בימים של מחאות חברתיות אני מוצאת את עצמי מפחדת ממה שעלול לקרות לנו בעוד שבוע.

הפחד הכי גדול שלי הוא שלא אוכל לפרנס את הבנות שלי. במדינה שלנו, בכל פעם שיש משבר הכי קטן, התחום הראשון להפגע הוא האומנות.

 

האמנות תהיה הראשונה להיפגע מקיצוצים.

אנשים כיום צורכים את האומנות שלהם בחתונות, מעט מאוד קונים כרטיסים להופעות. האומנות הפכה כתוצאה מהמצב בארץ למשהו שולי וכאשר צריך לעשות לקצץ זה התחום הראשון שייפגעו בו.

 

לפני שהתגרשתי לא חייתי בפחד כלכלי, היום כן.

מבחינתי הגירושים היו סוג של מוות. אחרי ארבע עשרה שנים של חיים משותפים, של זוגיות, זה נורא מלחיץ לגלות את התחושה שעכשיו, אחרי שהתגרשת, אין מי שיחפה עליך. אני חיה היום בתחושה שאני כל הזמן עם סימן שאלה מעל הראש.

 

הפחד הזה הוביל אותי לקנות חלק מחברת אינטרנט.

נכנסתי כשותפה באתר האינטרנט youtoo של רכישות חברתיות. 

אני מכורה לאינטרנט, אני גולשת, מתעדכנת ועושה כל דבר מעל דפי הרשת. חיפשתי עוד אפיק להכנסה, עסק שאני לא אצטרך להיות נוכחת בו וההזדמנות הזאת נפלה לי מהשמיים.

אני עוסקת באתר בכל מה שקשור ללייף סטייל לצד אביב משה שאחראי על תחום המסעדות וגלית לוי שעוסקת בכל מה שקשור לארועים. הפרוייקט הזה מאוד מרגש אותי.

 

עוד בOnlife:

נועה תשבי: "מזמן הפסקתי לעשות דיאטות"

קרין גורן: "יש מתכון לעוגיות שעדיין לא הצלחתי לפצח"

ג'ודי ניר מוזס שלום: "הילדים שלי מעדיפים שלא אגיע לבי"ס"

אני קודם כל אמא.

הנסיון לשלב בין אימהות וקריירה הכי קשה לי ביומיום. זה שילוב קטלני שאני עוד לא ממש יודעת אך לעשות אותו,  אבל ברור לי לחלוטין שאני קודם כל אמא. אני אמא מאוד מעורבת. אני יודעת מה קורה איתן בכל רגע, אני מעורבת במאה אחוז בחיים של הבנות שלי, שומרת ומפקחת על כל דבר. חברים, שיעורים הכול.

 

אין לי מטפלת אבל יש לי הרבה עזרה.

בגלל אופי העבודה שלי קורה לי לא מעט שאני לא משכיבה את הבנות שלי בלילה, הימים הללו מאוד קשים לי. אני מוצאת את עצמי נעזרת הרבה מאוד בהורים שלי, בחברים, בכל מי שיכול לעזור לי נקודתית אני לא חושבת שלגדל ילדים עם נני זאת הדרך, בשביל מה עשיתי אותן?! 

למרות התדמית שיצאה לי אני ממש לא יוצאת לבלות במועדונים.

אנשים לא יודעים כשהם רואים תמונה שלי במועדון במקום כזה או אחר, שמדובר בארוע יח"צני שמתחיל בשבע בערב ונגמר בתשע. ככה אני בכלל לא יוצאת לבלות במועדונים. אני לא נהנית לצאת מהבית, זה תמיד נראה לי מיותר. מה שכן, אני מאוד אוהבת לצאת למסעדות, זאת אהבה גדולה שלי.

 

התקשורת הוציאה לי שם של פרובוקטיבית.

כבר 15 שנים שכותבים עליי, אומרים עליי, קל זה אף פעם לא היה לי אבל למדתי לחיות עם זה. אמרו עליי שאני פרובוקטיבית, שאני יוצאת עם צעירים ומה לא. אני למדתי במשך השנים לא להתמקד, לעבור הלאה. אני יודעת בפועל מה באמת  קורה וזה מה שחשוב לי ולבנות שלי. אני חיה עם הדברים שנאמרו עליי בשלום ובהבנה, בלי אהבה.

 

הפה שלי מושך אש.

בהסתכלות לאחור הייתי מוותרת על הרבה דברים, אני בן אדם מאוד אימפולסיבי וזה הרבה פעמים עושה לי לא טוב. אני לא מספיק מחושבת, לא חושבת לפני שאני מדברת ואני יודעת שזה מושך אליי הרבה אש.

