פרשת השופט סלים ג'ובראן: שפוך חמתך על הגויים
בפרק האחרון של "עבודה ערבית" התארחה משפחת עליאן אצל שכניהם היהודיים לקידוש ליל שבת. השכנה היהודיה הקפידה לברך "כי בנו בחרת ככל העמים" ולהסביר שהיהדות היא דת אשר מקבלת את כל בני האדם כשווים ולכן היא אינה מברכת "בנו בחרת מכל העמים". אמג'ד עליאן מיד התאהב, ובשיאו של הפרק הוא אף מבקש לעלות לתורה בבית הכנסת, רק על מנת לגלות שהסובלנות היהודית הינה, ככל הנראה, מאוד מוגבלת.
עוד ב Onlife:
- "בחרתי בביבי והוא לקח לי את הבית". טור של אקטיביסטית מאוכזבת ליכוד
- שרמוטות גאות: מצעד השרמוטות הישראלי יוצא לדרך
- פורנו בפיט"ה: ארגון PETA שוב מבזה נשים כדי להגן על חיות
מיד ביום המחרת, הזדמן משבר טרגי-קומי מקביל. בטקס השבעתו של נשיא בית המשפט העליון החדש, ניצב על הבמה כב' השופט סלים ג'ובראן, ובעת שירת "התקווה" לא הצטרף לשירה. מספר חברי כנסת מהימין שהבחינו בדבר העלו מיד את הדרישה להדחתו של השופט, כיוון שאינו מכבד את סמליה של המדינה.
היכן "נפש היהודי" ההומיה?
השופט סלים ג'ובראן, כפי שאולי מסגיר שמו, אינו יהודי. הוא לא נולד כיהודי, לא התגייר, וסביר להניח שמילותיו של ההמנון הלאומי שלנו, המדברות על כמיהתו של העם היהודי לשוב למולדתו, תוך הדגשת "נפש היהודי" ההומיה בלב פנימה, אינן מייצרות אצלו הזדהות.
למעשה, ההמנון הלאומי שלנו מדיר חלקים גדולים מתוך הציבור הישראלי, תוך שהוא שם דגש לא על הישראליות, המשותפת לכולם, אלא על היהודיות.
מדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית ודמוקרטית. מגילת העצמאות הדגישה זו, וברוח זו נחקקה אף החקיקה ונבנתה מערכת פסיקה עניפה. כב' השופט ג'ובראן, כשופט בבית המשפט הגבוה לצדק, מכיר את הפסיקה אשר קבעה כי המדינה הינה יהודית ודמוקרטית גם יחד. אינני זוכרת התבטאות פומבית שלו שחתרה תחת קביעה זו, ואינני מכירה אף פסיקה שלו שקבעה כי המדינה אינה יהודית או אינה דמוקרטית.
ההמנון "מגייר" בכוח בני דתות אחרות
אך בין ההכרה כי מדינת ישראל היא מדינה יהודית בעיקרה, לבין "יהודם" או "גיורם" של בני דתות אחרות החיים בה, קיים פער גדול. המדינה הדמוקרטית שלנו, מקבלת אליה גם בני דתות אחרות. היא אינה כופה על בני אותן דתות להמיר את דתם כדי להשתייך אליה (אולי מתוך כבוד להיסטוריה היהודית שעוד זוכרת את ימי האנוסים בספרד). אם כך- האם יש מקום לכפות על בני אותן דתות לשיר בגאווה שיר המפאר את הנפש היהודיה הפועמת בחזותיהם?
ומעבר לכך- האם מנהיג ערבי שהיה קורא בפומבי לשאיפה ערבית "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים" היה מתקבל באהדה על ידי אותם חברי כנסת מהימין שקוראים כעת להדחתו של כב' השופט ג'ובראן?
ואולי הגיע הזמן לחשוב פעם נוספת על מילותיו של ההמנון הלאומי שלנו- האם הוא אכן מהווה סמל ראוי להזדהות של כלל אזרחי המדינה, או שהוא מקור לפילוג קשה הדוחק החוצה מהמחנה חלקים חשובים מהציבור הישראלי?
מילים של המנון יותר קל לשנות מהרכב אוכלוסיה
המנונים רבים משבחים את הארץ, את המלך ואת האל. אני מניחה שלו ההמנון האמריקאי היה משבח את האל הנוצרי, או קובע שהנוצרים טובים יותר מיתר אזרחי ארצות הברית, היתה קמה צעקה של השדולה היהודית האמריקאית, צעקה שבארץ היתה מוצאת לה הרבה תומכים.
אני ערה לבעייתיות ההשוואה- מדינת ישראל קמה כבית לאומי לעם היהודי, אשר נרדף במשך שנים ארוכות. הדגשת יהודיותה של המדינה אינה מוטלת בספק, כאמור, במערכת החוקית שלנו, כמו גם במרקם התרבותי. עם זאת, הדרישה לשיר את ההמנון, ולהזדהות איתו, הינה דרישה מקוממת ומתחסדת, במקרה הטוב, ומרושעת במקרה הרע, כשהיא מופנית אל אזרחי המדינה שאינם יהודים.
אני בספק אם ניתן יהיה לשנות באמת את הנוסחים השונים של התפילות המדגישים את עליונות היהדות. את מילותיו של ההמנון קל יותר לשנות. מדינות אחרות עשו זאת לאורך ההיסטוריה, בין אם לאור שינויים פוליטיים ובין אם לאור שינויי הזמנים. האם לא הגיע הזמן שמדינת ישראל, החזקה, הריבונית, היהודית והדמוקרטית, תאמץ לעצמה המנון הולם יותר?





React to WordPress