אז בואו נחשוב. אם אני אחליט להביא ילד מתרומת זרע, אז בעצם אני מוותרת מראש על אבא ביולוגי לבייבי שלי, ואני כן חושבת שחשוב גם אבא וגם אמא. אבל לעומת זאת, במקרה כזה, כל ההחלטות באשר לקטן הזה יהיו בידיי ובידיי בלבד.
אבל מצד שלישי אם אין לך תמיכה נונסטופ מהסביבה, כולל כלכלית, זה די אומר להיכנס לסוג של שעבוד עצמי סביב כל תהליך גידול הילד, והאמת שלי אין. לא כזו שאני אוכל להזעיק באמצע הלילה כי הוא לא מפסיק לבכות, או שאוכל להוציא את כל הרגשי שלי בלי שישפטו אותי ממש. אבל מצד רביעי... 

טוב. אז כאן כבר עצרתי האמת. 
בנקודה הזו התחלתי להבין שלהיות אימא חד הורית לגמרי, זה פשוט לא אני. 

אני כן רוצה נוכחות של אבא בחיים של הילד שלי, סוג של איזון אם אתם רוצים לקרוא לזה ככה. ואני גם יותר מצריכה מישהו שיהיה איתי בסיפור הזה, ושהוא יהיה חשוב לו, לא פחות ממני. ועם כל הכבוד והאמונה בחברים וההורים, שברור לי שיהיו איתי, זה לא אותו דבר כמו לעבור תהליך כזה שהוא שלך. וכן, אני מודה, גם עזרה כלכלית לא תזיק. שלא לדבר על יום יומיים בשבוע שבהם יהיה לי זמן שלי לעצמי (ואני לגמרי צריכה את זה בשביל לשמור על השפיות שלי).

אז נכון שאני לא אחליט לבד. אבל אני דווקא רואה את זה כיתרון. אני הרי לא יודעת הכל ובאמת שלא יזיק לי מישהו מנגד שיזכיר לי את זה לפעמים, ושיאזן אותי.

 

 

ואתם יודעים מה, אני בכלל חושבת שהמודל הזה של הורות משותפת הוא פשוט מושלם.שני הורים שמגדלים ביחד את הילד, כשיש להם דבר אחד משותף. שניהם רוצים את טובת הילד.וכל זה על בסיס חברות, ומבלי לערבב ברגשות אהבה שיכולים להביא לכעסים וריבים.

אז לא גרים ביחד? אז?? אבל תהליך ההורות נשען על שניהם. שווה בשווה, ולא האמא חוזרת מהעבודה ורצה לטפל בילדים כי האבא עובד עד מאוחר. שווה בשווה!
ובכלל, איפה עוד תמצאו מודל כזה של שני הורים לעתיד, שלפני שהחליטו אם כן/לא מתחברים ומביאים ילד, יושבים ומסכמים על עקרונות קריטיים ותיאום ציפיות כמעט מלא לגבי איך לגדל אותו, ומה קורה אם, ומה יהיה כש., מה שעוזר למנוע הרבה מהחיכוכים בהמשך.

 ואני לא בטוחה, אבל נראה לי שזוג מאוהב שמתחתן וכולו בסידורים של למצוא את השמלה הכי יפה, ואיזה שיר יוביל אותו לחופה, ואיפה מתחתנים, לי יש תחושה שהדבר הזה שקוראים לו תינוק, מאד רחוק מסדר היום.
בקיצור. סידור מושלם. לדעתי לפחות.

אז אולי לאחרות זה לא מתאים, ואני די מעריצה את אלו שהביאו ילד לגמרי לבד ומצליחות להתמודד עם הכל כל לגמרי בעצמן, אואני לא אומרת שזה לא אפשרי. יש המון הוכחות שזה גם עובד. אבל לי כנראה השיתוף הזה יותר מתאים. בעצם, מבחינתי אין בכלל שום אופציה אחרת.

ואהבה? אמרתי. זה יגיע. רק מאוחר יותר.

 

 

 

זהו. החלטתי. טוב, זה היה השלב היותר קל. לפחות אצלי. אבל כדי שהמודל הזה באמת יעבוד, צריך למצוא את הפרטנר המתאים, זה שיהיה בנאדם, ושתהיה לנו כימיה, וגם ובעיקר שיהיה גם אבא מדהים. אז איפה אני אמצא כזה?