השבוע הסתיים במשרדי סכסוך גירושין שהחל בקול תרועה, בדרך ארץ עם המון הבנה ונכונות לפרק את התא המשפחתי בצורה המטיבה ביותר ? קודם כל עבור הילדים.

 

הבלגן התחיל כאשר האישה גילתה שבעלה מנהל רומן. בשלב הזה, היא פנתה לעורך דין שכמו כל עורך דין בקיא בתחום ? הגיש סדרה של תביעות לבית המשפט לענייני משפחה.  הבעל הגיע למשרדי עם כל "החבילה" והיה נכון להשיב מלחמה. בפגישתי עם הבעל, הסברתי לו את האפשרויות שעומדות בפניו להתגונן: האחת, להשיב מלחמה באמצעות ניהול הליך משפטי כפי שחשב לעשות ואילו השנייה, לנסות ולפתור את הסכסוך דווקא מחוץ לכתליו של בית המשפט.

 

במהלך הפגישה, הבעל גם הביע בפניי את רצונו לחלוק במשמורת משותפת עם אשתו על הילדים.

 

לאחר שבחנו את ההשלכות של כל אפשרות ובהתחשב ברצונו של הבעל בעניין משמורת הילדים, החלטנו שבמקרה הזה הדרך הנכונה ביותר תהיה לנסות ולעשות סדר בבלגן בדרכי נעם ולאו דווקא באמצעות ניהול הליכים משפטיים בבית המשפט.  ואכן, לאחר פנייה לעורך הדין של האישה וקיום מספר פגישות בין הצדדים, הצלחנו לגשר על הפערים, לשים את האיבה בצד ולפתור את הסכסוך בצורה הטובה והנכונה ביותר.

 

למרות שבתחילת הדרך רגשות הנבגדות והכעס של האישה העיבו על ניסיונות ההידברות, אחרי מספר פגישות ושיחות משותפות, היא הגיעה להבשלה עם המצב והצליחה ליישם את ההבנה שמוטב לפתור את הסכסוך בצורה מושכלת, גם לטובת שני ילדיהם המשותפים של הצדדים.

 

התוצאה הסופית הייתה שבני הזוג הצליחו לפתור את הסכסוך מחוץ לכתליו של בית המשפט והגיעו להסכם גירושין אשר כלל משמורת משותפת על הילדים.

 

אני מחזיקה בדעה שכאשר פורץ סכסוך גירושין בין בני זוג, מוטב להם להשכיל ולפתור את הסכסוך ביניהם בצורה שקולה ורגועה עד כמה שניתן בדמות הסכם גירושין ו/או הליך גישור (כמובן שזו אינה דעה גורפת והיא תלויה בכל מקרה ובנסיבותיו שלו). פתיחה בהליכים משפטיים והבאת סכסוך גירושין לכתליו של בית המשפט עלולה בסוף של יום להשיג תוצאה לאו דווקא רצויה תוך בזבוז זמן יקר, כסף רב, כליה של משאבים נפשיים והכי חשוב ? העמקת הקרע והאיבה בין הצדדים. אותם צדדים שכבר הספיקו לשכוח את התקופות היפות שחלקו ואת המטרה המשותפת שהביאה אותם להחלטה למסד את הקשר מלכתחילה.

 

אלא שבפעמים (הרבות) שסכסוכי גירושין מגיעים לפתחו של בית המשפט, מדובר באותם מקרים אשר סובבים סביב מחלוקות בנושאים כספיים ובנושאים הקשורים למשמורת על הילדים. המקרים שמוצאים דרכם לבית המשפט, נעוצים לרוב גם בסיבה נוספת שלא מרבים לתת לה במה: כאשר הרצון להתגרש אינו משותף לשני הצדדים. במקרה זה, פעמים רבות הצד הדחוי שאינו חפץ בגירושין מונע על ידי אמוציות אשר מעוורות אותו ומונעות ממנו להפעיל שיקול דעת מתון בכל הנוגע לסכסוך הגירושין, אופן ניהולו ופתרונו.

 

חשוב להבהיר שגם ניהול הליך משפטי לצורך השגת גירושין אינו מבטיח את קבלת הגט המיוחל. ראשית, על מנת לקבל מבית הדין הרבני פסק דין לגירושין, יש להוכיח את אחת מעילות הגירושין הקבועות בהלכה.

 

שנית, גם אם הוכחה עילת גירושין אשר מזכה במתן פסק דין לגירושין, אין כל אפשרות להבטיח את אקט הגירושין בפועל שכן כיום, לא ניתן לכפות גירושין.

 

אז איך אפשר בכל זאת להתגרש "בשלום" גם כאשר הרצון לגירושין אינו משותף?

 

ההמלצה שלי היא קודם כל לשבת ולדבר יחד, גם אם זה דבר שמזמן לא עשיתם וכבר שכחתם איך.

 

חשוב להבין שבכדי לצלוח את נושא הגירושין והפרידה עם כמה שפחות נזקים וכמה שיותר מטרות מושגות, חשוב לשמור על ערוץ תקשורת פתוח עד כמה שניתן בין בני הזוג.

 

עיבוד משותף של נושא הפרידה והגירושין בדרך כלל מסייע לבן הזוג שאינו חפץ בכך לעכל את הגזירה ולנסות ולהירתם למאמץ המשותף מתוך שיקול דעת מתון והבנה, תוך נטרול אמוציות מיותרות שעלולות לפגוע בתהליך.

 

פעמים רבות מומלץ לצדדים גם להסתייע בעזרתו של פסיכולוג או מטפל מוסמך על מנת לעבור יחד את נושא הליך הפירוד והגירושין.

 

ייתכן שבעבור אלה אשר חפצים לפרק את החבילה כמה שיותר מהר, התהליך הזה נשמע ארוך ומייגע אבל בסופו של דבר, התהליך הזה מביא עמו הכי הרבה תוצאות רצויות בהכי פחות זמן.

 

בסופו של דבר, גירושין אינם מנתקים את הקשר בין הצדדים באופן סופי ומוחלט בפרט כאשר הם חולקים ילדים ולכן חשוב לזכור שברירת המחדל צריכה להיות שמירה על קשר חיובי עד כמה שניתן.

תגיות