במהלך חיינו אנחנו עוברים חוויות שונות. חלקן מאוד עוצמתיות וחלקן פחות. בסקאלה של עוצמת החוויות אין ספק שכל תהליך הבאת הילד לעולם, החל בהריון דרך הלידה ובעצם משם עד סוף החיים אלו חוויות מאוד חזקות שאין הרבה בחיים שישוו להם.

ישנם גורמים רבים שמשתנים לאחר הלידה, עם הבאת התינוק החדש הביתה.

אחד הגורמים המשמעותיים מאוד הוא העייפות הרבה. מכיוון שבדרך כלל תינוקות לא ישנים לילה מלא מייד עם היוולדם, העייפות הופכת להיות גורם מכריע. כשעייפים התגובות נהיות קיצוניות יותר, אנחנו מאוד חסרי סבלנות , ואין לנו חשק או אנרגיה לשום דבר שהוא לא הכרחי.

גורם נוסף הוא הבדידות. את מוצאת את עצמך לפתע לבד, אבל עם תינוק. את צריכה לטפל בתינוק, שמעסיק אותך הרבה, אבל הרך הנולד לא מספק את הצורך בחברה אנושית. ברוב המקרים הבעל חוזר לשגרת חייו, ואת נשארת לבד לטפל בתינוק , חמוד מאוד אמנם, אבל תלוי בך לחלוטין, כשכל חייך הקודמים התאדו.

תוסיפי על זה את ההורמונים שמשגעים אותך מכל היבט אפשרי, את הגוף החדש עם השאריות הלא רצויות שנותרו עלייך, לפעמים גם כאבים מהלידה ו/או ההנקה ולכי תמצאי סבלנות גם לבן זוגך.

עליו דרך אגב גם עוברים שינויים מרחיקי לכת.

קודם כל הוא הפך לאב. כעת יש לו משפחה לטפל בה, שגורמת לגברים רבים לחוש פתאום את עול הפרנסה.

יש תינוק חדש בבית, שלעיתים מרתיע. ישנם גברים שלא יודעים כיצד לגשת ליצור כל כך רך ועדין וחוששים לטפל בו או להישאר איתו לבד.

אלה שרק רוצים להסניף אותו יומם וליל נאלצים לחזור לשגרת חייהם הרחק מהאושר הקטן ובת זוגם האהובה והמבולבלת.

בת הזוג שלהם לפתע גמורה מעייפות, חסרת סבלנות, ואין לה שום רצון או חשק לקיים איתם יחסי מין.

מחקרים מדברים על כך שלוקח בערך שנה לחזור למצב של חשק מיני ורצון לקיים יחסי מין. ישנם דרך אגב גברים שלקחו חלק פעיל בלידה ( אולי פעיל מדי), שמתקשים אח"כ להימשך לבת זוגם, או לרצות לקיים עימה יחסי מין.

כל האמורים לעיל יוצרים מתחים רבים וחדשים בזוגיות הטובה והמוכרת.

אז מה עושים? כיצד להתמודד עם כל זה ולהצליח לשמור על זוגיות מוצלחת בתוך כל הבלאגן הזה?

קודם כל יש לזכור כי ישנם גם דברים טובים שהשתנו.

ראשית נולדה משפחה חדשה. הזוג שהייתם הפך עכשיו למשפחה. יחידה שגדולה מסך כל חלקיה. כעת יש משהו שיחבר בינך לבן זוגך עד סוף חייכם.

עברתם חוויה אינטימית משותפת שאין דומה לה וזו הלידה. קשה יותר או פחות, אין ספק שהלידה היא חוויה מיוחדת במינה שכל השותפים לה יחלקו לעד זיכרונות מיוחדים ויקרים ששייכים רק להם.

בנוסף לקשיים והבלבול אתם גם חווים עכשיו רגשות חדשים מדהימים שלא ניתן לתאר במילים או לחוות בשום דרך אחרת. ילדים מביאים עמם יחד עם כל הקושי גם המון שמחה ואהבה בעוצמה שלא הכרתם בעבר.

את החוויות המקרבות והמרגשות כדאי לזכור ולהזכיר כדרך לקרבה ביניכם על מנת לא לשכוח שאתם זוג שחבר ויצר ביחד חיים חדשים ומקסימים.

יש אבל כמה כלים מעשיים שניתן להשתמש בהם על מנת לחזור לחיי זוגיות נעימים וטובים :

דבר ראשון והחשוב ביותר הוא לדבר.

לא לצבור כעסים ומרמורים. בן הזוג לא יכול לנחש מה עובר לך בראש. הוא לא יודע מה עבר עלייך בזמן שהוא היה בעבודה ואיך את מרגישה. שתפי אותו בתסכולים שלך, בקושי ובתחושות. חשוב לנסות ולדבר במה שמכונה ? "שפת האני". ברגע שפונים לבן אדם במילים אתה לא בסדר, אתה מגיע מאוחר, אתה לא מתקשר, הוא מייד מרגיש מותקף, נסגר ועובר למגננה. אם תגידי את אותם הדברים אך תתחילי כל משפט באני הוא ייפתח אלייך ויקשיב. לדוגמא, היה לך יום קשה עם התינוק שכל הזמן בכה, את מתה מעייפות ובעלך מגיע מאוחר מהעבודה, אמרי לו ? אני מותשת, היה לי יום קשה וחיכיתי לך כבר שתחזור. אני מבקשת שתעזור לי ותשתדל להגיע מעט מוקדם יותר מחר.

דבר שני ולא פחות חשוב זה לפנות זמן.

אם את עייפה מאוד, תמצאי עזרה מבעלך, ההורים, אפילו השתמשי בבייביסיטר על מנת ללכת לישון. זה נשמע מוזר לשלם למישהו כדי לישון אבל רק ככה תחזרי להרגיש טוב ותהיי נינוחה ורגועה יותר.

זמן פנוי הוא חשוב מאוד גם מההיבט הזוגי. תמצאו סידור קבוע לתינוק (שוב הורים או מישהו בתשלום), פעם בשבוע, שבועיים או אפילו חודש אם אין ברירה ותפנו זמן לעצמכם כזוג. תצאו מהבית, תבלו, לכו לסיבוב בשכונה או אפילו שבו במרפסת ותשתו קפה ביחד בזמן שמישהו אחר פנוי לגשת לתינוק בעת הצורך ומשחרר אתכם לעצמכם.

מה שיכול מאוד לעזור בהסתגלות למצב החדש היא ההבנה וההפנמה שדברים השתנו. תשכחו מספונטניות. כעת כל דבר דורש תכנון מראש. ככל שתבינו זאת מהר יותר, יהיה לכם קל יותר להסתגל למצב.

תגיות