זה התחיל אתמול בבוקר.
7:30 נכנסתי לגן של הקטנים והמטפלת הסתכלה עליי קצת מוזר.. "וואו.. את ממש עייפה הא?" היא אמרה.
"כן.." עניתי
"יואבי לא ישן כ"כ טוב,והתעורר מוקדם.."
"בואי, את רוצה איזה מסקרה או סומק? משהו? שפתון?" היא הציעה.
מתוקה כזאת. "כן, זה יכול להיות נחמד. תודה." עניתי לה ומיהרתי למראה בגובה 60 ס"מ ..
המחזה שנשקף אליי, לא היה מקום להתבלבל.. נראיתי כמו שד.
עיגולים שחורים מתחת לעיניים , שמסגירים חודש של שינה גרועה , ( חייבת להרגיל אותו להירדם לבד..) פצעונים שזורקים אותי לגיל 15 ההורמונאלי , גבות לא מסודרות , ובעיקר חיוורון נוראי , כאילו לפני דקה וחצי שלפו אותי מאיזה קבר. ועל כל זה ? אף לא טיפת איפור לישועה.
בקיצור , מעט המסקרה הסומק והשפתון ? אומנם נתנו מעט צבע לפנים , אבל לא שינו את ההרגשה...
יצאתי מהגן והגעתי לעבודה , גם שם , מיד שאלו אותי אם אני לא מרגישה טוב , ואולי כדאי שאני אלך לנוח קצת..
אחד החברים הקרובים שיודע שעוברת עליי תקופה לא קלה עם פיצי שלי  , השביע אותי , "היום את הולכת לישון מוקדם! חייבת! "
הבטחתי.
15:30 ? חוזרת לאסוף את הקטנים מהגן , לא לפני שתידלקתי 2 כוסות קפה שחור , כל אחת עם 2 כפיות גדושות של קפה וסוכר. מכת קפאין  , לפחות זה יחזיק אותי עד שבעלי יחזור..
מגיעה לאסוף את הקטנים מהגן .
"נו? איך את? " המטפלת שואלת...
"וואלה , היום אני אכנס למיטה מוקדם יותר. מבטיחה" אני עונה לה.
"אם את לא מגיעה מחר מתוקתקת מאופרת לבושה וחיננית כמו בד"כ , אני לא מקבלת את יואבי! לא פותחת לך את הדלת!" היא צוחקת..
"חחח... ברור,ברור!"

15:45 מגיעה הביתה , הגדולים מיד מצטרפים לחגיגה , חוזרים מבית הספר , ועכשיו יש בבית ארבעה ילדים , פעילים ואנרגטיים , ואמא אחת , על סף עילפון.. " עוד מעט, עוד מעט , תיכף הם הולכים לישון ( כן.. עוד 4 שעות..) ואת תיכנסי להתקלח ולישון . עוד קצת. "

17:30 בעלי מצטרף לחגיגה, מכינה לו קפה , ובקשה אחת: "היום אתה מקלח את הקטנים.. בבקשה.." אני מתחננת..
התנגדות קלה , אבל אני בשלי. "לא צריך, אז אל תקלח אותם. לא יקרה כלום אם יום אחד לא יתקלחו. נכון? "
הגנים המרוקאים שלו צפים ועולים ? "מה פתאום בלי מקלחת?!? הילדה משחקת בחול כל היום , תראי את השיער שלה.. "
"אז סבבה , תכניס אותם. אני לא מקלחת היום. "
מתפשר. מכניס אותם למקלחת.
18:00 אני מכינה בקבוק לקטנציק ,בעלי מאכיל ומרדים, לילה טוב.
בנתיים מארגנת לכולנו ארוחת ערב חלבית קלה וסופרת את הדקות עד שבע וחצי ...
18:30 ? מסיימים לאכול  ולהתקשקש ולהעביר חוויות על היום שהיה.
הגדולים מסיימים להתקלח , קצת טלוויזיה  , קצת משחק משותף על השטיח בסלון ,
 19:30   "יאאלה , קחו לכם איזשהו ספר למיטה , יש לכם רבע שעה . "
19:45 , נשיקות וכיבוי אורות.
19:49 , אני במיטה.

היום בוקר כשנכנסתי לגן , מאופרת , רעננה , לבושה ומתוקתקת , המטפלת קיבלה את פניי בחיוך גדול!
" אווו.. מישהי פה ישנה טוב הלילה.. הא??"
"כן... הלכתי לישון אתמול לפני שמונה,את לא מאמינה כמה עייפה הייתי"
"ברור, רואים את זה מיד!  יופי , אני שמחה שחזרת לעצמך , התלבשת יפה , התאפרת סידרת את השיער , כל הכבוד! ככה אני מכירה אותך! "
חייכתי במבוכה .. "תודה.."

בעבודה ? אותו הדבר , מיד שמו לב , " לאן את הולכת אחרי העבודה? " חברה שאלה .. "לאף מקום, הבייתה. למה? "
"לא, סתם, את כ"כ יפה היום.."
"תודה " חייכתי. איזה כיף.. אני יכולה להתרגל לזה... שוב.

מוסר השכל ? לעולם לא לוותר על עצמך ,לעולם לא להזניח ..  מתישהו יראו את זה , וזה יהיה מחזה לא נעים. חבל.  

תגיות