כתגובה לכתבה בעיתון הארץ במדור דעות, דעתו של יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים איציק פרי
                                                              "הסתה ללא גבולות"
ברשותכם אשמח להסביר כל חלק וחלק מן המאמר-
 
"נשיא בית משפט העליון ומנהל בתי המשפט נפגשו לאחרונה עם היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, כדי לגבש כלים משפטיים להגבלת ההפגנות ליד בתיהם של שופטים ("הארץ", 3.10). זה קורה חודשיים לאחר ששופטים מבתי הדין למשפחה פנו להנהלת בתי המשפט בבקשה כי יפעלו נגד ההסתה וההכפשות נגדם, שמובילים הורים לילדים שעניינם נדון בפניהם ("הארץ", 29.8)."
 
ברשותכם קוראים יקרים אספר לכם קצת על המצב מנקודת המבט האישית שלי כאבא, אבא נורמטיבי, אבא לילדה מדהימה, .
אבא אשר אינו מוכן לקבל את המציאות העגומה בה אנו חיים, מציאות בה מנתקים ילדים מאבות וזאת בחסות החוק,חוק מעוות אשר אינו מתאים ואינו ראוי שיהיה במדינה כשלנו, שופטים, שופטי משפחה אשר אמורים להיות נאורים, ערכיים, נקיים מדעות קדומות כאלו ואחרות, אשר תפקידם הוא לדאוג לטובת הילד, לדאוג לזכויותיו, לזכות הבסיסית לגדול לצד שני הורים וזאת גם במקרה של גירושים, שופטים אלו כשלו בעבודתם הקדושה, שופטים אלו נמצאים מעל החוק, זוכים לחסינות ואפילו למסלול משלהם בשדה התעופה.
שופטים אלו מנהלים מדיניות של השפלה, פועלים מתוך הנחת יסוד שגברים אינם שווים ביכולתם לנשים בכל הנוגע לגידול ילדים, מסרבים לקבל ולשמוע הוכחות, נסמכים על טענות ועלילות וכמובן שהכל בדלתיים סגורות.
במקום לשנות, להבין את זעקתם של הורים אשר כמהים לילדיהם, במקום לבחון את המצב ואולי גם לראות ולהודות כי טעו, בחרו אלו בדרך אשר לא הייתה מביישת את המשטר האיראני, דרך בה פעילים אשר פועלים בחסות ולצד החוק במשמרות מחאה חוקיות באישור ובליווי משטרתי מוצאים עצמם בחדרי החקירות בתחנות המשטרה השונות, מעצרי שווא, חיפושים והחרמות של ציוד אישי.
השמועה מספרת שאף הגדילו לעשות והקימו יחידה משטרתית רק עבורנו, עבור אבות לילדים ללא כל עבר פלילי, אבות הנושאים עמם כאב, כאב אותו ניתן להגדיר רק כלפי ילדינו שלנו אשר זאת היא לא המציאות אשר אותה אנו רצינו ורוצים עבורם, ילדים יתומים לאבות חיים.
אבל רגע, לא על זה נכתבה הכתבה, הכתבה נכתבה על העובדים הסוציאליים ממשרד הרווחה,
 
