איך שאני רואה את זה, יש להן את הפריבילגיה, שהיום אני כל כך יודעת להעריך, של לדלג על שלב מעצבן שנקרא המתנה:

 

כי בדרך כלל, כשזה על הדרך, הן מגלות שהן בהריון בחודש שני או שלישי, בגלל הבחילות הראשונות של הבוקר (למרות שלפעמים כנראה קל להתבלבל בהתחלה עם וירוס בבטן  - כמו שקרה לליבי, חברה שלי, שרק אחרי שה'וירוס' הזה לא נעלם במשך שבועיים וחצי, היא הרימה את עצמה לרופא שבישר לה שלא וירוס ולא נעליים, היא בחודש שלישי!).

 

ולא נדבר בכלל על אותן בנות מזל אמיתיות, אם כי נדירות יותר (שהן לפעמים גם יותר דקיקות מהרגיל), ששלב הבחילות מדלג עליהן בכלל, ואז בטנונית קטנה שצצה להן בחודש רביעי או חמישי, מגלה להן את הנסתר (וכן, אני מכירה שתיים כאלו).

 

תחשבו איזה כיף זה לגלות שאת בהריון בחודש חמישי. אמנם יש כמה בדיקות שאת כבר לא יכולה לעשות, ואולי אז את מבינה למה היית כל כך ברגשי בחודשים אחורה, אבל כל המתח הזה של נכנסתי/ לא נכנסתי, ההיריון יתפוס או לא, מה מותר לי לאכול ומה לא, כל הדבר הזה פשוט נחסך ממך, והלחץ העיקרי שאיתו את צריכה להתמודד זה - איך לעזאזל מתארגנים על תינוק תוך ארבעה חודשים.

 

אני מקנאה. אני מודה. כי אם יש עוד חסרון שגיליתי בשבועיים האחרונים, שיש לכל התהליך המלאכותי הזה שנקרא הזרעה, זה שזה גם מייצר לך שלב מקדים מלאכותי - המתנה וציפייה משלב אפס, כי כשאת עוברת  תהליך שמתוזמן בדיוק של דקות, ויש את הרגע הספציפי הזה של ההזרעה, את יודעת בדיוק, מתי את אמורה להיות בהריון או שלא. ומכאן, תמתיני. כי הגוף שלך יהיה מוכן לגלות לך את התשובה רק עוד שבועיים.

 

למרות שניסיתי להיות קולית, זה לא ממש הצליח לי -  כי חוסר דחיית הסיפוקים השתלט עליי גם כאן, וכך כבר מהיום השני בערך מההזרעה הטרפתי את עצמי על כל פיפס פיזיולוגי או רגשי שקלטתי על עצמי, תוך שאני מנסה לתרגם כל דבר לאותה תשובה שאוכל בתכל'ס לדעת רק בעוד שבועיים: האם זה שאני מתחילה לדמוע מכל שטות זה והעצבים שיוצאים ממני זה ההורמונים ההריוניים או שזה סתם מכל המתח והורדת הסיגריות. האם הבטן שהתנפחה, והחזה שכואב לי זה כבר סימנים ראשוניים או שזה סתם כי אני אוכלת המון והשמנתי עוד. האם הריח של הסיגריות מגעיל לי כי זה חלק מהסממנים הראשונים או שזה סתם פסיכו-סומטי. ועוד ועוד.

 

לא מספיק השאלות האלו, אלא פתאום רק עצם המחשבה שאולי זה הצליח ואני באמת בהריון, גרם לי גם לשאול שאלות אחרות ? מה מותר לי לאכול ומה לא. כמה מותר לי להתאמן. ומה נעשה עם ה4-5 סיגריות שנאבקות בי ביום יום.

 

כירוקה לגמרי לכל התהליך הזה, הלכתי על ההחמרה. הפסקתי לאכול מה שאסור למישהי בהריון, או לפחות ניסיתי כי לפעמים נזכרתי בזה רק בביס השלישי (ותאמינו לי זה לא כזה קל לוותר על השרימפס שנמצאים לי בצלחת ולתת אותם לאסף שבשמחה עזר לי ל'היפטר' מהם). גם הפסקתי להתאמן (כדי כאילו לא להכביד עלי בהתחלה), והשיא היה שבפילאטיס מיטות, האימון היחיד שעוד הרשיתי לעצמי, מצאתי את עצמי אומרת למדריכה שאולי אני בהריון אז ממה אני צריכה להיזהר. טוב, אז הרגשתי סתומה, שניה אחרי שאמרתי את זה.

 

ואם לא די במתח שלי עם עצמי, אז המתח הצליח להפתיע אותי מעוד כיוון, שאליו בכלל לא התכוננתי. עצם זה שכל העולם ואשתו ידעו שעברתי הזרעה ראשונה, גרם לזה שכל בנאדם שני או שלישי בערך, מהסביבה הקרובה יותר (והפחות), שאל בצורה ישירה או מרומזת ? נו, יש חדש?? 

 

בבנאדם הראשון, השני וגם בחמישי, עוד עניתי בסובלנות מרבית שאני באמת עוד לא יודעת, ורק עוד שבועיים אדע.

