האמת: כמה פעמים אתם משקרים ביום?

כולנו גדלים על  הידיעה ש"אסור לשקר", אבל בכל זאת, לא מצליחים לעבור חיים שלמים בלי לשקר. אנשים משקרים לבני הזוג, לחברים, לעמיתים לעבודה, לילדים וגם להורים. "לשקר היא הידיעה שיש לך מידע ספציפי ואתה מוסר מידע אחר, כדי לשרת אינטרס מסוים שיש לך", אומר גיל ונטורה, פסיכולוג, יועץ קריירה ומומחה לחשיבה יצירתית. ונטורה מסביר כי שקרים הם הדרך שלנו לשרוד בחיים."זה מגיע מהצורך הבסיסי להגן על עצמנו. בסיועם האדיב של השקרים אנחנו מתגוננים מפני איום על הדימוי העצמי שלנו, והרבה פעמים גם כדי להימנע מנושאים טעונים וויכוחים. אמירת האמת בכל מצב, עשויה לגבות מאיתנו מחיר שיפגע בכושר ההישרדות שלנו. כיצורים חברתיים בלי רשת תמיכה, נהפוך לפגיעים יותר".

 לדברי  ד"ר דוד גורביץ, ראש המסלול למדיה ותרבות פופולארית, בבית הספר לתקשורת המסלול האקדמי, המכללה למנהל, "שקר הוא תופעה חברתית שכיחה וכלל עולמית. למרות שההתייחסות לשקר שונה מתרבות אחת לשנייה. כך למשל, ככל שהחברה ערכית ומוסרית יותר כך יעשה פחות שימוש בשקרים. בחברה מערבית לא להגיד את האמת זה בגדר טאבו. במזרח הרחוק לא ישקרו לך, אבל לא יגידו לך את האמת. שם אין שחור ולבן, ואת התחום ה"אפור" פיתחו במדינות כמו סין ויפן לאמנות ממש". ד"ר גורביץ מסביר כי הסיבות לשקר או לאי אמירת האמת, הן שונות מתרבות לתרבות. "במזרח הרחוק למשל, אי אמירת האמת באה ממקום של לרצות אותך. במערב משתמשים בשקר כדי לא לפגוע בך על ידי חשיפת האמת".

לשקר כדי לשמור על מערכות יחסים

 בסקירה כללית קצרה של חיי היום יום שלנו, אנחנו אולי לא משקרים בבוטות, אבל בהחלט  מספרים "שקרים לבנים" או חצאי אמיתות, כמעט כל יום. אנחנו עושים את זה גם במערכת הזוגית שלנו, ולא רק במצבים בהם היא רעועה או לא טובה, אלא אפילו במצבים שהיא נהדרת ופורחת. ונטורה  מוצא לכך הצדקה קיומית: "אני לא מדבר על בגידות, אבל ברוב המוחץ של המקרים הציווי לסלף את האמת הוא לא רק נכון, אלא חיוני. הקיום המשותף של זוגיות דורש המון התפשרויות על חופש אישי ועל יצרים, ובאיזשהו אופן על בני הזוג מוטלת חובה להציג חזות מסופקת, כי אם לא - נישואים סטנדרטיים יהפכו לזירת אגרוף ושדה קרב".

ונטורה מוסיף כי "גברים ונשים משקרים במידה שווה. לכל אחד מהם פשוט יש מניעים אחרים. נשים תשקרנה יותר כדי ליצור אווירה נעימה ולהימנע מפגיעה או מאי נעימות חברתית, ונדמה שיותר קל להן לשקר כי הן מילוליות יותר. גברים ישקרו יותר כדי לשמר את הדימוי העצמי שלהם". לדברי ונטורה, למרות השקרים "הקיומיים" במערכת הזוגית, במערכת המשפחתית ככלל, אנחנו כנראה משקרים פחות. "זו מערכת שבה אנחנו מרגישים מוגנים יותר ונוטים להיות יותר אמיתיים. יש לא מעט מחקרים שמדברים על כך שאנחנו משקרים הרבה יותר במסגרת העבודה וזה גם מאוד מובן. יותר קשה לשקר לאשתך ולילדים שלך מאשר לשקר למנהל או לבוס, לעמיתים לעבודה וללקוחות שאתה לא ממש קשור אליהם רגשית ברוב המקרים".

למרות ההכרה ששקרים הם לעתים חלק ממערך היחסים שלנו, ונטורה מזהיר מפני התוצאות ההרסניות והשליליות של השקרים. "הנושא מאוד מורכב וצריך להבין שכל אחד קובע לעצמו אמות מידה באשר לסיבה ולסיטואציה שבה  אני משקר ומתי אני דובר אמת. אדם צריך לקחת את עצמו "לישיבת הנהלה דחופה", ולקבוע את מדיניות השקרים של התאגיד אותו הוא מנהל".

איפה עובר הגבול?

