מחשבות ומעשים של חול המועד
פעם ראשונה שלא תיכננתי כלום לחופשה - שום דבר מיוחד, לא טיולים, לא קמפינג.
אני נחה ונחה, צוברת כוחות, ישנה טוב, אוכלת טוב עם מי שנמצא איתי בבית, בוקר,צהריים וערב, מכינה הרבה פשטידות, סלטים מעניינים,כותבת בבלוג.
ב- 5 בבוקר אמנם אני יוצאת להליכה היומית שלי, על זה לא מוותרת, פעילות גופנית זו חובה לגוף ולנשמה.
אם יוצא ובא לנו קופצים לבית קפה בלי לחץ.
חברים מתקשרים, יוצאים לאכול משהו, הכל בספונטניות ובקלילות.
אני מרגישה כל כך כיף ושלווה ממלאת אותי. יכולה לחשוב, סתם כך להתבטל ולקרוא. סיימתי 2 ספרים בימים אלו, האחד, משאלה אחת ימינה- של אשכול נבו, השני; הפרדס של עקיבא- יוכי ברנדס שהוא קצת יותר כבד.
יש כוח לשבת בערב על כוס קפה הפוך בסוכתנו אשר נמצאת בגג ולדבר ולקשקש בזוג.
הגעתי לסידור ניירת ותיוק מחדש, זרקתי המון המון ניירות לפח המיחזור של אמניר.
קפצתי לבקר דודה מבוגרת, וסידרתי את ארון המצעים, כמה זרקתי שזה לא יאומן, תרמתי את השק לויצו - לא רחוק מן הבית. וזו כזו הרגשה טובה לנקות את הבית, לאוורר מדברים ישנים ולתרום אותם לנזקקים.
מה שאיני זקוקה לו, האחרת כן זקוקה.
היום זכיתי לביקור של אבי המבוגר, ישבנו יחד לשתות קפה והוא בתוספת הסיגר שלו עם העשן המסתלסל מעלה ומעלה והסיפורים שלו מפעם עם הזכרונות שלי מתערבבים, עת הייתי ילדה קטנה וליווית אותי לבדיקות העיניים ובדרך עצרנו והרחתי פרח שנפל על המדרכה וששאלתי אותו כל הזמן- את אבא, למה מתים, למה חייבים למות ונתתי לו יד קטנה וקנה לי כוס גזוז בדרך לעבודה שלו במשרד בתל אביב. היו ימים.
פשוט לקחת נשימה עמוקה ולהנות מן הרגע ולא למהר לאף מקום.
מועדים לשמחה





React to WordPress