במסגרת עבודתי במשרד ראש הממשלה, בתחילת שנות ה-80, בהיותי בן 22, התארחתי אצל משפחה יהודייה בעיר ג'נובה באיטליה. שכרתי אופנוע ובזמני הפנוי שוטטתי בעיר. באחד הימים, ויקי, המארחת, שאלה אם אוכל לקפוץ למרכז המסחרי של פירנצה, ולקנות להם שם 2 ארגזי יין במחיר מוזל. הסכמתי ברצון.

 

בכניסה הצפונית של פירנצה נמצא שדה תעופה קטן, שם בדיוק כבה האופנוע. ניסיתי למצוא את הבעיה אך לשווא. לבסוף הרמתי אצבע כדי לעצור טרמפ ולחפש מוסך קרוב לאופנועים. אחרי מספר דקות נעצרה לידי פיאט קטנה אדומה. רכנתי לכיוון החלון וראיתי אישה נאה בשנות הארבעים לחייה.

 

עם מעט המילים האיטלקיות בפי ניסיתי להסביר מה אני מחפש. הנהגת חייכה ואמרה שאני יכול לדבר אנגלית. נדיר היה למצוא אז באיטליה דוברי אנגלית. בדרך למוסך סיפרתי שאני מישראל ומה מטרת נסיעתי. כשהגענו למוסך, היא ניגשה להסביר באיטלקית למוסכניק את הבעיה. להפתעתי ראיתי את המוסכניק לוקח כלי עבודה ונכנס לרכבה. היא הורתה לי להיכנס ונסעה חזרה לאופנוע. אדיבות אירופית במיטבה.

 

 

שיחה על פיצה ויין

המכונאי תיקן מיד את התקלה. האיטלקייה נסעה למרכז המסחרי של פירנצה ולכן נסעתי אחריה. הודיתי לה, נפרדנו יפה לשלום וכל אחד הלך לדרכו. קניתי את היינות קשרתי היטב לאופנוע והלכתי לחפש פיצרייה. נכנסתי לפיצריה הראשונה שראיתי ושם בשולחן פנימי, ראיתי את הנהגת האיטלקיה יושבת עם פיצה ויין.

 

נופפנו לשלום והיא הזמינה אותי לשבת לידה. התחלנו לדבר על יין. הידע שלי הצטמצם ליין הפטישים בצבא. היא סיפרה שיש להם יקב עם מרתף בו הם מאכסנים יינות ולכן היא מתמצאת. תוך כדי הארוחה הסתבר שהיא גרה באחוזה גדולה, יש לה שני ילדים שלומדים וגרים ברומא ובעלה גם עובד ברומא. היא שאלה אם ארצה לראות את מרתף היינות שלהם. זה עניין אותי מאוד, מה גם שהייתי בחופשה של יומיים.

 

 

"עכשיו טסים לאחוזה שלי"

שוב רכבתי עם האופנוע אחריה ושמתי לב שאנו נוסעים לשדה התעופה הקטן שבקרבתו נתקעתי. היא נעצרה ליד מחסן שלא נראה כמו בית אחוזה. הסתבר שבתוכו היה מטוס פייפר קטן. שאלתי מה עכשיו? היא אמרה עכשיו טסים לאחוזה שלי. היא הפתיעה אותי כל הזמן.  האמת, שקשקתי מפחד אבל התביישתי לחזור בי.

כעבור כרבע שעה, בין ההרים, נחתנו בשדה תעופה קטן. המתינה שם עוד מכונית פיאט קטנה. נסענו בכביש המתפתל והצר לביתה: ארמון ענק כמו מהסרטים, מוקף בחומה גבוהה עם שערי ברזל ענקיים.

 

עם פתיחת דלת הכניסה התגלה מסדרון ארוך שבשני צידיו היו תלויים תמונות עתיקות וצילומים של לוחמים איטלקיים. היא הסבירה שזו השושלת של משפחת בעלה, שהיו קצינים בצבא של יוליוס קיסר לפני למעלה מאלפיים שנה. הגענו גם לתצלום מודרני, של קצין נאה עליו אמרה: "זה בעלי." בקיצור היא עברה איתי על כל השושלת. אח"כ היא הראתה לי את מרתף היינות המפואר ואח"כ את חדרי הארמון.

 

לילה בחדר השינה

הגענו לחדר שינה ענק. היא התחילה להסביר לי על החדר בשבע בערב וההסבר הסתיים בשבע בבוקר למחרת. היא החזירה אותי לאופנוע, נפרדנו בחיבוקים ושמתי לב שאני לא יודע את שמה.

 

כשחזרתי לארץ הכרתי את זהבה, אשתי, גרנו בשדרות והקמנו משפחה. ערב אחד בתחילת שנות ה-90 בערוץ היחיד שהיה אז, ראיתי את ראש ממשלת איטליה שהתארח בארץ. המצלמה עברה למלון בו אירחו אותו גדולי המדינה. על הבמה ישבו ראש ממשלת איטליה, ראש הממשלה שלנו והנשיא. ראש ממשלת איטליה נראה לי מוכר. המצלמה קלטה שהשליש הצבאי, לבוש המדים, של ראש הממשלה האיטלקי ניגש אליו ולחש לו משהו.

 

קפצתי כנשוך נחש. מדי הגנרל התחברו לי לפתע עם פניו של ראש הממשלה וקלטתי שהוא הקצין בתמונה, שהגברת אמרה שהוא בעלה. אבא שלי תמיד אמר, שמה שמתחיל עם יין, אי אפשר לדעת איך יסתיים.

 - - - - - - - - - - - - - -

אני נחשף לסיפורים ולחוויות במהלך טיולים מאורגנים בחו"ל, בהם אני משמש כמדריך.

לא כל הסיפורים הם שלי, חלקם מסופרים לי על ידי מדריכים אחרים. בכל הסיפורים, ללא יוצא מן הכלל, לב הסיפור הוא אמיתי לחלוטין.

 

גם לכם יש סיפור? שלחו לי ל- haimkuz@gmail.com

 

 

תגיות