                                                 משרד הרווחה ופקידות הסעד לסדרי דין
ידוע שבית המשפט לענייני המשפחה אינו מקבל החלטות בכל הנוגע לקטינים ללא כל המלצה מגורם מקצועי, על אחת כמה וכמה במיוחד במצב בו בית המשפט אינו בוחן הוכחות וראיות כמקובל בדין הפלילי, או על פי דבריה ואני מצטט את מילותיה של שופטת לענייני משפחה מראשון לציון - "אני צריכה לכסות את הישבן שלי, בשביל זה יש פקידת סעד", רק חבל שאמירה שכזאת נאמרה בהקשר לבת שלי, ילדה אשר נקרעה ממני בהיותה כבת חודשיים. 
כיום החוק קובע שילדים עד גיל שש עוברים למשמורת האוטומטית של האם וזאת ללא כל בדיקה כזאת או אחרת בכל הנוגע למסוגלותה ההורית, אם ובמידה ולא הגעת להסכמות עם האם בית המשפט ימנה עבורכם פקידת סעד לסדרי דין, 
פקידות הסעד אשר אין בידיהן את 'הכלים' לבחון את אמיתות הדברים והטענות אשר לרוב נטענות כנגד האבות 'האלימים' שולחות חיש קל את האבות אל 'מרכזי הקשר', מקום מזעזע אשר אין שום דמיון או קשר בין שמו למציאות אשר נכפת על אלפי ילדים מדי שנה, מרכז הקשר זה הוא מקום אשר במשרד הרווחה הוגדר לקיום מפגשים בטוחים בין הורים לילדים, בדרך כלל אבות.
השימוש במקום הינו פתרון קל לכל קונפליקט אשר קיים בין זוג בהליכי גירושים ומשמש לרוב ככלי במלחמות גירושים וזאת על מנת להכניע את האב לגחמות כאלו ואחרות מצד האישה, שם יפגוש האב את ילדיו תחת עיניהן הפקוחות של פקידות הסעד, על האב יהיה לחתום על מסמך בו נכתב בצורה הברורה ביותר כי נשללות ממנו גם מחשבותיו לגבי היותו אבא לילדיו.
פקידות הסעד בחרו מקצוע, במקצוע זה הן עוסקות בדיני נפשות, לטעות ולבצע מחדלים זה הוא דבר שבשיגרה וגם עליהם, על העובדים הסוציאליים לא קיים פיקוח חיצוני וניטרלי אליו ניתן לפנות ולקבל מענה ובחינה מלאה של הטענות והתלונות, כיום נראה הדבר כמכונה משומנת אשר אינה מוכנה או מסוגלת להכיל שום סוג של ביקורת.
 
   
"זה יותר מעשור מתנהל ברשת האינטרנט מסע הסתה, הכפשה, איומים והפחדה נגד עובדים סוציאלים ונגד מוסדות רווחה שונים, מצד אבות והורים גרושים, שאנשי המקצוע נדרשו, על פי החוק, להמליץ בעניין משמורת ילדיהם. יש הורים שכשההחלטה אינה לרוחם לא בוחלים באמצעים. הם מפרסמים דברי שטנה על העובדים הסוציאלים, מכנים אותם בשמות גנאי ואף מפרסמים את תמונותיהם המעוותות במדי אס-אס או כערפדים המוצצים את דמם של הילדים."
 
כבר יותר מעשור קמים עוד ועוד הורים לילדים אשר זועקים את כאבם, את כאב הניתוק מהיקר להם מכל, מילדיהם וזאת על ידי גורמים כגון פקידות הסעד לסדרי הדין, יותר מעשור ועדיין איש לא בחן את טענותיהם!
לקרוא את הנכתב, לנסות לקרוא שוב ושוב ואפילו לנסות לדמיין, לא, אני מעולם לא ראיתי את "תמונותיהם המעוותות במדי אס-אס או כערפדים המוצצים את דמם של ילדים"
בשורות אלו כבר הבנתי לאן שואף הכותב להגיע, אפילו הצלחתי להבין את דעותיו הפוליטיות ואת רמיזותיו וחתירתו אל רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, כעת רק נותר לנו להמתין ולראות מתי יבחר זה לשלוף את השפנפן שלו מהכובע וינסה לזעזע במילה "רצח".
ברור לי מאליו ששימוש והשוואה של השואה למצבנו אינו עולה בקנה אחד יחד עם תפיסת עולמו של הקורא התמים אך אם זאת תנסו ולו לרגע אחד להיכנס לנעליי שלי..
תדמיינו את עצמכם מנותקים מילדיכם, יקציבו לכם זמנים ואף שעות בהן יאפשרו לכם להיפגש עם ילדיכם, אתם עלולים לעשות זאת גם תחת פיקוח על לא עוול בכפכם, על שטיח מרופט במשרד ישן ומלוכלך, על הריצפה, לשעה אחת בשבוע! 
 