 ד"ר אסף כספי, פסיכיאטר בכיר במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים שיבא תל השומר, מסביר כי "הבעיה מתחילה כששהשקרים הופכים לדפוס קבוע בחייו של אדם. זו בעצם שאלה של מוסר. אם יש אנשים שמבחינתם כללי המוסר לא חלים עליהם כי המבנה הרגשי שלהם הוא כזה ש"מסייע" להם לא להילחץ משקר, אז הם בונים עולם שלם של שקרים וחיים בו". 

לדברי ד"ר כספי אין הגדרה רפואית לשקרנים. "אנשים שמשקרים באופן קבוע סובלים בדרך כלל מהפרעות אישיות אנטי סוציאלית ואפילו פסיכוטיות. קשה לאתר בעיות כאלה ולטפל בהם, כי בפועל מה שאתה צריך לעשות זה לשנות את אופיו של האדם".

"חוקר אמריקאי בשם פול אקמן, מתייחס לשלושה טיפוסי שקרנים", אומר ד"ר כספי, "השקרן הטבעי שמשקר בלי להתבייש ולרוב התרגל בדרך זו לצאת מתסבוכות. השקרן הפסיכופת הוא הטיפוס השני שלא מביא בחשבון את תוצאות השקר ולא אכפת לא להיענש או שמישהו יפגע בדרך. השקרן השלישי הוא השקרן הפתולוגי, שמעוות את המציאות בצורה קיצונית, שמביא לידי ביטוי את הצרכים הנפשיים שלו.  שקרנים פתולוגיים ישקרו מתוך דחף פנימי שלא משרת אינטרסים ויעשו זאת גם כשלא מוכרחים לשקר".

ד"ר כספי מבהיר ואומר כי הנזקים במקרים של שקרים הם עצומים. "נכון שיש שקרים לבנים שמצילים את חיינו, אך עם זאת בשקרים כדרך חיים משתמשים לרוב אנשים בעלי הפרעות ועבריינים. השימוש בשקרים יכול להביא לניתוק חברתי ואף לעונשים כבדים".

"קשה להצביע על גבול בשקרים" הוא מסכם, "צריך לזכור שהשקר פועל ממקום רגשי של מצוקה ונועד, כביכול, לפתור את המצב המעיק. ברגע שבן אדם חי על פי אמות מידה של שקרים ומאמין בהם, אז אין ספק שהחיים שלו נמצאים בבעיה".

אפשר לזהות שקרנים. האמנם?

ממש כמו בסדרה "שקר לי" של רשת פוקס האמריקאית, שמשודרת ב"יס", גם בישראל יש שטוענים שניתן לאבחן שקרנים על פי תווי הפנים - הפרסונולוגים. "הפרסונולוגיה משמשת אותנו בכל אינטראקציה חברתית. בפגישה חברתית נרצה לזהות האם האדם הוא חברותי ובעל חוש הומור, בפגישות עסקיות נרצה לבחון את היושר והאמינות של אותו אדם", אומרת שירלי אהרון, פרסונולוגית ראשית בחברת .Profiler1 

על פי הפרסונולוגיה, השילוב של מבנה עיניים קטן, שפתיים דקות ושיער עבה, יכולים להעיד על אדם בעל נטיה לשקר. בנוסף, על פי השיטה, ניתן לזהות גם שקרנים פתולוגיים על פי מבנה הפנים. "מבנה הפנים של השקרן הפוטנציאלי יהיה רחב מאוד, ויעיד על אדם בעל אגו רב ובעל ביטחון עצמי גבוה. המרחק בין השפה העליונה לבסיס האף הוא גדול, והעיניים קרובות זו לזו. המאפיינים האלה מלמדים על נטייה בסיסית של אותו אדם לספר שקרים".

אבל איך נדע אם הוא משקר לנו עכשיו?

"אין מאפיין אחד אשר מאפשר לנו לזהות אנשים שמשקרים" אומרת אהרון. "מכלול של מאפיינים יכולים להוביל אותנו למסקנה הזו: אדם שמשקר לנו, אומר דבר שהוא אינו מאמין בו. הוא יתרחק מאיתנו תוך אמירת הדברים. אם הוא יושב, הוא ישען אחורה ואם הוא עומד הוא יבצע צעד אחד אחורה. משיכת כתף מעידה על שקר, א- סימטריה בהבעה שהוא מביע תעיד על שקר. כשאדם עונה מהר מדי תוך שהוא נוגע בעורפו, אפשר לדעת שהוא משקר לנו. כדי לזהות את השקר עלינו לשלב את הידע המקדים שמלמד על הפוטנציאל שלו לשקר, יחד עם המיקרו הבעות שנובעות מתת המודע".

אפשר להאמין, ואפשר לטעון שהשיטה שנויה במחלוקת, אבל על דבר אחד כולנו מסכימים: נדיר  שעובר יום אחד בחיינו בלי שקר אחד. אפילו אחד קטן, לבן, ונטול כל כוונת זדון.