בואו ננסה לצאת למסע אל תוך העולם הגברי.

דמיינו זוגיות בראשית דרכה. דמיינו את האחת והיחידה, בשנות העשרים או השלושים לחייה. היא ניצבת מולנו והיא מושלמת. האישה המושלמת שלנו נהדרת, מטופחת, חטובה, משכילה, מצחיקה ומרעננת. תשומת לבה נתונה כל כולה אלינו. היא מלאת עניין ברכש החדש והמדהים שלה ומקדישה שעות ארוכות לשיחות נפש אל תוך הלילה. מה הוא רוצה בחיים, איך הוא חי את השגרה שלו, איפה נמצאים החלומות שלו ומה המרחק אותו הוא אומד כשהוא מבקש אותם. המושלמת מתעניינת בכל דבר שהמדהים מספר לה ומביעה פליאה כנה גם בפני הגול האחרון של צ'אבי אלונסו. גם בשידור החוזר.

כאשר הוא מפגיש אותה עם חבריו, היא משתלבת מידית בתוך החבורה, והוא רואה שאפילו הרווקים המושבעים ביותר מצטערים שפגש אותה ראשון. היא מושלמת, היא אחת שצריך לשמור. לצידה, אומר לעצמו המדהים, אוכל לעוף אל על ולהגשים את החלומות הנשגבים ביותר. היא תהיה רעיה ואם מושלמת וביחד ניצור את המשפחה המושלמת. ככה צריך לחיות.

השנים הראשונות מתנהלות כמתוכנן. היא שלו כולה והוא מהווה את מרכז עולמה, פרט לקריירה המתהווה שלה. כמובן שהוא מפרגן לה בכל ליבו, הוא לא היה רוצה לצידו אישה שלא תממש את עצמה. הוא מביט בה מהצד גאה והם דואגים זה למחסורה של זו וזו למחסורו של זה. האמת שלהם מוחלטת אל מול העולם והזוגיות שלהם היא עולם סגור ומסוגר השמור להם בלבד. קודש הקודשים אשר מגיע לנקודה המזוככת ביותר עם ההיריון הראשון. מכאן, אומר לעצמו הגבר, נשבור שיאים חדשים של חברות, זוגיות ונאמנות. אנחנו, הוא יודע, נעשה את זה אחרת מכולם. נמשיך לצאת, נמשיך לטפח את הזוגיות, שום דבר לא ישתנה.

ולפתע היא אמא של מישהו.

הוא שמח, באמת שהוא שמח. בכל ליבו הוא אוהב את הפצפון הזה ששייך כל כך לשניהם וברגע שאחז בו נשבע לו אמונים לנצח והבטיח לו איך ילמד אותו יום אחד לשחק כדורסל במגרש ליד הבית, ייקח אותו למשחקי כדורגל וגם יראה לו איך יורקים את הקליפות של הגרעינים תוך כדי. הוא מאושר, באמת.

אבל המעמד... המעמד כבר לא מה שהיה פעם.

המושלמת עדיין שלו, זה ברור. אבל מישהו אחר חדר בשקט אל קודש הקודשים שלו ואיך לומר, שינה שם את הדקורציה. הוא הוריד תמונות מהקיר ותלה פוסטרים של דובונים ורכבות, הוא החליף את המוסיקה הרומנטית שהתנגנה שם בשירי ילדים ו... הלו, מה הוא רואה שם... זו המושלמת שלו שרוקדת שם לצלילי הדיסק החדש עם האורח הפולש. היא מאושרת לגמרי, אוחזת בגור הקטן שלה וממש לא מחפשת אף אחד אחר.

הוא מביט בה מהצד ורואה איך היא מתמסרת כולה אל הילד המופלא שנולד להם וזה נהדר. זה נהדר באמת לראות אותה הופכת לאימא מקסימה. נכון, היא כבר לא לגמרי שלו, היא עדיין מתעניינת מאוד ואוהבת מאוד, אבל משהו שם נפגע וקשה מאוד לשקם אותו. לתמהיל הכול כך נכון שלהם חדר גורם נוסף וכמו חמין בתנור לוקח זמן עד שכול הרכיבים לומדים את היחד החדש שלהם.

עם השנים נוספים עוד גורים והוא מוצא את עצמו אוכל את שאריות העוף מאתמול ונדחק לאט לאט הצידה. איפה הימים בהם חיכתה לו על השולחן ארוחה רומנטית. איפה הימים בהם כל האנרגיות שלה היו מופנות כלפיו. זו הונאה. זה מה שזה, הונאה של ממש. היא טרודה כולה בחיי היום יום, מסיעה לחוגים, מארחת חברים, עובדת, מתרוצצת ממקום למקום ועייפה כל כך כשמגיע הערב. להם היא מקשיבה בתשומת לב מלאה. כשמגיע התור שלו, אחרי שהם כבר נרדמים, הוא רואה שכבר אין לה סבלנות. אז הוא כבר מפסיק לספר.

הוא רואה איך העיניים שלה נוצצות כשהם מחבקים אותה וזוכר איך פעם הם נצצו ככה לקראתו.

וכואב לשניהם. שניהם מתחפרים ביום יום שלהם ובפינות השקט הקטנות. רק שעכשיו הם עושים את זה כל אחד לחוד. מרוטים. עייפים. שחוקים.

התסריט מוכר לכולם. צומת הדרכים הזו משותפת לכולם, הלם השגרה מכה בכולנו ואם לא נשים לב תגיע המכה הניצחת. חשוב כל כך לזכור, חשוב כל כך לשים לב והכי חשוב לדעת כיצד לא לשקוע בתוך החול הטובעני של היום יום. כי זה כל כך קל ליפול אל המלכודת הזו.

בסופו של יום, הוא מבין כי המושלמת מעולם לא הייתה באמת מושלמת. היא רק אדם. ממש כמותו. וגם היא זקוקה לתשומת הלב שלה ולמישהו שיבין, במיוחד אחרי ימים ארוכים ושוחקים בהם היא אוחזת בהגה לבדה. היא מצידה, מבינה כי לראות גם אותו בתוך בליל החיים והמרוץ המטורף בו היא חיה, הוא למעשה הבסיס ממנו צומח הכול. היא מבינה כי האהבות האלו, השונות כל כך, לילדים ואליו, יכולות וחייבות לדור בכפיפה אחת והיכולת הזו לשכן אותן יחד היא הסוד האמיתי.

ושניהם מבינים כי אין ולא יהיה להם לעולם חבר, איש סוד ואהוב אמיתי ונכון יותר.

אז הם מנסים, כל יום, רק לדקה אחת, לעצום עיניים ולשים עצמם בנעליו של האחר. לנסות להרגיש, לדעת, להבין, באמת להבין. הצומת מתפצל והם בוחרים נתיב משלהם. הם משלבים ידיים ויודעים שלא משנה מה תביא הרוח, הם יתמודדו עם זה. כי כשהוא חלש יותר היא תדע לעמוד אל מולו ולעצור את הרוח והוא יישא אותה על כפיו כשתזדקק לכך. כי זה שניהם מול העולם, רק קצת אחרת, לא כמו פעם אמנם, אבל עדיין שניהם, צועדים בדרך הזו, שיש בה עליות ומורדות, לעיתים רצים, לעיתים נחים, לעיתים מתקשים להתמודד. אבל יחד. ואף אחד לא צריך להיות מושלם או מדהים, או נהדר. כי החיים אף פעם לא מושלמים וגם לא יהיו.

וכמה טוב להיות מאושר ושלם על אף ולמרות.

 

 

תגיות