השבוע ישב רוב רובו של עם ישראל, הסב אל שולחן הסדר וקרא בהגדה של פסח. ניתן להניח שגם ראשי רשות האוכלוסין והגירה במשרד הפנים קראו בהגדה. גם שר הפנים וראש הממשלה קראו בה. בעודי קוראת את הפסוק "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים" לא יכולתי להימנע מלשאול את עצמי: על מה חשבו כל אלה כשקראו את הציווי המחייב אותנו לחוש כאילו אנו עצמנו יצאנו ממצרים, מבית עבדים?

 

עוד ב-onlife:

 

אני רוצה לקוות שהם לפחות זעו בכיסאותיהם באי נוחות. אני רוצה לקוות שעננה חלפה על פניהם כשנזכרו כיצד הם מתעמרים ומכבידים ידם על אותם פליטים שנמלטו אלינו דרך מצרים מחיי עבדות בצבא מולדתם אריתריאה, לעיתים מעינויים קשים במדבר סיני, עינויים שיש להניח שאפילו אנשיו של פרעה לא השכילו להמציא. 

 

הדו"ח האחרון של משרד המדינה האמריקאי בנושא זכויות אדם מפרט את הפרות זכויות האדם באריתריאה על פני 34 עמודים וקובע שמתבצעים במדינה בין השאר "מעשי הרג בניגוד לחוק על ידי רשויות המדינה, עינויי אסירים המסתיימים לעיתים במוות, תקיפה ועינויים של עריקי השירות הלאומי, תנאי מאסר קשים ומסכני חיים, מעצר שרירותי, כולל של עריקים ובני משפחותיהם".

 

מי שחוזר לשם נתון בסכנת מוות

סגן שר החוץ הישראלי, דני איילון, אמר לפרוטוקול הכנסת: "באריתריאה יש שלטון שמוגדר על ידי כל הקהילה הבין לאומית כשלטון שלא שומר על זכויות אדם, ומי שחוזר לשם, נתון בסכנה, כולל סכנת מוות".

 

כשצעירי אריתריאה מצליחים להימלט לאתיופיה או לסודן בניסיון נואש למצוא מקלט מהמשטר האכזרי וחיי העבדות במדינתם, רבים מהם נחטפים על ידי מבריחים למחנות עינויים בסיני שם הם מעונים, לעיתים קרובות מידי למוות, בניסיון לגרום לקרובי משפחותיהם במדינות השבעות במערב לשלם עשרות אלפי דולרים ככופר לשחרורם.

 

תחזירו אותם לשם והם ימותו

 

גם הם יצאו ממצריים

באופן מפתיע, בנחישותם לחיים בעלי ערך, מצליחים אריתראים לא מעטים לשרוד את תלאות הדרך ואת כדורי החיילים המצרים עד שהם מוצאים את חיילי צה"ל האוספים אותם מהגבול אל כלא סהרונים. לטענת רשות האוכלוסין וההגירה, שהו במרץ 2012 בישראל 58,088 "מסתננים". מתוכם, 32,797 איש המהווים 56%, היו אזרחי אריתריאה.

 

מאחר ורשות ההגירה, בנסותה לזרוע היסטריה ובהלה בציבור הישראלי עם המספר 58,088, מתעלמת מאלפי "מסתננים" שהנם מגרשת מידי שנה, ומאחר ואת האריתראים היא עדיין נמנעת מלגרש, הרי שיש להניח שאחוז האריתראים בקרב מבקשי המקלט בישראל הרבה יותר גבוה מ–56%.

 

אז מה בכל זאת עושה רשות ההגירה עם כל אותם פליטים אריתראים? כלום. פקידיה טוענים שאין טעם לבדוק את בקשות המקלט שלהם כי "למה לבדוק אם ממילא לא ניתן לגרש אותם"?

 

 

כאלף מבקשי מקלט מאריתריאה שנכנסו לישראל עד שנת 2007 ואשר נבחרו באופן שרירותי למדי, מחזיקים באשרת עבודה אמיתית מסוג ב'1 המאפשרת להם לעבוד כחוק. מספרם של אלו הולך ומתכווץ עם השנים. למעלה מ-30 אלף פליטי אריתריאה האחרים, מחזיקים במעמד של "משוחררים בתנאים מגבילים", כאשר צו הגירוש שהוצא נגדם, תלוי ועומד ומצפה למימוש ברגע שהנסיבות יאפשרו זאת. האשרה שבידיהם אינה מאפשרת עבודה כחוק ומחודשת או לא, על פי שרירות ליבם של הפקידים בלשכות.

