פעולת הציור מאפשרת לילד להביע את עצמו, ללא תלות ביכולת הביטוי המילולית שלו וגם עוזרת לו לחפש דרכים לשפר ולשכלל את דרכי הבעתו. ילדים מציירים לרוב להנאתם, ותוך כדי כך - חושפים בפנינו, המבוגרים, את עולמם הפנימי.

 

ציור מדויק של תווי פנים והשקעה בהם, מלמדים על מיומנות גבוהה ביחסים חברתיים ובתקשורת בין אישית. בחינת הציור יכולה ללמד אותנו, מה חשיבות הנושא המופיע בציור עבור הילד או הילדה המציירים, וכמה תשומת לב הם נותנים למערכות חברתיות והופעה חיצונית. ציור מרושל ולא ברור של תווי הפנים, יכול להצביע למשל על התחמקות מקונפליקטים בין אישיים.

הראש הוא בעל חשיבות ביצירת התקשורת והמגע עם העולם. חשיבותו מביאה להבלטתו ולהגדלתו בציור, בעיקר בגילאים הצעירים. הראש הוא גם המרכז הקוגניטיבי של התפיסה, עיבוד הנתונים, הזיכרון והחשיבה, ולכן קשיים לימודיים גורמים לעיתים לציור ראש גדול במיוחד לחלק שמהווה קושי או בעיה.

 

הפה מופיע מוקדם בציורי ילדים, והוא איבר בעל משמעויות ותפקודים רבים - החל מיניקה ואכילה ועד דיבור וביטוי המחשבות והרצונות. השמטת הפה בציור דמות יכולה לבטא קשיי תקשורת וביטוי, או בעיה פיזית כגון לקות בתקשורת וגם אסטמה.

 

פה מחייך הוא לרוב סטנדרטי אבל בגילאים מתקדמים, הוא יכול להעיד על התנהגות ילדותית או, לחילופין, על תחושת מחויבות של הילד ליצור חזות חברתית ולהראות תמיד חביב ומוצלח.

 

אל ציור שיניים מקובל להתייחס כאל תוקפנות, אך זהו מיתוס שכיח בציורי  ילדים. לפעמים זה דווקא קשור למודעות כלשהי בנושא השיניים.

לגבי האזניים, הרבה לא  אוהבים לצייר אוזניים, גם מבוגרים, כי יש תחושה שהן מכערות את הדמות. הן לרוב מוסתרות, כביכול, על ידי השיער. כאשר הן מצוירות ואף מודגשות זה יכול להעיד על ביקורתיות גבוהה וחשדנות. אם הקו הוא באיכות טובה, זה יכול גם להעיד על רגישות לסביבה ועל שמיעה מוסיקלית מפותחת.

 

שיער הוא ביטוי לדחפים. ככל שהוא יותר מודגש, מושחר, עמוס, כך הוא מהווה ביטוי חזק יותר של כוחניות, גבריות, לעיתים גם אימפולסיביות ואף מיניות מוגזמת או עיסוק במיניות. ככל שהשיער מצויר באופן יותר מוקפד, מסודר, כך ניתן לדבר יותר על שליטה בדחפים ורצון לפעול בהתאם לנורמות חברתיות. גם אצל בנות, שבציורי הדמות שלהן ניתן לראות עיסוק מוגבר בשיער, השיער העדין והמסודר מבטא שליטה על דחפים ודגש על חיצוניות ותדמית.

 

אף גדול ומודגש מלמד על עיסוק בגבריות, מצ'ואיזם, וגם תוקפנות, עם סימנים אחרים תומכים, בעיקר בסביבות גיל ההתבגרות. לפעמים זה מהווה פיצוי על חולשה בתחום הזה. השמטת האף מבטאת מגמה של מופנמות, ביישנות וחרדה גם מפני פגיעה פיזית. עם זאת, בגילאי 5-7, זה אופייני להשמיט את האף.

עיניים הן איבר חשוב מאוד וכמעט לא נראה ציור דמות עם השמטה של העיניים. כשזה קורה, יש לייחס לכך משמעות ולבדוק באופן מעמיק את מצבו של הילד. בכל מקרה, לא כדאי להסיק מסקנות נמהרות. עיניים גדולות, מודגשות, מושקעות, לפעמים בתוספת ריסים - אופייניות בעיקר לבנות אבל גם אצל בנים נוכל למצוא את זה, והן ביטוי לדגש על  קשרים חברתיים, צורך למצוא חן, ריצוי, מוחצנות ופתיחות. עיניים קטנות ביחס לשאר איברי הפנים הן ביטוי להסתגרות ומופנמות והשמטת האישונים (עיניים חלולות) הן לרוב תוצר של ריחוק והסתגרות חברתית.

תגיות