דבר ראשון, אני רוצה לפתוח בהתנצלות לכל הקוראים על שנעלמתי לכם לכמה חודשים, פשוט לא מצאתי זמן לכתוב. ובמי  האשמה? ? בכביסה!!! אני יודע שזה נשמע התירוץ העלוב ביותר שיכול להיות, אבל באמת, זאת הסיבה העיקרית.

 

הכול התחיל מאוד פשוט, כל הסיפור של להיות הורים. הבנות נולדו, הבנות רוצות לאכול, אח"כ נחים מעט, אח"כ מחליפים חיתול, מאוחר יותר יוצאים לטיול דאווין בשכונה, ארוחת לילה, מקריאים סיפור וכולם הולכים לישון.

לכאורה, נשמע קל, אבל פתאום מצאתי את עצמי ללא נשימה, כמו רץ מרתון שנשבר בחצי הדרך כשהוא מבין שהוא צריך להמשיך לרוץ ועוד לא רואים את הסוף. פתאום הורות הפכה לסוג של מרתון. מה מרתון? יותר כמו מתחרה בטריאתלון שרק גמר את מקצה האופניים ומבין שעוד צריך לשחות ואז גם לרוץ.

 

עבודה פלוס טיפול בתינוקות (כשבעלי מטפל בהן בשעות היום) פלוס ענייני הבית הביאו לחיי לו"ז צפוף שבו אני עוסק במטלות שונות מבוקר עד ערב, המובילות להתמוטטות מול המסך ובהייה בתוכניות טראש.

 

אנסה למרכז את הבעיה, ולדבר רק על כמויות הכביסה: מעולם לא שיערתי ששתי פעוטות פלוס שני בוגרים יכולים לייצר כמויות כה גדולות של כביסה. כראייה, אתייחס ליום העצמאות האחרון, ובו הזנחתי, מבחירה מודעת, את נושא הכביסה והתרכזתי בלטחון בשר-על-האש ולהוריד פחיות בירה אצל מיטב הקרובים והחברים שהזמינו אותנו לחגוג איתם.

 

בבוקר שאחרי, בעלי קם ונבר במגירת הבגדים בעודו מלביש את פעוטה מס' 1. "אין בכלל חולצות נקיות" אמר בקול מודאג. "שים לילדה שמלה מהמגרה השמאלית" עניתי, מנסה להדוף את גלי ההאנג-אובר שהציפו אותי. "נגמרו השמלות" אמר הגבר "אתה חייב לעשות כביסה ודחוף". רצתי בתחתונים לסל הכביסה שעמד מוצף ומפוצץ והעמדתי מכונה, תליתי והתפללתי. בערב כמובן שהיו חסרות פיג'מות לקטנות, סה"כ 3 ימים הפסקת כביסה יזומה ואזלו הבגדים. איך?!  

 

למרות העובדה שמרבית הגברים בישראל - ע"פ סקר של מייצרי אבקת הכביסה ARIEL - לא עושים כביסה, אצלנו אין הרבה ברירות. הוא עושה ספונג'ה ואני את הכביסה ולכן נדרתי נדר להיות אב השנה ושבנותיי לא ידעו (מרגע זה ואילך) מחסור בבגדים נקיים. אבל אז הגיע המחסור בנוטרילון (אבקת תמ"ל) במרכז תל-אביב. במעט הזמן הפנוי שמצאתי בין כביסות לעבודה, מצאתי את עצמי משוטט עם אופניים ברחבי גוש דן ומחפש צנצנות תמ"ל בסופרים של דוסים בבני ברק. וכך יצא שביממה בת 24 שעות, המתחילה בשעה 6 בבוקר, ביליתי כ-12-13 שעות במשרד שלי ומשם לטיפול בבנות וצרכי הבית, ובשעה שמונה כבר הייתי מכין ארוחת ערב ונגמר. במקום לקרוא ספר או לכתוב משהו, פשוט בוהה בטלוויזיה. אגב, יש המון טראש עכשיו בטלוויזיה, ובעיקר ? תוכניות ריאליטי.

 

בעודי בוהה מול המסך ניסיתי לחשוב מה היה קורה אם הייתי מתקבל ל'האח הגדול'. "אתה צריך להגיש קודם מועמדות" אמר הבעל שהיה סרוח מולי מול המסך בערב "זה כמו הלוטו, אתה לא יכול להתלונן שאתה אף פעם לא זוכה בהגרלות, אם אתה לא שולח טופס הימורים. תרשם לאח הגדול קודם!".

