השמועות רצו והמידע חילחל לאט, שענת גוב בסוף דרכה. הזכרונות צפו ואז פתאום העצב והבכי עלה. בדרך חזרה מההצגה בקושי גייסתי כוחות ללכת, כך הרגשתי עד ההלוויה שלה.

 

האישה הזאת והמשפחה שעטפה אותה, הצליחו לרומם את נפשי. באתי להלוויה לחזק את משפחתה ויצאתי מחוזקת. בהלוויה של ענת בכיתי וצחקתי כמו בכל אחת מההצגות שלה.

 

הטקסט היה טוב וגם התפאורה. כדרכה היא הראתה שאפשר לעשות טקס הלוויה מסוג אחר - בבית קברות ?מנוחה נכונה? בכפר סבא. בלי בטון בין הקברים, בלי מאכרים שמוכרים לך חוטים אדומים בח?י שקלים. בלי תפילות שממלמל הרב.

 

זה היה טקס מרגש ומצחיק. בני משפחה (גידי, הילדים והנכדים) אוהבים ובאופן מפתיע רגועים, כמעט זורחים באור של אמונה. חברים תומכים ומקסימים וקולגות בוכיות. בתה סיפרה איך היא שיחררה את אמא לפני כמה ימים. גידי הצחיק אותנו בקול בוטח. עדנה מזי"א, חברתה הטובה, ריגשה אותנו, וענת וקסמן הקריאה קטע מהמחזה האחרון שלה שהנושא שלו הוא איך ומה זה ?סוף טוב?.

 

ענת, את קיבלת "סוף" בגיל מוקדם מדי, אבל הוא בהחלט סוף טוב. סוף מתוך בחירה, בלי פחד מתוך מודעות ועם המון אהבה.

 

הגעתי להלוויה עצובה ויצאתי מרוממת. אחד המספידים, איש עם כיפה דיבר על הדת בחייה של ענת (הרב מוטי בר אור). דת כפי שהיא אהבה - ללמוד יהדות אבל לא לטבוע בה.

 

הכרתי את הדיאלוג שלה עם אלוהים דרך המחזה בו שיחקתי ?או אלוהים?. ידעתי כמה הדיאלוג שלה איתו קרוב, מצחיק, עמוק. אותו איש נעים הליכות עם כיפה אמר שענת היתה רוצה שנצא מטקס ההלוויה אנשים טובים יותר. חייכתי.

 

השמש ליטפה אותנו, המלווים אותה בדרכה האחרונה, אפילו המזג אוויר היה מושלם, לא חם ולא קר. יצאתי משם לעבודה ובליבי ההוראה - ענת רוצה שנצא מהבית קברות אנשים טובים יותר. בדרך כבר סימסמתי בקשת סליחה למישהו שרבתי איתו ומועקה ירדה ממני.

 

ענת הראתה לי שהמוות, עצוב ככל שיהיה, הוא חלק מהחיים ושזיכרונה חיי בינינו. ענת לא פחדה מהמוות, היא שוחחה איתו למדה להכיר אותו.

 

אני מודה לך ענת על הטקסטים ששמת בפי, אני מודה לך על האישיות שלך, על מי שהינך ואני מודה לך ולמשפחתך על הטקס הקסום שעשיתם.

 

את בליבי.

 

שרה פון שוורצה

תגיות