"את הפנימיות של משרד הרווחה הם מכנים מחנות ריכוז, והפעילות בהן מושווית לעתים לפעולות הנאצים. מול בתיהם הפרטיים של עובדים סוציאלים מתקיימות הפגנות שבהן מושמעים גידופים. הדבר הגיע עד כדי אבסורד, כשבכניסה לאולם אירועים בו נערכה שמחה משפחתית של עובדת סוציאלית, קידמו את פני האורחים כמה אבות גרושים וחילקו לאורחים דברי תעמולה והסתה נגדה."
 
קוראים יקרים, אתם מוזמנים להקיש במנוע החיפוש את המילים "פנימיות הרווחה", "מרכז חירום", תבדקו ותביעו את דעתכם בנושא, שוב בוחר הכותב לנסות ולזעזע במילים כגון "נאצים", קהל הקוראים מזועזע מהמילה הקשה אך אני בתור נכד לניצולי שואה, אני זוכר את הסיפורים אותם שמעתי בבית סבי וסבתי זכרונם לברכה, סיפורים מזעזעים אשר אותם האוזן לא יכלה להכיל, כיום אני מבין מה היא שואה מודרנית, שואת האבות הגרושים.
בכל הנוגע למה שהכותב מגדיר כ"הפגנות" יש לציין שהדבר מוגדר במדינתנו כמשמרות מחאה, משמרות מחאה הן חוקיות עד לכמות של כארבעים ותשעה אנשים, הן מתקיימות בליווי משטרתי כך שאם והייתה מתבצעת עבירה היה על המשטרה לעצור את "העבריינים", האם שכחנו כבר את ההפגנות האלימות של העובדים הסוציאליים??
מגדיל הכותב ומספר עלילה זולה, כתסקיר פקידות הסעד "שבכניסה לאולם אירועים בו נערכה שמחה משפחתית של עובדת סוציאלית, קידמו את פני האורחים כמה אבות גרושים וחילקו לאורחים דברי תעמולה והסתה נגדה"
דברים אלו מעולם לא התבצעו ודינם כהוצאת דיבה וניסיון עלוב וחסר יסוד לבצע הסתה כנגד מאבק צודק. אך עם זאת אהבתי את הרעיון ואשמח ליישם אותו בפועל, הכותב מוזמן להצטרף ולעזור בחלוקת העלונים.
 
 
"חופש הביטוי וזכות ההתארגנות והמחאה הם מאבני היסוד של הדמוקרטיה, אולם דבריהם ומעשיהם של אבות והורים אלה חרגו זה כבר מגבולות המותר והלגיטימי. ניסיון העבר במדינתנו מלמד כי דברי הסתה עלולים להביא לאלימות ואפילו לרצח."
 
חופש הביטוי וזכות ההתארגנות והמחאה הם מאבני היסוד של הדמוקרטיה, עד לכאן צודק הכותב אשר מבחינתו כעובד ציבור מניח וככל הנראה גם מרגיש שעיסוקו בדיני נפשות מניח אותו מעל ומעבר לכל עובד ציבור אחר, ובכתיבה זו מרמז כי יש למנוע ממנו כל ביקורת וזאת מהציבור אשר אותו הוא אמור לשרת.
ושוב הגענו לכתיבה הדרמתית ולרגע לו כולנו חיכינו... "רצח"
וברשותכם קוראים יקרים אם כבר בחר המשורר לכתוב מילה דרמתית כרצח, אתן לכם קצת חומר למחשבה, 
כמה רציחות התבצעו מתחת לאפם של שירותי הרווחה, כמה רציחות יכלו להימנע אם ורק פקידות הסעד היו עושות עבודתן נאמנה ובאמת נשענות על עובדות וראיות?
אילו אלו היו באמת מקבלות הכשרה מתאימה היו יכולים להימנע רציחות אשר מספרן אינו עולה בקנה אחד עם רציחות אשר התבצעו בגין הסתה.
רצח הוא מעשה קיצוני, ומראש אציין שאנו מגנים כל פעולה ו/או הסתה כזאת או אחרת לרבות פעולות אלימות, את הביקורת אשר אנו מעברים בצורה דמוקרטית ולגיטימית בוחר הכותב להציג בדרך איתה קל לו להתמודד והיא "אלימות", אך מדוע איננו מקבלים הסבר, על איזו אלימות מדובר, אלימות היא מילה קשה.
 
