הריון תקין נמשך בין 37 ל- 42 שבועות מלאים. התל"מ (תאריך לידה משוער) הוא תאריך שרירותי, שמציין את התאריך בו ימלאו להריון 40 שבועות מלאים. מה שרובנו שוכחות הוא, שהתל"מ הוא לא תאריך מדויק וככזה הוא לא ודאי. אנחנו אמורות ללדת מתישהו סביבו. אף אחד לא מבטיח לנו שנלד בדיוק בתאריך הזה. למעשה, מעטות הן  הנשים שיולדות בדיוק בתל"מ.

 

אבל מה קורה לנו כשאנחנו עוברות את התל"מ, ועדיין לא ילדנו? איך אנחנו מרגישות בימים שאחרי התאריך המשוער, כשההריון שלנו זוכה לכינוי "הריון עודף"?

 

שבוע 41 ועדיין סופרת...

את אביגיל פגשתי לקראת הלידה השנייה. הלידה הראשונה התרחשה כמעט עשרה ימים לפני התאריך המשוער, והיא היתה בטוחה שגם הפעם תלד לפני התל"מ. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. התל"מ הגיע, ועבר. והיא עדיין היתה בהריון.

 

"אני כבר לא יכולה יותר", היא הודיעה לי בבוקרו של השבוע ה-41 להריון. "כולם מסביב משגעים אותי בשאלות בלתי פוסקות: מה, עוד לא ילדת? אם אני לא עונה לטלפון כי אני עסוקה במשהו אחר, כולם בטוחים שאני כבר בחדר הלידה. אם אני חוזרת למתקשר כמה דקות אחרי, הוא שואל: מה את לא רוצה ללדת??? כאילו שזה תלוי בי, כאילו שאני מעכבת את הלידה בכוונה".

 

והיא דווקא כן רוצה ללדת. חם לה, כבד לה והיא מרגישה גדולה ומסורבלת. למעשה, אין דבר שהיא רוצה יותר מללדת, רצוי כבר אתמול. אבל לתינוק של אביגיל יש תוכניות אחרות. טוב לו ונעים שם בפנים, והוא עדיין לא בשל לצאת. הלחץ מסביב, לעומת זאת, רק הולך וגדל: "הרופא שלי ממש פיטר אותי. הוא הודיע לי שמכיוון שכבר עברתי את התאריך, אני לא יכולה להמשיך לעשות אצלו את מעקב ההריון. עכשיו אני צריכה להגיע למוקד פעם בשלושה ימים".

 

לא רק זה, היא אומרת ומוסיפה. "בכל פעם אני פוגשת רופא אחר, אחות אחרת, טכנאי שונה. בכל פעם אני צריכה לעבור עוד ועוד בדיקות מוניטור, אולטרסאונד, דם ושתן, ולהמשיך ככה עד שאלד. מילא הבדיקות, אבל בכל פעם שאני מגיעה למוקד, ורואים שכבר עברתי את התאריך, מתייחסים אלי כמו לפצצה מתקתקת, ומאיימים עלי שאם לא אלד תוך יום או יומיים, אצטרך להתחיל זירוז...".

מנסה להתחמק מעוד ניתוח קיסרי

גם רונית מצאה את עצמה במצב דומה. אחרי ניתוח קיסרי בלידה הראשונה, חשוב היה לה מאוד ללדת בלידה רגילה, מתוך כוונה לאפשר לעצמה חוויה מתקנת בלידה החוזרת. אולם אחרי שעברה 41 שבועות מלאים ועוד כמה ימים, החלום על הלידה הטובה הלך והתרחק, והחשש מניתוח קיסרי חוזר, התחזק.

 

היא מספרת: "כל יום בערב יש לי קצת צירים, ובכל לילה, כשאני הולכת לישון, אני בטוחה שאתעורר ממש בתוך לידה וניסע לבית החולים. אבל כשאני קמה בבוקר, עדיין באותו מצב, אני כבר ממש מיואשת. נמאס לי! אני בעצמי לא מאמינה שעדיין לא ילדתי, ולמען האמת, אני מתחילה לאבד את האמונה בעצמי, בגוף שלי, ביכולת שלו להיכנס באופן טבעי ללידה".

 

מסתבר, שזה נפוץ הרבה יותר מה שחושבים. גישת ה"פצצה המתקתקת" כלפי אישה שעברה את תאריך הלידה המשוער, נפוצה מאוד בישראל. כולנו פוחדים מאסון נורא הממשמש ובא, וכשאישה עוברת את תאריך הלידה, המגננה הרפואית נכנסת לשיאה.

 

אין ספק, שככל שגיל ההריון מתקדם יותר, כך גדלות הסכנות לפגיעה בשלומו של התינוק. עם זאת, כמו שכל תינוק שונה מתינוקות אחרים, כך גם כל הריון עומד בפני עצמו, ואי אפשר להחיל באופן קולקטיבי את "חוק הזירוז" על כל אישה שהריונה עבר את מכסת 40 השבועות ותינוקה טרם נולד.