 

אצל רוב האנשים אני מעוררת אנטגוניזם.

אבל זה מבלי שהם מכירים אותי, רק על סמך דברים שהם שמעו בתקשורת, תמונות, אינפורמציה מוטעית ודעות קדומות.

 

 

אני לא מרשה לעצמי להתענג מהצלחה.

אני משחקת בחמש הצגות בו זמנית, עובדת על תקליט חדש, מופיעה ועושה טלוויזיה. אין לי יום אחד של מנוחה במשך השבוע וכל זה במטרה לפרנס את עצמי ואת בנותיי בכבוד.

 

אני תמיד חוששת שייקחו ממני את ההצלחות.

אני לא מרשה לעצמי להתרגש מהישג שהישגתי, מהצגה שעשיתי או משיר שלי שהצליח. תמיד עוברת הלאה, לדבר הבא.  אני יודעת שאסור לי לשקוט על זרי הדפנה כי מישהו יכול לחטוף לי אותם.

 

על הבמה אני הולכת עד הסוף.

שם אני פריקית של תשומת לב, זה צורך קיומי בעבורי. על הבמה אני נותנת הופעה, מתנסה, משתוללת. כשאני מצלמת קליפ, אנשי הסטיילינג מלבישים אותי במחוכים או בבגדים תחתונים, אני הולכת איתם, סומכת עלהם.

 

אני לא עושה שום דבר יותר פרובוקטיבי ממה שליידי גאגא, ביונסה או מדונה עושות.

אבל עליי מדברים, איך אמא יכולה להתלבש ככה? לעשות ככה?  שופטים אותי בצביעות כי באותה נשימה מהללים ומשבחים את הכוכבות שמעבר לים. זאת צביעות.  

 

מתוך הפחד שלי ממה יגידו כמעט איבדתי אהבה טהורה.

בגלל הלחץ החברתי ודברים שאומרים עליי כמעט ואיבדתי את האהבה המדהימה שיש לי היום.סירבתי לתת לאנריקו אפילו הזדמנות במשך שנה שלמה בגלל שלא רציתי, חששתי שידברו עליי.

 

אני ואנריקו הכרנו במסעדה והוא אפילו לא ידע מי אני בהתחלה.

אני מודה שבתחילה קבלתי אמוק ולקח לי זמן לתת לנו הזדמנות אמיתית. היום אני רואה שיש בו בגרות ובטחון עצמי שלא היו בהרבה גברים אחרים שיצאתי איתם ללא שום קשר לגיל הביולוגי שלו.

 

הוא מקבל אותי כמו שאני, גרושה עם שתי ילדות ועם כל מה שמגיע איתי.

אנריקו נותן לי אפשרות להשען עליו. הוא מרים אותי שאני נופלת וזה חדש לי. זכיתי באהבה טהורה ואמינה.

מה שהכי חשוב לי עבור הבנות שלי זה בריאות.

ביקרתי לפני מספר ימים במחלקה האונקולוגית באחד מבתי החולים בארץ וממש התמוטטתי. לבי יצא אל האימהות. חזרתי משם מרוסקת, זה היה כל כך קשה.

אני יודעת שיש להן אותי ואני נותנת להן את כל האהבה ועוטפת אותן בכדי שהן לא יפגעו - לא פעם אני מרגישה כלביאה ששומרת מפני הרוע שבחוץ. הן עדיין קטנות, אבל אני יודעת שכאשר הן תהיינה גדולות יותר אצטרך לשבת איתן ולהסביר להן  שיש רוע בעולם.

 

אני לא מחכה ליום כיפור בכדי לבקש סליחה.

למשל, לפני כמה ימים מילים שאמרתי פגעו במישהו, זה היה מתוך האימפולסיביות שלי. באותו יום התקשרתי ובקשתי אלפי סליחות.

אם מישהו מסרב לסלוח לי אני אשב מתחת לבית שלו עד שהוא יסלח לי. אני חושבת שחלק מבגרות זה לדעת לבקש סליחה מאדם שפגעת בו ולא לעשות ידי צום חברתי. 

 

הייתי יושבת לשתות קפה עם ביל קלינטון.

קלינטון איבד את הפופולאריות שלו בגלל אימפולסביות ודחף שהיה ניתן לשליטה ואני מזדהה איתו. הייתי שמחה לשאול אותו איך הוא חי עם זה שהוא יכול היה להיות מלך העולם והוא איבד את הכל בשנייה.

תגיות