורך זמן. הרבה זמן. כזה שמביא איתו משכנתא וילדים. האם אני צריכה לזחול ממיטות חולות כדי להגיע לשם? לא נראה לי ואני עדיין לא חושבת שהמיטה היא הדרך להגיע ללב.. לפחות לא בהתחלה. אין שום בעיה עם בחורה שנמצאת הרבה זמן לבד ומחפשת פורקן זמני אבל הקור שמגיע אחרי החום הגדול יכול לגרום להצטננות. באמת, לא לימדו אותך שאסור לעבור מחום לקור במהירות כי תחטפי דלקת ריאות?
אז עומדת בפנינו בעיה, מצד אחד גם לנו יש צרכים וגם אנחנו בני אדם ומצד שני את עלולה למצוא את עצמך עומדת בפני הבחור שאיתו את רוצה לפתח משהו רציני ואז מגיעה לאוזניו שמועה (כמו במקרה של חברה שלי שסיפרתי עליה בהתחלה) שאת בחורה קלילה, במובן השלילי. מה עושים? מנטרלים את הצורך וחיים חיי נזירות ושומעים מכל הצפרדעים בדרך לנסיך שאת צריכה לזרום, מתעצבנים ומאבדים אמון בעם הגברי או שעושים מה שרוצים וחיים את החיים בגישה של "זו אני ומי שלא טוב לו שיתחפף"?
קצת קשה לי לשפוט ואני לא מתיימרת להעביר ביקורת אבל מה שמרגיז זה שבחורות מסויימות מוצאות את עצמן אחרי לילה שכזה מחכות לטלפון מהבחור שלא מגיע אלא אם כן הוא מעוניין בפגישה לילית נוספת.. למה את מחכה? למה את מענה את עצמך? הסבירות היא שהטלפון לא יגיע ואם יגיע המסר יהיה חד משמעי "בואי אליי". לא יותר ואם והיה מצב שהטלפון היה הצעה אחרת, בעלת אופי רומנטי ורגשי יותר, אשרייך, יש פה בחור שונה מכולם. עד היום הבחורים האלו הם בגדר אגדה אורבנית. אני לא מכירה באמת זוגות כאלו, רק שמעתי מחברה ששמעה מחברה וכן הלאה...
בדיוק בגלל הפרדוקס הזה אני מטילה ספק בכמות הצמר שיש לנו והיכולת שלנו להתמודד עם השלג. איך מתמודדים עם זה? איך מתמודדים עם מבול ההצעות המיניות שאורבות בכל פינה ויותר מכך, עם העובדה שלבחורים אין שום צורך להסתיר את כוונתם האמיתית, ואולי לפחות לצאת איתך לדייט ורק אז לנסות את מזלם (מזעזע לחשוב שבחור מאמין באמת ובתמים שזה שהוא שילם על כוס הקפה שלי אומר בהכרח שהוא יכול לנסות לשלוח ידיים ועוד לחשוב שאני חייבת לו משהו... פוי!). אין לי נוסחת קסם להתמודדות.
סיפור אמיתי, לפני כמה שנים ישבתי עם חברים באחד הברים באזור, ניגש אליי בחור, ממוצע לחלוטין, ושואל אותי אם אני רוצה לבוא לסקס ופיצה.. נחנקתי ואמרתי לו לא תודה. השאלה הבאה הייתה "למה? את לא אוהבת פיצה?" הוא היה כל כך מרוצה מעצמו ומהבדיחה הגרועה שהוא סיפר שהוא לא הפסיק לצחוק עד שלא סובבתי את הגב בהבעה של אני הולכת להקיא את כל מה שאכלתי וזה לא בגלל האלכוהול. אז מה גברברים יקרים שלי? סקס ופיצה? לכאן הגענו? איפה הרומנטיקה? איפה החיזור? איפה ההתרגשות בלחכות ולהתבונן בעטיפה הנוצצת לפני שפותחים את המתנה? כאילו נעלמה מהעולם.
אם היו שואלים אותי הייתי בוחרת להיוולד לפני כמה עשורים, לחוות חיזור אמיתי. הפעם האחרונה שחוויתי את זה הייתה בגיל 16 עם האהבה הראשונה שלי, הכל התחיל בטעות ונגמר בסיפור אהבה גדול שעד היו אני מוקירה אותו ואת כל מה שלמדתי מהאהבה הזו. את זה אני מחפשת, את היכולת לאהוב, את ההערכה, את הכבוד למין הנשי שלא צריך לעבור מהעולם לעולם גם מהצד הגברי וגם מהצד הנשי. בנות, תנו לעצמכן את הקרדיט שאתן יפות מספיק ומקסימות כמו שאתן גם אם האודישן הראשון שלך עם הבחור לא יכלול סצינות שהיו גורמות למחשב שלי להסמיק.
מצטערת להגיד... השלג הזה קר לי מידי וללא ספק, אין לי מספיק צמר כדי להתגונן מפניו, אני אמשיך להסתכל על הדברים מהצד ולהמתין לאודישן ראשון שיכלול שיחה טובה והרבה ניצוצות בעיניים ולא באיברים אחרים. לא מנסה להיות כמו כולם ואולי יהיה מי שיקרא לי מרובעת או "לא זורמת" (מילה שנואה במיוחד) אבל אף אחד לא ישכנע אותי שלחזור הביתה במונית לבד במקום ללכת לישון עם הבחור שאני אוהבת, להתעורר איתו ולזכור גם את השם שלו זו דרך החיים המקובלת היום ושזה מרגיש טוב יותר.
לשיקולכן האישי, אם יש לכן מספיק צמר, תהנו, כי קר, קר שם בחוץ.





React to WordPress