"ההתנהגות האלימה הזאת פוגעת בפרנסתם ובמקצועיותם של העובדים הסוציאלים, ומקשה עליהם למלא את תפקידם לפי חוק. זוהי גם פגיעה קשה בשמם הטוב והוצאת דיבה. בעוד רוב הכותבים נותרים באלמוניותם, חיצי הרעל שהם יורים מטפטפים ומחלחלים, והעובדים הסוציאלים חשופים וחסרי הגנה."
 
אני ממש אוהב את סגנון כתיבתו של המשורר, התרשמתי שהוא מציג את העובדים הסוציאליים כאנשים החווים אלימות, הייתכן הדבר כי אלו אשר אליהם מיוחסת התעללות בחסרי ישע על ידי הורים לילדים מעולם לא הרגישו מה היא אלימות, לנתק ילד ממי מהוריו זאת היא אלימות אותה הם מבצעים כהרף עין וללא כל שיקול דעת, אם והדבר פוגע במקצועיותם של העובדים הסוציאליים אז אולי עליהם לבחון את האפשרות ולבצע הסבת מקצוע, דיני נפשות זה הוא מקצוע מאוד קשה וסבוך, ויש למנות רק גורמים מקצועיים לעבודה שכזאת כגון פסיכולוגים ופסיכיאטריים ואין כל מקום לאפשר לאדם אשר מראש מודיע כי נפל פגם במקצועיותו להתקרב ואף לדון בטובתם של קטינים.
נהפך התוקף לקורבן, ילדינו הם חשופים וחסרי הגנה ואנו מבצעים את אשר הייתה מבצעת כל חיה בג'ונגל ונלחמים למען ביטחונם והגנתם של צאצאינו, ילדינו
 
"לפני כארבע שנים, כשגבר מסע האיומים והנאצות נגד מי שכיהנה כעובדת הסוציאלית הראשית לסדרי דין במשרד הרווחה, הודיע איגוד העובדים הסוציאלים כי יגיש בשמה תביעה. רק אז הבינה הפרקליטות כי מתפקידה להגן על עובדת מדינה והגישה תביעת דיבה נגד מנהל האתר שנתן פרסום לדברים. בינואר 2009 בית המשפט חייב אותו לשלם פיצויים, 200 אלף שקלים שעד היום, בחלוף שלוש שנים וחצי, הפרקליטות לא פעלה לגבותם.
בפסיקה נוספת, מיוני 2011, הושת על אותו אתר פיצוי בסך 250 אלף שקלים בגין פרסום לשון הרע נגד בית שבתאי לוי, מרכז חירום לילדים בגיל הרך. הפיצוי לא נגבה עד היום.
עתה מתנהלת בבית משפט השלום בתל אביב תביעה של איגוד העובדים הסוציאלים בשמה של עובדת סוציאלית לחוק הנוער, שעברה מסכת הכפשות, הטרדות ואיומים. המאיימת היתה אם, שבהמלצת העובדת, ילדיה נמסרו לחזקת אביהם.
כאיגוד מקצועי שתפקידו להגן על עובדיו, פנינו עשרות פעמים לפרקליטות ולמשרד הרווחה, בדרישה שיספקו הגנה מפני האלימות האינטרנטית, אולם דבר לא נעשה. התופעה רק תופסת תאוצה."
 