 

אז נכון, אני לא אומרת שצריך להתעלם מהעובדה שמדובר באישה בהריון מתקדם. חלילה לנו מלפתח שאננות יתר, אסור להתעלם בנון שלנטיות מהשבועות המתקדמים, וחובה לבדוק באופן סדיר את המדדים הרלוונטים הקשורים לבריאות ורווחת התינוק והאם. עם זאת, עלינו לזכור, כי תאריך משוער כשמו כן הוא. התינוקות שלנו יודעים מה נכון עבורם, והם אלו שבוחרים מתי הם יוצאים לאוויר העולם.

 

אביגיל ורונית, תודה ששאלתן, ילדו שתיהן בשלהי השבוע ה-42 להריונן.

 

אם גם את כבר עברת את התאריך וטרם ילדת, אני מזמינה אותך לקרוא את העצות הטובות הבאות:

 

קודם כל, נשמי עמוק. ממש ככה, כמה פשוט ככה טוב. התרווחי אחורה (כמה שאפשר) וקחי כמה נשימות גדולות, טובות ועמוקות. תוך כדי נשימה איטית וטובה, בחרי לעצמך מנטרה או משפט קסם שעושה לך את זה. למשל: 'התינוק שלי יודע הכי טוב מתי נכון לו לצאת', 'התינוק שלי יוולד בזמן הנכון ביותר עבורו', וכדומה.

 

בסוף הוא ייצא. זכרי, והזכירי זאת לעצמך ולאוהבייך המודאגים - כל עוד את נבדקת וכל המדדים תקינים וטובים, אין שום סיבה לזרז את הלידה. תני לתינוק שלך את הזמן שלו. פתגם עממי ידוע אומר, 'עוד לא נולד התינוק שלא נולד'.

 

הרגיעי את הסובבים אותך, ואם את לא מצליחה לנטרל את הסטרס, נטרלי את עצמך מהשפעתם המלחיצה. אני מכירה אישה אחת שהקליטה במשיבון שלה את ההודעה הבאה: 'לא, עוד לא ילדתי. כשאלד, אני מבטיחה לעדכן אותך...'.

 

קחי לעצמך שבוע אקסטרה. נתקלתי פעם בטיפ גאוני, לפיו מהרגע שאת יודעת מהו התל"מ, שמרי אותו לעצמך. ספרי לאוהבייך שהתל"מ הוא רק שבוע אחרי, וכך אנשים לא ידעו שעברת את התאריך, ואת תזכי בשבוע נוסף של שקט נפשי.

 

סגרי עניינים לא סגורים. אם עדיין לא עשית את כל הסידורים, אם נשארו לך טלפונים להחזיר, ארונות לסדר, קניות אחרונות, עניינים לא פתורים וסתם דברים ברשימת ה"לא הספקתי", אין כמו עכשיו. סיימי עם כל מה שיושב לך על הראש, ואז תרגישי שיש לך את כל הזמן והמרחב פשוט ללדת.

 

פנקי את עצמך. יום כיף עם חברה, בוקר בבית קפה, טיפול מפנק ומרגיע שכולל עיסוי, שיאצו או רפלקסולוגיה מותאם לאישה הרה יכול לתת לך הפסקה ומנוחה לה את זקוקה. מותר גם לך להתפנק.

 

נצלי את הזמן לשינה, למנוחה, לקריאה. עשי מה שאת אוהבת בימים האחרונים שלפני האימהות הטרייה או ההמשכית. את בוודאי מבינה, שאחרי הלידה תהיי מאוד, אבל מאוד עסוקה. עכשיו זה הזמן שלך – קחי אותו לעצמך.

 

אל תתאמצי ואל תנסי לזרז את הלידה. באמצעות פעילות גופנית, הליכות מרובות, טיפוס מדרגות, ספונג'ה אינטנסיבית ושאר ירקות. דווקא המאמץ הגופני מביא לעלייה ברמת האדרנלין, שעלולה לעכב את תהליך הלידה, או, חלילה, להביא אותך מותשת לרגע המכריע. במקום זאת פרגני לעצמך טיול רגוע על שפת הים או הפסקה יזומה ממטלות שאינן הכרחיות.

 

יחסי מין, ממש מותר. אם את בעניין וגם הפרטנר משתף פעולה, יחסי מין יתקבלו בברכה. בניגוד לאמונה הרווחת, לא תמיד סקס מזרז, אבל הוא בהחלט יכול להנעים את הזמן עד הלידה.

 

סבלנות, סבלנות ועוד קצת סבלנות. סמכי על עצמך, סמכי על גופך, סמכי על תהליך הלידה. הכל קורה בזמנו, בדיוק כפי שצריך לקרות.

 

 

 

 

 

 

תגיות