 

גם בישראל: מתקני כליאה ענקיים

מעת לעת נחרדים הפליטים האריתראים לשמוע ולקרוא באמצעי התקשורת בארץ ובעולם על כוונות מדינת ישראל לגרשם למולדתם או למדינה אפריקאית כזו או אחרת. ליבם קופא כשהם שומעים וקוראים על חוקים המאפשרים את כליאתם לתקופות ממושכות ועל מתקני כליאה ענקיים בהם יאוכלסו עד ש"יבחרו" לשוב למרתפי העינויים המחכים לעריקי הצבא באריתריאה. הם מבועתים ומתכווצים בניסיון שווא לצמצם את נוכחותם הבלתי קרואה, כשהם מתוודעים להסתה הבלתי פוסקת נגדם ולהאשמות השווא של מקבלי ההחלטות הטוענים שנתוני הפשיעה עלו בעטיים.

 

אפילו גרמניה עושה עבודה טובה יותר

דו"ח יחידת מבקשי המקלט של רשות האוכלוסין וההגירה מלמד שבשנת 2011 קיבלו בישראל 8 בני אדם מעמד פליט וזאת מתוך 990 בקשות מקלט שהוגשו ליחידה.

 

באותה שנה נכנסו לישראל 10,640 אריתראים. גם אם לא כולם ידעו לומר זאת בשפה המובנת לפקידי רשות ההגירה, וגם אם הצליחו להבהיר שבאו לעבוד בישראל, הרי שאם נאמין לסגן שר החוץ שלנו, ניתן להניח שלכולם הייתה כוונה לבקש מקלט בישראל. כיצד אם כן טוענת הרשות שרק 990 בקשות הוגשו? התשובה טמונה בעובדה שבניגוד למחויבותה החוקית, רשות ההגירה אינה מאפשרת לאזרחי אריתריאה להגיש בקשות מקלט. הגישה למערכת המקלט הישראלית חסומה בפניהם.

 

בעוד הדו"ח האחרון של נציבות הפליטים של האו"ם מלמד שאחוז ההכרה של מבקשי מקלט כבפליטים עומד על 41% באוסטרליה, 38% בקנדה,  27% בארה"ב, ו– 16% בגרמניה, ישראל מתהדרת ב–0.8% הכרה בלבד, וגם אחוז זה מוטה קשות לטובתה שכן רוב רובם של הפליטים השורדים בה, מנועים מגישה ליחידה הבודקת בקשות מקלט.

 

ואיפה ישראל? שוב במקומות האחרונים

 

ניסיונות שנעשו לאחרונה לברר את מדינות אזרחותם של אותם שמונה פליטים ברי מזל בהם הכירה רשות ההגירה בשנת 2011 עלו עד כה בתוהו. יש להניח שלא משום שקשה לפקידי הרשות לעבד את הנתונים, אלא משום שהם מעדיפים שלא נדע. הם מעדיפים שלא נדע שגם השנה אף אריתראי לא הוכר כפליט בישראל.

 

מתעמרים בהם בתקווה שישובו למרתפי העינויים באריתריאה

הם מצפים שנאמין שבעוד סגן שר החוץ שלנו מבהיר ש"מי שחוזר לשם, נתון בסכנה, כולל סכנת מוות" ובעוד 84% מהם מוכרים בעולם המערבי כפליטים, הרי שלישראל "מסתננים" דווקא אריתראים מחפשי עבודה בלבד. ואם נציבות הפליטים של האו"ם אינה מאפשרת לרשות ההגירה לגרש אותם בכוח, הרי שהדרך לגרום להם לעזוב, הינה באמצעות התעמרות והכבדה עליהם עד שאולי יבחרו לשוב למרתפי העינויים באריתריאה.  

 

מזה שנים שמהלכים עלינו אימים: "מיליון מסתננים בדרך לישראל"! אם ההיסטריה והדמגוגיה היו אמת, הרי שגם מספרי ה"מסתננים" המנופחים שמפיצה בכל הזדמנות רשות ההגירה היו כאין ואפס אל מול פני המציאות.

 

תסמונת הילד המוכה, ההופך להורה מכה

מקבלי ההחלטות ברשות ההגירה מבצעים את מדיניותה של ממשלה ערלת לב, שההצדקה היחידה למעשיה הינה שאיננה מבינה שהיא לוקה בתסמונת הילד המוכה, ההופך להורה מכה: אומה שסבלה עבדות ועינויים, רואה עצמה רשאית להסב כל אלה לאחרים. לכל אלה הקוראים בהגדה וחוגגים את חג החירות, הקשיבו לדברים "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצריים" - הפסיקו את ההתעמרות בפליטי העבדות מאריתריאה. אל תקשו את לבכם.

תגיות