הדבר האחרון שחשבתי שאעשה במנהטן הוא להיכנס לבית כנסת, במיוחד בסוהו, בגיחה קצרה לניו יורק העיר האהובה עלי עם הבת שלי.

 

הסוהו הוא מקום של צעירים. המעצבים שיש להם חנויות בפארק אווניו וברחוב מדיסון היוקרתיים, מציגים כאן את הקולקציות הפחות מכופתרות שלהם, הנועזות והחדשניות יותר, לצד מעצבים צעירים ופחות מוכרים. מוסיקה שחורה, פופית וקצבית בוקעת מהחנויות אל הרחוב ויוצרת אווירה חופשית, צעירה וקצת " קרנבלית".

 

בסביבה הזאת, בין חנויות המותגים, במקום שהיה פעם חנות של המעצב הנודע  "גוצ'י", יש בית כנסת. חלון ראווה עם מסגרת שחורה ועליו פסים לבנים עבים ודקים לסירוגין שנותנים תחושה של וילון ולמעלה, מצד ימין, על רקע שחור כתוב שם המותג,  "SYNAGOGUE  ".

 

 

אני לא הולכת בדרך כלל לבתי כנסת. אבל יש משהו באווירה של "חוץ לארץ", במיוחד בחגים, שמעורר את הצד היהודי שבי. הגענו ל "SOHO SYNAGOGUE  " בערב סוכות, בית הכנסת היה סגור, היו שם אנשים שעבדו, "גויים של חג", שנתנו לנו להציץ לתוך בית הכנסת.

 

הצצנו ונפגענו, היה מדהים. עיצוב הייטקי, צבעוני מאד מרשים. בית הכנסת נפתח לתפילה, כך מצוין על חלון הראווה במקום של שעות הפתיחה,  כל יום שישי בשעה 20:00, לא משנה מתי נכנסת השבת. החלטנו לחזור לקבלת שבת, מאד רצינו לדעת איפה מתחבא "ארון הקודש".

 

 

כיסאות יוצאים מהקירות

יום שישי היה גשום וקר, הגענו קצת לפני הפתיחה, בפתח בית הכנסת עומד גבר שחור, מאד גבוה לבוש במעיל שחור מתחת למטרייה גדולה, הוא שואל אותנו אם הגענו ל  "SERVICE", זהו כנראה שם הקוד של המאבטחים לקבלת שבת, כן הנהנו בראשנו, אנחנו מוכנות לשירות. בחוץ מחכות עוד שתי בחורות לבושות בבגדים חגיגיים.

 

קצת לפני השעה שמונה הדלתות נפתחות ואדם צעיר, הרב דב שיינער, מזמין אותנו להיכנס פנימה. המקום מואר באור נעים שנראה כמו אור נרות. הוא מבקש שנשב מצד ימין, הצד של הנשים, בצד שמאל ישבו הגברים.  

 

בית הכנסת בנוי משני מפלסים, בקומת הכניסה מבואה מרשימה, מימין קיר לבנים צבעוניות עליהן כתובים שמות אלה שתרמו להקמת המבנה ובמפלס התחתון בית הכנסת. מרשים מאד לרדת במדרגות, החלל נראה כמו לופט ניו יורקי טיפוסי בנוי מלבנים מחופות בטיח וממול מגן דוד בצבע כתום שהרב שיינער יגיד לי שזה ארון הקודש.

 

 

על אחד הקירות ציור גדול של מנורה ומשני הצדדים מה שנראה כשלושה ריבועים בצבעים שונים תלויים על הקירות, כשיגיעו האנשים ולא יהיה מקום על הספסלים, הרב יוריד אותם מהקיר ויהפוך אותם לכיסאות. מול ארון הקודש מסודרים ארבעה ספסלים מכל צד. התיישבנו על הספסל הראשון מצד ימין כמובן. אנשים התחילו להגיע. בסוף הערב יהיו כאן כארבעים אנשים צעירים, בסביבות גיל שלושים ומטה, כעשרה מהם גברים. אני מספרת לרב שאנחנו ישראליות ומאד התרשמנו מהמיקום והעיצוב והוא אומר שזו בדיוק הכוונה, והוא יסביר לי בסוף הערב.