נראה שאיגוד העובדים הסוציאליים בחר בדרך הגשת תביעות כנגד אתרים אשר מפרסמים כביכול בגנותו של משרד הרווחה, אך אם והתבצעה עבירה ובמשך מאמר שלם קוראים אנו על אלימות בלתי פוסקת ועל הסתה קשה אז מדוע נראה ונדמה כי תביעות אלו הוגשו על מנת לנסות ולהסתיר משהו שהוא קצת מעבר, או אפילו למען ויראו ויראו.
מסופר בכתבה על אם שבהמלצת העובדת, ילדיה נמסרו לחזקת אביהם, אני לא יודע מה איתכם אבל אני פגשתי את אותה אם, לביאה אמיתית, אז בואו נקרא לה בשמה אותו אתם גם מוזמנים לחפש במנוע החיפוש הקרוב אל לבכם, שמה בישראל הוא לורי שם טוב ועל פי כל מה שאני קראתי ברשת הבלוגים שלה המשמורת על ילדיה נגזלה ממנה בעקבות התעמרות אישית מצד פקידת הסעד כנגדה, התעמרות אשר נבעה מכך שלורי שם טוב בחרה לפרסם וליידע את הציבור הרחב בהתנהלות משרד הרווחה, דבר אשר אותו עשתה במסגרת היותה עיתונאית, 
ואם אנחנו כבר נמצאים כל כך קרוב אל מנוע החיפוש המועדף עליכם, ניסיתי לכתוב במנוע החיפוש 'פשעי משרד הרווחה', רציתי לבדוק אם יש דברים שכאלו, האם משרד הרווחה מבצע פשעים?!
הרי משרד הרווחה נוסד והוקם למען מדינת רווחה, התפלאתי לגלות כמה תוצאות וסרטונים ואפילו הקלטות מצאתי, וכאן נשאלת השאלה הברורה מאליו, אם הדבר תועד, הוקלט וזאת אף על פי ולמרות שכביכול אסור לצלם ולהקליט זה עדיין לא אומר שלא התבצעה העבירה.. האם זאת היא מדינת הרווחה שלנו, האם אנחנו באמת מדינה דמוקרטית ושוויונית?
או שמנסים לסתום פיות על ידי הפחדה ובריונות על גבם של ילדים חסרי ישע?!
אני בטוח שהמשורר יענה לי גם על שאלה עניינית זאת.
 
"כאיגוד מקצועי שתפקידו להגן על עובדיו, פנינו עשרות פעמים לפרקליטות ולמשרד הרווחה, בדרישה שיספקו הגנה מפני האלימות האינטרנטית, אולם דבר לא נעשה. התופעה רק תופסת תאוצה.
מערכות המשפט ואכיפת החוק מתייחסות בסלחנות למפיצי השטנה ולא מעמידות אותם לדין. לעתים אף סוגרים תיקיהם מחוסר אשמה או עניין לציבור, או בשם חופש הביטוי. יש להקפיד הקפדה יתרה על חופש ביטוי וחופש מקצועי ואקדמי, אך יש גם חובה להותיר את המרחב הציבורי נקי מביטויים של אלימות והסתה לאלימות, ולאפשר לעובדים הסוציאלים לפעול במקצועיות ובאחריות, מתוך נאמנות לשליחותם, במיוחד כשמדובר בנושא כה רגיש וייצרי.
המשך הפקרתם והעדר מתן הגנה לאותם עובדי ציבור, הממלאים תפקידם על פי חוק, משדרים לחברה את המסר שכל דאלים גבר, ומעודדים אלימות פיסית כלפי עובדים סוציאלים ומשפחותיהם, כפי שקורה בשנים האחרונות.
עתה, משההסתה והאלימות האינטרנטית הגיעו לפתחם של שופטי בתי המשפט לענייני משפחה, אולי תבין מערכת המשפט ואכיפת החוק במדינה, כי התופעה רחבה יותר ויש לפעול כדי למגרה בכל הרמות, בתקיפות ובנחישות."
 
