מיכל גולדן: בדרך למימוש עצמי, מישהו תמיד נפגע
יעל קרוב לא רואה מה קורה אצלה ברחוב, זה לא שלא אכפת לה' היא פשוט ממוקדת מטרה. למי שלא מכיר את השם אני ממליצה פשוט לפנות לגוגל. היא בת 43 ובעלת סטארט אפ בשם "ג'ינג'ר". "ג'ינג'ר" מתקן שגיאות דקדוק ואיות באנגלית.
עוד ב - Onlife:
פייסבוק: עולים לבית שמש כדי להציל את נעמה
אל תדחפו את האף לעניינים של נשים חרדיות. טור
יעל השתתפה בתוכנית "איך להצליח בשישה שיעורים". במסגרת הראיון שלה עם רונאל פישר היא סיפרה על הדרך בה היא מנהלת את הזמן שלה. כל היום שלה מורכב מפגישות, גם זמן הבילוי עם המשפחה ובן הזוג נקבעים בקפידה ביומן. היא לא עושה קניות, לא מבלה בבתי קפה וגם כשהיא מסתפרת היא עובדת. במו עיני ראיתי בטלוויזיה איך היא עושה גם וגם וגם. היא ממקבלת כל פעולה, כלומר עושה כמה דברים בו זמנית. כך שבעצם ביום שלה יש יותר זמן, או להיפך בזמן שלה יש יותר הספק.
בחרתי ביעל קרוב לאשת השנה שלי. יש לה את הדבר הזה שאני אוהבת ומחפשת: תשוקה ומחויבות להצלחה.
שנת 2011 מסתיימת ו- 2012 בפתח. הייתה זו שנה דרמטית מהרבה בחינות חברתיות וסמליות. התקופה האחרונה מוצפת אירועים שאינם נתפסים אלא כטירוף, בו מיעוט שמרני פוגע בזכויות נשים. הימים ימים של תהו ובוהו גדול במדינה שלנו.
בכל זאת אני בוחרת להישאר ברובד הזה של הצלחה והחיפוש אחריה. אנחנו בעידן שבו כסף מבטא את משמעות החיים. כן בסדר זה שטחי אבל גם מציאותי.
מחיר של חיים מנותקים רגשית
מכיוון שכך, יעל קרוב מייצגת עבורי את האישה של 2011, היא אישה עצמאית שנמצאת בהתפתחות מתמדת. היא מצליחה יש לה עסק ויש לה משפחה. נכון מדובר באורח חיים קיצוני. כנראה שכדי להצליח באמת ובגדול צריך להשקיע ולעשות דברים יוצאי דופן. כל דרך חיים, יש לה יתרונות וחסרונות.
יש מחיר להצלחה של יעל. היא כמובן מודעת אליו, ובכל זאת בוחרת להיצמד למטרה ולבחירה שלה, זה אמיץ בעיני. כן המחיר של חיים מנותקים רגשית, מזעזע רבים, אבל האם בשם הרצון לחיות חיי רגש דרמטיים שווה להאט/ לוותר על ההצלחה?
אני בת 41. לא הקמתי סטארט אפ, ואין לי הכישורים לעשות זאת. יש לי 2 ילדים וגבר אחד שחיי איתי כבר 13 שנים. גם אני נמצאת בהתפתחות מתמדת, הביטוי שלה אינו ברור לעין כמו במקרה של יעל. הביטוי של ההתפתחות שלי, ניכר לעצמי ולאנשים שמכירים אותי באמת. הוא נמצא בכל מהות החיים שלי גם בבית וגם בחוץ.
בשנתיים האחרונות אני צועדת בדרך האישית שלי, בטוחה בעצמי ובעשייה שלי. בחרתי לעבוד עם נשים למען הצלחה גם בעסק וגם בבית. מתוך החיבור לעצמי המאמץ וההשקעה בדרך שלי העסק שלי גדל. במקביל בחרתי להיות נוכחת בחיים של הילדים שלי, ובהתאם לכך אני מקבלת את פניהם יום יום כשהם מסיימים את בית הספר.
המצאתי שיטה לניהול זמן משל עצמי. אני עובדת בבקרים, בצהריים אני אימא ובערב אני חוזרת לעבוד. בשלב מסוים בן זוגי חוזר הביתה ואני גם אישה. אל תתבלבלו - הגבולות אינם ברורים כמו שמצטייר על הדף.
מישהו תמיד נפגע
יש ימים בהם אני נדרשת לעבוד גם בצהריים, ואז אני מפעילה את סבתא או בייביסטר אחרת. יש ימים בהם הילדים גוררים אותי לשחק איתם משחקים בשעות הערב ואני מפסיקה לעבוד. יש רגעים שאני ממקבלת: גם עובדת במחשב וגם נמצאת עם הילדים. אולם שלא כמו אצל יעל, המיקבול שלי אינו עובד בהצלחה. מישהו נדפק מהמיקבול, פעם העבודה ופעם הילדים. ואני מרגישה עומס הולך וגדל.
העומס הוא חלק אחד. החלק השני הוא המטרה. גם אני ממוקדת מטרה. יש ימים בהם אני לא רואה אף אחד ממטר. פשוט עסוקה במטרה שלי. בימים שכאלה אין סיכוי שאני אענה לטלפון שהוא לא עבודה. יש אנשים בקרבתי שאולי נעלבים מהדרך שבה אני מנהלת איתם את הקשר. יש שיגידו ששכחתי אותם, או הפסקתי להשקיע בהם. אומרים שמי שלא מנצל את הזמן, מבזבז אותו. ולי אין כל רצון לבזבז את הזמן שלי, הזמן קצר והמלאכה מרובה.
אני חווה סוג של משבר
החוויה שאני חווה היא שחייה נגד הזרם. מצד אחד יש הרבה מילים יפות על חדשנות והצלחה. מצד שני המסגרות והתפיסה החברתית מעודדות נורמטיביות. הטוקבקים ורוח התגובות בפייסבוק על יעל ברובם נגדה. ואני תוהה למה קשה לקבל בחירה והתמסרות לדרך? למה יעל קרוב מעוררת הרבה התנגדות? אולי בגלל שהיא שונה בנוף. אולי בגלל שאנחנו מעדיפים שכולם יהיו דומים לנו. אני מוצאת את עצמי רוצה להרגיש כמו רובוט, לא רוצה להתעסק בעניינים רגשניים.
לא פגשתי הרבה נשים שמתחברות להרגשה הזו. ההיפך, פגשתי נשים שמפחדות להתמסר לדרך שלהן. נשים שאוהבות את הרגשנות והדרמה. וגם פגשתי נשים שרוצות להתחייב לדרך שלהן אבל לא יודעות איך. ואולי זה לא קשור לעובדת היותי אישה. אני חושדת שמדובר בסוג של משבר שאני חווה. ואולי אני רק מחפשת אישור.
עד כמה לגיטימי להשקיע במימוש העצמי? עד כמה מקובל להתמסר לחלום שלך? האם כדי להצליח צריך להשאיר גופות בדרך? האם אני משאירה גופות בדרך? האם יש לי זמן לעצור ולחשוב על זה? לעת עתה, אני ממקבלת.





React to WordPress