 

"אני לא חושב שאוכל להיות בלי הבנות 3 חודשים עד לגמר" מלמלתי, והוא ענה "גם ככה יעיפו אותך אחרי שבוע. אתה לא מעניין מספיק". על זה התרעמתי "אני יכול לבוא עם הבנות. הומו' חטוב עם שתי תינוקות בלונדינים בבריכה זה רייטינג שיא. והומו' בלי הילדים שלו, זאת אומרת אני, שיבכה וילל מבוקר עד לילה שהוא מרגיש בודד וישיר שירי עוגה-עוגה למסך יביא קהל שיא של אימהות שיזילו דמעה יחד איתי, אני המתכון המוצלח ביותר לזכות במקום הראשון".

 

"ורוני וגילי מיילי יעשה ממך צחוקים ואתה תיעלב?"

 

שאלה יפה, מה היה קורה אם הייתי מגיע לאח הגדול? אז הבבון המגודל ובנו הנשרך אחריו היו מנסים להעליב אותי שאני הומו', מי ישמע? לא משהו שאני לא מכיר. על הקטע שאני אמות לבד ובלי ילדים ? כבר מצאתי לעניין פתרון. אז כל מה שנשאר לי ? זה להמתין שם שלושה חודשים ולקבל את המיליון בסוף.

 

כל המילים עד כאן נכתבו בימים האחרונים ואתמול בשעה שבע בערב ביום שני גיא פינס עדכן שמיילי האבא מודח מהתוכנית.


אישית, הייתה לי תקווה שהפקת 'האח הגדול' לא תעלים את משפחת מיילי מהתוכנית. אני מאמין שהדרך הנכונה להתמודד עם הומופוביה היא לדבר עליה וללחום נגדה, לא בהכרח לסתום לה את הפה.

 

מהיום שהפכתי אב לתאומות, גיליתי מחדש את עוצמתה של ההומופוביה. מספיק שתציצו בהערות לפרק הקודם בבלוג שלי. מהקורא 'הפסיכולוג' שסיפר ש"ידוע ש 30% מההומוסקסואלים הם פדופילים ו/או סובלים מבעיות נפשיות ושלפחות חצי מאיתנו (ההומואים) סובלים מנטיות מזוכיסטיות כנועות" ועד למגיבה 'אני' שממשיכה לטעון שטובת שתי בנותיי היה להן להיוולד למשפחה נורמטיבית עם אבא ואימא. אז כבר הפנמתי שאני לא נורמטיבי בעיני חלק מהסובבים אותי במדינה. אבל לסתום קולות של הומופובים משול בעיני לבחור שעמד עם האצבע בסכר. תמיד יבואו הומופובים אחרים.

 

רוני מיילי היה צריך להישאר ב'האח הגדול'. הוא בדיוק מסוג הגברים שדווקא היכרות עם אישה מדהימה כמו לבנה זוהרים, במלוא נשיותה השונה והייחודית (אותה אני מעריץ ומעריך על עמידתה בגבורה מול ההעלבות המגוחכות של מיילי), הייתה יכולה לגרום לו לשינוי בחשיבה, ואולי הוא אפילו היה מתחיל לעשות כביסה, יחד עם 72% הגברים במדינה שלא עושים כביסה ויצקצקו הערב מול המסך על כך שהשתיקו את מיילי ? קול ההיגיון השוביניסטי, לדעתם, של ישראל. התוכנית 'האח הגדול' בנויה על סטריאוטיפים של שחור לבן. הידברות והבנה, ידידות ותמיכה בין שני קצוות מנוגדים שמעולם לא היו נפגשים בחיי היום-יום הם הפיתרון להידברות והבנה בין קבוצות שונות בחברה הרחבה.   

 

ולקינוח: כללי הזהב לעשיית כביסה בגידול תאומים, גזור ושמור:

א.      יום ללא כביסה הוא יום אבוד

ב.      אל תפרידו צבעים וסוגים. הכול כביס ועדיף מכובס עכשיו על פני מלוכלך.

ג.       פרטי לבוש מלוכלכים קשה הרטיבו במקלחת והמשיכו להתקלח איתם עד שתעמידו מכונה

ד.      התעלמו מכתמים שלא יורדים, הרי בכל מקרה תוך 3 חודשים הבגד יהיה קטן מדי. אז שיהיה עם כתם.

ה.      שימוש במכונת ייבוש מקפיץ את חשבון החשמל, לכן הפעילו אותה רק כשבן הזוג לא בבית

 

 

...פתאום זה נראה לי מדליק, אם אלך לבית של האח הגדול, לא אצטרך לעשות כביסה שלושה חודשים!!!