אני לא מבינה את אנשי הטלוויזיה באופן כללי
צרכנים עייפים ממאבקים על כל חלק בחייהם, נופלים עייפים מול המסך כדי לשכוח
את האכזבות של יום שלם ומה הם מקבלים? הם מקבלים כדור שינה, שיעמום.
נטייה לגדלות של עושי התכניות שמחשיבים את עצמם למוצלחים בענף המדיה הזה
בזמן האחרון אני פשוט עברתי לרדיו. תכניות רדיו מגוונות באקטואליה, שיחות, תרבות מכל הסוגים,
מוזיקה לכל נפש מהמבחר המדהים של תכניות הרדיו.
העיקר אני שומעת קולות אנושיים, שיחות עם אנשי השררה ומאזינים מביעים דעות, וויכוחים ערים בכל נושא.
לזה אנ מצפה מהטלוויזיה, לא משנה באיזה ערוץ. צריך לעבוד, חבר'ה, לחשוב, ליזום, ראש גדול.
צבע אפור שולט בבחירת התכנים הלא מקוריים ממילא. גם תכניות REALITY יכולות להיות עם תוכן.
מה לומדים הילדים מתכניות הטלוויזיה (למען האמת, כלום כי הם מקבלים את התרבות שלהם באינטרנט).
אנשי הטלויזיה חייבים לרדת מהאולימפוס שאליו טיפסו לפני עידן האינטרנט ומסרבים לרדת. אם לא שמתם לב,
יש לכם יריב גדול מימדים שמתקרב אליכם בצעדי ענק ואו-טו-טו יבלע אתכם .
מהר לעבודה קריאטיבית, ליוזמות חדשות, לטעם טוב, להומור, הצגות, סדרות עם חוכמה.
פעם היו לנו תכניות. היום אין. ריק. באמת. מה יכול להניע את המכונית התקועה של הטלויזיה?





React to WordPress