 

אבל ככל שמטר השאלות הזה התגבר, ועמד די ביחס ישר לרמת המתח שלי עם עצמי, הסובלנות שלי פגה, והתחלתי לענות בבוטות משהו ? די לשאול אותי. כשאדע אגיד! 
אני בטוחה שחלק מהסובבים אותי נפגעו ממני, אבל בחיאת, תבינו, המתח הזה עצום גם עם השאלות שלי לגבי עצמי, אז להוסיף את השאלות שלכם, זה באמת גדול עלי.

 

בטח כשגם הבנתי שגם אם התשובה תהיה חיובית, לא באמת אוכל לצאת באותו רגע, בהודעה קבל עם ועדה שאני בהריון, כי מה לעשות שיש עוד איזה חודשיים או שלושה שצריכים לעבור, לפני שנדע כמעט בוודאות שההיריון אכן נקלט.

 

כאילו בדווקא, עם כל המתח, הרגשי העצבני שפיתחתי, והיקיצות הטבעיות בשלשו בבוקר שהתגברו, הזמן פשוט לא זז.

 

 

מה הפלא אז שארבעה ימים אחרי ההזרעה, כשהסקרנות כבר כמעט הרגה אותי, מצאתי את עצמי בסופר פארם מול שורה שלמה של ערכות לבדיקת הריון. כי אני חייבת לדעת. אבל תוך שאני מתחילה לקרוא בעיון כל ערכה וערכה, גיליתי שכולן מבטיחות דיוק מרבי כבר יומיים לפני קבלת המחזור.
והנה עוד רגע של מטופשות עצמית. הרי יש לי עוד עשרה ימים (או שמונה אם לוקחים יומיים אחורה לפני קבלת המחזור), לפני שאוכל לקבל תשובה, אז מה בדיוק אני עושה כאן??
אבל קניתי. כי כבר הגעתי. מקסימום אבדוק עוד 10 ימים.


אמרתי שאני חסרת יכולת לדחות סיפוקים נכון? 

 

כי היום, בארבע בבוקר (כשרק שבוע עבר מההזרעה), שעה אחרי שהתהפכתי במיטה, הרגשתי שאני חייבת לקבל תשובה. לדעת. והערכה הזו שמונחת לי מול הפרצוף שלי לא ממש נתנה לי מנוחה. כך שבמצב חצי רדום פתחתי את האריזה, איכשהוא פענחתי מה לעשות ובדקתי.
שתי דקות עברו. 
יש קו אחד.

 

 

 

 

רגע, מוודאת לראות מה זה אומר. 

 

לא בהריון. 
טוב, זו גם תשובה. 
דקה אחרי הלכתי למרפסת, עם סיגריה, וניסיתי להבין איך אני מרגישה עם זה.

 

 

בהתחלה ממש, הייתי טיפונת בבעסה. נכון, כולם אומרים שייקח זמן, והגיל עושה את שלו, וגם אסף מנסה כל הזמן להנמיך ציפיות כדי שלא אתאכזב (חמוד), אבל אני בבטן מרגישה שזה יהיה מהיר. ככה זה הרגיש לי בבטן מהשנייה שהחלטתי שאני הולכת על ילד, ועד עכשיו למרות שהסטטיסטיקות מדברות על תהליכים ארוכים בהרבה, הצלחתי גם למצוא פרטנר (מושלם), גם לסגור הסכם וגם לעשות את כל הבדיקות צ'יק צ'אק. אז למה שעכשיו זה יתחיל להתעכב?

 

 אבל האמת, שהבעסה הזו היתה באמת בקטנה. גם הקו הבודד הזה, טרם זמנו, עוד לא אומר כלום, ולפחות פיזית אני מרגישה שהגוף שלי לגמרי מתחרבש כולל סימנים של כמו הריון, אז אני מחליטה לחכות לבדיקות הדם עוד שבוע וגם לא להגיד כלום לאסף. כי למה לאכזב, זה הרי כל כך לא אומר כלום עכשיו. 

 

 

ההרגשה היותר גדולה שהיתה לי, היתה דווקא של הקלה. סה"כ אם באמת נגלה שצריך עוד חודש לנסות שוב, אז זה לפחות נותן לי קצת יותר זמן לחזור לכושר ולהוריד קצת מהקילוגרמים שהצלחתי להוסיף לעצמי בלי קשר לתהליך. לא ממש בא לי להיות טנק בהריון. חוץ מזה, תהיה לי הזדמנות להעיף את ארבע הסיגריות האחרונות העקשניות, וגם אולי להכין את הסביבה לא לשאול אותי יותר, כשאני במצב רגוע יחסית.

 

 

 

בקיצור, אני רואה בזה גם חודש של חסד. למרות שאני לא אשקר ואגיד שאם בכל זאת יסתבר שהקו הזה, הבודד, הקדים את זמנו, ויהפוך לשניים בעוד שבוע, אז ברור שאהיה מאושרת ואמצא את הדרך להתמודד עם מה שצריכה בדרך אחרת.

 

 

שבוע אחרי בדיקת הדם אישרה את זה באופן חד משמעי. אני לא בהריון.

 

אני כבר מוכנה לניסיון הבא.

 

 

ורק תעשו לי טובה, אל תשאלו אותי יותר, מה חדש. 
כי כשיהיה חדש, וזה יקרה לא לפני עוד חודשיים שלושה לפחות מהיום, תאמינו לי שתדעו.

 

 

 

ואם רוצים לשאול דברים אחרים, להתייעץ או סתם לשתף, כנסו לפייסבוק שלי. אני שם.

 

 

תגיות