 

חצי שעה של יהדות כל שבוע

בשמונה ורבע מתחילים, הרב שיינער מושך וילון ויוצר הפרדה בין הנשים לגברים ומחלק חוברות שכתוב עליהן בגדול שהן אינן חוברות תפילה. זהו אוסף של תפילות, בעיקר תפילות שבת. כל עמוד מחולק לשני חלקים, בצד הימני תפילות שבת ומזמורים בעברית כתובים בעברית  ובצד השמאלי אותו הדבר רק כתוב באנגלית. קוראים עברית באותיות לועזיות. ספר תנ"ך היה מונח על השולחן שלידו עמד הרב.

 

הרב שיינער מסביר שהימים הם ימי חג הסוכות, מסביר את משמעות החג, למה בונים סוכה ויושבים בה ומה הם ארבעת המינים. הוא מתאר כל אחד מארבעת המינים, את המשמעות של זה שיש לו ריח אבל אין לו טעם ולהיפך, עושה הקבלה מעניינת מאד לארבעה סוגי אנשים, יהודים כמובן, מצטט מדברי רבנים וכל הזמן שוכח איך אומרים הדס באנגלית.

 

איש מרשים, חכם ומאד כריזמטי הרב שיינער. הטקס מתחיל, הרב אומר לקהל איזה עמוד לפתוח בחוברת, כולנו ביחד קוראים את המזמורים והתפילות, לשבת קוראים כאן שאבעס. אחר כך הוא שר לנו מנגינה ללא מילים ומבקש מאיתנו להקשיב היטב וללמוד אותה.

 

אחר כך נשיר לפי הלחן שלמדנו את "לכה דודי" והתפילה שאומרים בקידוש השבת. בחלק האחרון אנחנו מסתובבים לכיוון הדלת לקבל את פני השבת. הרב מסתובב אל מגן הדוד הכתום ומזיז את המשולשים שיוצרים אותו, כל משולש לצד אחר, בארון פתוח על הקיר מתגלה ספר תורה, הרב מבקש מכל אחד לקרא בשקט לעצמו את אחד ממזמורי תהילים שבחוברת, הוא גם מתפלל בשקט.

 

 

כשמסיימים הוא מכריז על סיום הטקס. הוא ישמח לראות את כולם בשמחת תורה ואם לא יסתדר להם להגיע אז כל יום שישי בשעה 20:00 הוא כאן.

 

הקהל מתפזר, הרב נפרד מכולם ליד הדלת. עם אחת הבחורות מתפתחת שיחה קצרה על מה שהם קוראים Separated Yoga, תרגול יוגה כשהנשים מופרדות מהגברים, כמו בבית הכנסת.

 

הבת שלי מאד אהבה את הטקס, חצי שעה של יהדות בשבוע זה בדיוק מה שהיא צריכה, היא אומרת. הרב  קולט את ההתלהבות שלה ומבטיח לעדכן אותה במייל, והיא מבטיחה להביא חברים בפעם הבאה. קהל בני ה 20+ הוא בדיוק הקהל אליו פונה הרב.

 

הרעיון מאחורי הקמת בית הכנסת המרשים והמיוחד הזה שעוצב על ידי דרור בן שטרית, מעצב ישראלי שחי בניו יורק, הוא ליצור מפגש בין יהודים צעירים. בתי הכנסת המסורתיים התאימו לסגנון החיים הישן של ההורים והצעירים לא התחברו לזה.

 

 

במיוחד בשבילם, ובמימונם, הוקם מקום שהם יכולים להזדהות איתו, שמתאים לאורח החיים שלהם. המפגשים שהרב שיינער מקיים נערכים גם במקומות אחרים במנהטן, כמו לופטים מסוגננים ולא תמיד מדברים שם תורה, הרבה פעמים מזמינים די ג'יי ורוקדים כי העיקר הוא המפגש, כי כשיש מפגש קורים דברים הוא אומר. הוא מתכוון ליישם את הרעיון גם במקומות אחרים בעולם והאתגר הגדול מכולם הוא לעשות את זה בתל אביב.

 

גם לי היה נחמד, חצי שעה של שירים ומזמורים מתי שבא לי מתאים לי.   

 

עוד ב- Onlife

 

קתרין קוב שהייתה בשבי האיראני קוראת לגלעד שליט לא לשנוא את שוביו

איך השחרור של גלעד שיחרר את כולנו מטראומה לאומית?

מיכל גולדן רוצה להבטיח לילד שלה שיהיה בסדר ולהתכוון לזה

 

תגיות