קהלת הוא הספר של חג הסוכות. קוראים במגילת קהלת בשבת של חול המועד, וןשומעים איך "לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים". ברובה מגילת קהלת היא מייאשת למדי, מגילה שבה הביטוי החוזר הוא "הכל הבל" - אד שהיה כלא היה, גז ונעלם.
היאוש נמצא כבר בפסוקים הראשונים של הספר ובא לתאר את המחזוריות בעולם - אבל מנקודת מבט מדכאת למדי
 
ד??ב?ר?י ק?ה?ל?ת ב??ן-ד??ו?ד, מ?ל?ך? ב??ירו?ש??ל??ם.  
ה?ב?ל ה?ב?ל?ים א?מ?ר ק?ה?ל?ת, ה?ב?ל ה?ב?ל?ים ה?כ??ל ה?ב?ל. 
מ?ה-י??ת?רו?ן,ל?א?ד?ם:  ב??כ?ל-ע?מ?לו?- ש??י??ע?מ?ל, ת??ח?ת ה?ש???מ?ש?. 
ד?ו?ר ה?ל?ך? ו?דו?ר ב??א, ו?ה?א?ר?ץ ל?עו?ל?ם ע?מ?ד?ת.  
ו?ז?ר?ח ה?ש???מ?ש?, ו?ב?א ה?ש???מ?ש?; ו?א?ל-מ?קו?מו?- ש?ו?א?ף זו?ר?ח? הו?א, ש??ם.  
הו?ל?ך?, א?ל-ד??רו?ם, ו?סו?ב?ב, א?ל-צ?פו?ן; סו?ב?ב ס?ב?ב הו?ל?ך? ה?רו?ח?, ו?ע?ל-ס?ב?יב?ת?יו ש??ב ה?רו?ח?. 
כ??ל-ה?נ??ח?ל?ים ה?ל?כ?ים א?ל-ה?י??ם, ו?ה?י??ם א?ינ?נ?ו? מ?ל?א; א?ל-מ?קו?ם, ש??ה?נ??ח?ל?ים ה?ל?כ?ים- ש??ם ה?ם ש??ב?ים, ל?ל?כ?ת.  
כ??ל-ה?ד??ב?ר?ים י?ג?ע?ים,ל?א-יו?כ?ל א?יש? ל?ד?ב??ר; ל?א-ת?ש??ב??ע ע?י?ן ל?ר?או?ת, ו?ל?א-ת?מ??ל?א א?ז?ן מ?ש???מ?ע?. 
מ?ה-ש???ה?י?ה, הו?א ש??י??ה?י?ה, ו?מ?ה-ש???נ??ע?ש??ה, הו?א ש??י??ע?ש??ה; ו?א?ין כ??ל-ח?ד?ש?, ת??ח?ת ה?ש???מ?ש?.
י?ש? ד??ב?ר ש??י??אמ?ר ר?א?ה-ז?ה, ח?ד?ש? הו?א:  כ??ב?ר ה?י?ה ל?ע?ל?מ?ים, א?ש??ר ה?י?ה מ?ל??פ?נ?נו?. 
א?ין ז?כ?רו?ן ל?ר?אש??נ?ים; ו?ג?ם ל?א?ח?ר?נ?ים ש??י??ה?יו?, ל?א-י?ה?י?ה ל?ה?ם ז?כ??רו?ן- ע?ם ש??י??ה?יו?, ל?א?ח?ר?נ?ה.  

"שמש" בזכר - כי במקרא הרבה פעמים מתייחסים לשמש בלשון זכר. אין כאן כוונה מיוחדת.
"בא השמש" - השמש שוקעת. כמו "דור הולך ודור בא" וכמו סיבובי הרוח, והנחלים ההולכים אל הים. יש כאן תיאור של מחזוריות סיבובית בטבע של חילופיעונות השנה, של שקיעות ושל זריחות, והכל מתוך עייפות החומר של "מה שהיה הוא שיהיה... ואין כל חדש תחת השמש".

מישהו רוצה לחיות בעולם כזה? כי אני לא.

