באתי כדי להתלונן.


אני והפסיכולוגית שלי יצאנו לחופש אחת מהשניה - אז אני כאן.


בטיפול אני תמיד מתחילה בלהתלונן על העולם, אשתו, גיסתו חמותו וכל הנשים המעצבנות הנוספות בעולמו של גבר נשוי.


 אחת הסיבות ליכולת ההתלוננות הגדולה שלי היא היותי רבע פולניה. וזה גנטי. בדקתי.


הרע הנוכחי שקיים בעולמי היא חברה שהעניקה לי שירותים בעצם שירות ולא אנקוב בשמה.


במחשבה שניה אנקוב בשמה - קוראים לה - "מימון ישיר".


לפני למעלה משנה החלטתי לרכוש את יונדי שלי שהיא מכוניתי האהובה, יונדאי גץ מתוקה מתוקה מתוקה. ועל מנת לבצע את הרכישה הזו, ביצעתי את החמור מכל: לקחתי הלוואה מארגון שאינו הבנק העושק שלי.


במהלך השנה שחלפה מימון ישיר גבתה כסף ואני נתתי. אם הייתם יודעים כמה נתתי...


לאחר שנה, אני,יחד עם אובי (אובי הוא האובליגו האהוב שלי) הגענו למסקנה שקצה נפשנו בעשיקה חודשית ולכן שמנו פעמנו אל הטלפון הקרוב, צלצלנו למימון ישיר בבקשה לפרוע את ההלוואה.


הם היו מאוד נחמדים אדיבים ומנומסים מעבר למנומסות המותרת , אבל עדיין לא חשדתי בכלום.


בכל שיחה שקיימתי עימם גיליתי עוד פרטים לגבי ההלוואה. 54 ש"ח להסרת שעבוד הרכב - אל תדאגי אנחנו מזכים אותך על הסכום,


60 ש"ח על פירעון ההלואה - אנחנו יותר זולים מהבנק (מה שנכון נכון).


בלעתי את כל הצפרדעים הקטנות והעברתי את סכום הכסף המבוקש.


נציגת השירות איתה שוחחתי הודיעה לי שיש לה עבורי שתי בשורות, אחת טובה ואחת רעה, מכיוון ואיני נמצאת אצל הכירורג שלי, לא חששתי מהוצאה של שקדים נוספים.


הבשורה הטובה - הכסף עבר והכל תקין, הבשורה הרעה - לא העברת מספיק כסף.


אחרי המשפט הנ"ל כבר לא שמעתי כלום, לא כי לא רציתי, כי עשן יצא לי מהאוזניים ואדום אדום האדמתי כולי.


זה אולי נשמע פסטורלי - אבל האמינו לי שהקירות רעדו.


to make a short story long


צרחתי, צעקתי, רעדתי מעצבים, זה נס שלא קיבלתי איזה התקפון על הלב או התמוטטות נפשית מינמלית.


סיימתי את השיחה עם סחרחורת קשה, דופק לב מואץ ורצון לכבות את האור ולהיכנס למיטה.


אני לא יודעת אם מבושה - כי צעקתי ממש חזק או כי לצרוח זו עבודה מתישה מאוד.


ואני באמת מנסה להבין, למה?


למה החברות הגדולות עושות לנו חיים קשים?


למה לגזור עוד קופון על חשבוננו?


החיים במדינת ישראל מאתגרים - כל יום אנחנו קמים עם חוק אידיוטי חדש.


ואני שואלת - האם החברות הגדולות משקפות את פרצופה של המדינה?


או שאני היסטרית יתר על המידה - וברגע שמשהו אינו מתיישב עם הנחות היסוד שלי, מתגלה פרצופי האמיתי והשטני.


אני אמשיך להרהר בשאלות הללו.


את עצמי אני יכולה לתקן-


את המדינה פחות.