גירושין וילדים: הטעות שלעולם חוזרת
הביקור האחרון של ג'ון קרי בארץ ושיחותיו עם נתניהו ואבו מאזן בניסיון לקדם את הליך השלום, הזכירו לי בני זוג שנמצאים בהליך של פרידה. אולי זה בגלל שהליך הגירושין דומה להליך השלום.
כל צד מגיע עם פמלייתו, חיוכים מאולצים נשלחים לכל עבר, הרבה לחיצות ידיים ותנועות גוף מחבקות ובכלל הרגשה של אופטימיות, יונה ועלה של זית באויר.
באופן מאוד מפתיע, גם הפעם, ניסיונו של קרי לקדם את הליך השלום נפל על נושא הקפאת הבנייה בהתנחלויות.
משום מה, תחושת הבטן שלי אומרת שהניסיון של קרי כשל לא בגלל קרי עצמו, אלא בשל הדעות החלוקות בנושא הקפאת הבנייה בהתנחלויות ? שזה כשלעצמו מאוד מפתיע.
אז מה הקשר בין הקפאת הבנייה בהתנחלויות וקידום הליך השלום להליך הגירושין? בדיוק כמו שנושא הבנייה בהתנחלויות חוזר על עצמו בכל פעם כיתד בגלגלי השלום, כך גם בהליך גירושין ישנו נושא שעולה כל פעם מחדש ומייצר קשיים מיותרים.
הילדים.
על פי רוב, כשאני מייצגת אישה, בתחילתו של הליך גירושין התעמולה שלה מורכבת ממשפט נצחי אחד: "הוא לא יראה את הילדים!". יש גם כאלו שאוהבות לגוון ולהיות יצירתיות: "הוא יראה את הילדים על גופתי המתה!".
לפני שהגברים הקוראים מתמוגגים ? ראוי לציין שגם להם יש משפט תעמולה נצחי שלרוב מתובל ברחמים עצמיים אינסופיים: "אני לא יכול לראות את הילדים", או אם תרצו: "לא נותנים לי לראות את הילדים".
כפי שבטח כולם קראו בפוסט הקודם שלי, אחרי שהאמוציות דועכות והצדדים מקבלים ומשלימים עם הליך הגירושין התמונה משתנה לחלוטין ומביאה עמה מציאות חדשה לגמרי והפוכה בתכלית מזו שנזכרת לעיל.
סיפור אחד שככל הנראה לעולם ייחרט בזיכרוני, הוא הסיפור של נועה ובן (השמות בדויים). השניים היו נשואים במשך כ-5 שנים ונקלעו לסכסוך גירושין כאשר בתם המשותפת והיחידה הייתה בת שנה.
בתחילת סכסוך הגירושין, נועה הכריזה בנחישות: "כל עוד זה תלוי בי, בן לא יראה את הילדה". בן מצדו, בכה והתאונן: "לא נותנים לי לראות את הילדה" והיה נורא מוטרד מהפעמים ומהאופן שבו יפגוש אותה.
כחצי שנה לאחר שהצדדים התגרשו, פגשתי את בן במקרה והלסת שלי נשמטה למראה עיני. בן נראה מטופח מאוד, רענן ומלא אנרגיות. אם אורנה דץ עוד הייתה מככבת בפריים טיים של ערוץ 2, אפשר היה לטעות ולחשוב שבן יצא זה עתה מהאולפן של "המהפך".
כששאלתי אותו אם הסדרי הראייה שלו עם בתו מתקיימים לשביעות רצונו, הוא ענה לי שזה כבר לא מעסיק אותו כמו בעבר מאחר ומרבית מזמנו הפנוי מוקדש לעולם המין השני...
כמי שעוסקת יום יום במלאכת הקודש הכרוכה בנושא דיני המשפחה, אני מוצאת לנכון לפנות אל כל הזוגות המתגרשים בבקשה:
חכו עם כל התעמולות השליליות והניסיונות שלכם לפגוע אחד בשני. תחשבו קודם כל על הילדים המשותפים שלכם ? לא מגיע להם שההורים שלהם ינסו לפגוע אחד בשני באמצעותם.
תזכרו שכמו שלילדים יש אמא ? יש להם גם אבא ולהיפך.
הסדרי הראייה של כל הורה עם ילדיו ? זו זכותו היסודית והבסיסית של כל ילד ועל כל הורה מוטלת החובה לקיים זכות זו.
הורים יקרים, חשוב שתדעו שקומץ עורכי הדין אשר חולקים עמי את תחום העיסוק, אינם אוהבים לתת יד ולמנוע מהורה לפגוש את ילדיו ולקיים עמם קשר תקין ורציף.
חשוב מכך, בתי המשפט בארץ אינם רואים בעין יפה, בלשון המעטה ניסיונות מעין אלו, לפגוע ולחבל בקשר של כל הורה עם ילדיו.
לאחרונה, יצא לי לטפל במקרה של דנה ואבי (השמות בדויים). השניים נקלעו לסכסוך גירושין ואני ייצגתי את אבי במסגרת בקשה לצו הגנה אותו ביקשה דנה להוציא נגדו בעקבות אלימות נטענת לכאורה.
במהלך הדיון בבית המשפט, דנה התעקשה להרחיק את אבי מבנם המשותף וזאת על אף רמיזותיה המפורשות של השופטת שהבהירה לה כי לא תיתן יד לדבר.
לבסוף, לאחר שדנה לא נאותה לקבל את המלצות השופטת ולחזור בה מהתעקשותה להרחיק את אבי מבנם המשותף, השופטת דחתה את הבקשה של דנה לצו הגנה תוך שהיא קובעת כי אין ממש בבקשה מלבד לניסיון לחבל בקשר בין האב לבנו ? ניסיון אשר לא יקבל את אישורו של בית המשפט.
ייתכן שבכל הנוגע להליך השלום ולהקפאת הבנייה בהתנחלויות עוד חזון למועד, אלא אם המתנחלים ישנו לפתע אסטרטגיה ויחליטו לכבוש את תל אביב, אבל אין ספק שבכל הנוגע להליך הגירושין ניתן וצריך לכבד את זכויותיו ההוריות של כל הורה כי טעות לא בהכרח לעולם חוזרת.
React to WordPress