מדרש בבראשית רבה, בא הפך את משמעות הפסוק, מאותה שמש שזורחת ושוקעת, לכמה שמשות שבאות זו אחר זו, והפך את רוח הדברים לחלוטין:

"וזרח השמש ובא השמש", אמר ר` אבא בר כהנא: וכי אין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש, אלא עד שלא ישקיע הקב"ה שמשו של צדיק הוא מזריח שמשו של צדיק חבירו. 
יום שמת ר` עקיבא נולד רבינו, וקראו עליו "וזרח השמש ובא השמש".
יום שמת רבי  נולד רב אדא בר אהבה, וקראו עליו "וזרח השמש ובא השמש".
יום שמת רב אדא בראהבה נולד רבי אבון, וקראו עליו "וזרח השמש ובא השמש". יום שמת ר` אבון נולד ר` אבון בריה.
יום שמת ר` אבון נולד אבא הושעיא איש טריא.
יום שמת אבא הושעיא נולד רבי הושעיה, וקראו עליו "וזרח השמש ובא השמש".
עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע, שנאמר (במדבר כז): "ויאמר ה` אל משה קח לך את יהושע בן נון".
עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל בן קנז, שנאמר (שופטים ה): "וילכדה עתניאל בן קנז".
עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל (שמואל א ג): "ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה`". אמר ר` יוחנן כהדא עגלתא תמימתא.
עד שלא השקיע הקב"ה שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה, בתחלה "הנה ילדה מלכה גם היא בנים", ואחר כך "ויהיו חיי שרה מאה שנה".

"עד שלא" הוא ביטוי שמבלבל מבחינה כרונולוגית,כלומר אפשר בהחלט, והמדרש עושה את זה הרבה פעמים, לומר "עד שלא X מגיע Y"ש- X קודם במקצת ל-Y, או Y קודם במקצת ל-Y או שהם מתרחשים בעת ובעונה אחת.
והמדרש - לא מתחייב לדייק במילים. הוא מביא רעיון. נשים לב גם לשאלה " וכיאין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש,", הרי היה אפשר לשאול על כל פסוק בפרקהזה "וכי אין אנו יודעים שכל הנחלים הולכים אל הים?" ועל כל נושא שהוא. המדרש נתפס למשפט הזה, ובונה בתוכו מסר חינוכי, שלא חייב להיות מדוייק ממש מבחינה היסטורית.

בהקשר הזה האיש שלי מעלה את הקשר הטיבטי. כלומר בחירת דלאי למה בטיבט נעשית , או לפחות נעשתה בדורות הקודמים, בדרך הזו:ביום שמת דלאי למה אחד, היו בוחרים תינוק שנולד בו ביום ומגדלים אותולהיות הדלאי למה הבא.
אני לא בטוחה שהדרשנים היו שמחים על האסוציאציה הזאת, אבל היא מראה שלא רק ביהדות רוצים להראות בצורה סמלית את ההידוק של חוליות שרשרת הדורות והתמשכות המסורת.

קהלת מציג לפנינו תפיסה מעגלית של זמן, ובה אין התקדמות, אין עבר ואין עתיד. כל מה שקיים הוא ההווה המתחלף תדיר, אבל ההתחלפות היא מונוטונית, משעממת, לא מותירה פתח של צמיחה. חורף ואביב וקיץ ובתיו - ושוב חורף וחוזר חלילה. לאף אחד אין "זכרון" - לא לראשונים שכבר מתו, ולא לאלה שעוד ימותו. כל אחד נמצא בעולם לזמנו הוא, ואחרי מותו - הוא חדל והיה כלא היה.

המדרש מציג תפיסה קווית של זמן - של התקדמות. זאת לא אותה "שמש" שבאה והולכת אלא מחזור אינסופי של שמשות. אין כאן מעגליות של דורות ללא זיכרון לראשונים ולאחרונים, אלא אל המביא דור לאחר דור וגם דואג להם. כל אדם שהיה לא חדל אלא יש לו יורש - אדם אחר הממשיך את מורשתו וגם מחדש משל עצמוץ
הבעיה עם התפיסה הקווית היא שאין לאדם שום דרך לחזות את הטבע, ולכן גם אין לו יכולת לשלוט בו - כי אם אני לא יודע מה הולך לקרות, אני תלוי באל כל הזמן, וקשה לי ליזום התפתחויות.

 נראה לי שהתפיסה המעגלית נותנת יותר מקום לאדם מול הטבע, כי מעגליות אומר שאפשר לחזות ואפשר לשלוט בתופעות הטבע.התפיסה הקווית נותנת ביטחון של השגחת האל ודאגה מלמעלה, אבל כמעט ולא נותר מקום לאדם הבודד לעשות משהו. אולי היה אפשר לשלב את שתי התפיסות ולקבל זמן ספירלי - שבו יש מעגליות ואפשרות חיזוי, אבל יש גם התקדמות ומקום לאל.

חג סוכות שמח לכולם.

תגיות