אני לא יכול שלא להסכים שמדובר באיגוד מקצועי, כמעט מקצועי כמו יחידת עלית, אני מתפלא שהמשורר לא בחר לדמות את האיגוד ולהשוות אותו לשייטת,
גם השייטת (לצערי) שוחים בביבים, גם השייטת ספגו אלימות (להלן - המרמרה), 
אך עכשיו כשכולי עם חזה נפוח ולאחר שהדהים אותי במילים כגון אלימות, הסתה ואפילו לא בחל ובחר במילה כה איומה כרצח בחר המשורר לעדן את כתיבתו, המציא מילה חדשה וזאת עד כמה שידוע לי, אני שמעתי כבר על 'אלימות כלכלית', 'אלימות נפשית', 'אלימות פיזית', 'אלימות מילולית', 'אלימות משפטית', 'אלימות במשפחה' אך עם זאת מעולם לא שמעתי על 'אלימות אינטרנטית'! 
אליעזר בן יהודה היה יכול להיות מאוד גאה בהגדרה שכזאת, שאפו.
צר לי לבשר כי מערכות המשפט ואכיפת החוק אינן מתייחסות בסלחנות כלפי איש, תשעים ותשע אחוזי הרשעה במדינת ישראל, לאן נעלמו כל תלונות השווא בהן מודה משטרת ישראל?!
אינני מסכים עם הנכתב בחלקו הזה של המאמר, זכותו של הציבור לדעת הכל במיוחד בכל הקשור והנוגע לשירותי הציבור, מדוע המשורר אינו פונה אל בית המשפט בכל הנוגע להתבטאויותיה של חברת הכנסת מרינה סולודקין בכל הקשור אל משרד הרווחה והתנהלותו, בהצעת החוק אותה הגישה חברת הכנסת מרינה סולודקין התייחסה זו להוצאת ילדים מהבית על ידי שירותי הרווחה ואצטט ברשותכם
 
"אולם הניסיון מלמד שלעתים קרובות נוקטים שירותי הרווחה באמצעי זה גם במקרים שבהם לא נשקפת סכנה מיידית לקטין ואין צורך בצעדים קיצוניים כדי להבטיח את שלומו ובריאותו. חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך?1960"
 
וזה רק מה שהיא כתבה בהצעת החוק, אני בטוח שהמשורר יודע גם מה היא חושבת..
מצטער, עכשיו התבלבלתי, למה התכוון המשורר כשכתב -
"לאפשר לעובדים הסוציאלים לפעול במקצועיות ובאחריות, מתוך נאמנות לשליחותם, במיוחד כשמדובר בנושא כה רגיש וייצרי."
 
אם היו עושים אלו את עבודתם נאמנה בצורה מקצועית ובאחריות מתוך נאמנות לשליחותם אני מאמין שמעולם גם לא היינו נפגשים.......
 
ככל הנראה המשורר אשר כתיבתו באמת יפה ומעוררת השראה אינו מבין שמדובר בחרב פיפיות, אולי תבין מערכת המשפט ואכיפת החוק במדינה, כי התופעה רחבה יותר ויש לפעול כדי למגרה בכל הרמות, בתקיפות ובנחישות ואחת ולתמיד לשים סוף לדרך בה פועלת מערכת הרווחה במדינת ישראל.
 
ובהזדמנות זו, אשמח להזמין את יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים איציק פרי לבוא ולהתרשם במו עיניו מאותם הורים אשר אותם הוא בוחר להגדיר כ'אלימים', אולי, 
רק אז אולי יבין בעצמו שאנחנו לא 'תוקפים' אנחנו בסך הכל מגנים על הדבר היקר לנו מכל, על ילדינו.
אולי יבחר להצטרף אלינו, למאבק צודק, למען זכויות אדם בסיסיות.
 
ולכם קוראים יקרים, תודה רבה על זמנכם, מקווה שהשכלתם להבין שלכל מטבע יש שני צדדים, ואולי אם תסתכלו על זה מהצד ותשאלו את עצמכם מה מביא הורים לילדים, אנשים נורמטיביים ללא כל עבר פלילי או דופי לצאת אל הרחובות עם שלטים ומגאפונים ולזעוק לעזרה, אולי ברגע הזה שהמחשבה תעלה בראשכם תצליחו להבין גם אותנו, אנו שזועקים כבר יותר מעשור, נלחמים למען השינוי המיוחל בו נוכל לשמש כאבות לילדינו שלנו, אבות אשר הבינו שהם וילדיהם משמשים רק כתקציבים למען התקיימותם של מקומות אשר נסתרים מעיניי הציבור הרחב, אנו החלוצים אשר החלטנו לקום ולשנות ולא, לא למען צדק חברתי, למען עתיד ילדינו וילדייך שלך.
 
 
הכותב הוא אבא, אבא אשר מגדל לביאה.    

 

                                      
מוקדש לכל האבות הפרטיזנים באשר הם, אל תוותרו על הילדים שלכם, אתם לא לבד.
 
 
 
 
 
תגיות