רגע לפני שאני יולדת את בני בכורי ושניה אחרי שבעלי חגג יום הולדת עגול, החלטנו לצאת לחופשה קצרה. הוא, בתמימותו, חשב שמדובר במתנה שלי אליו לרגל יום הולדתו, אני, קצת יותר מנוסה, ידעתי שמדובר באחד מרגעי המנוחה האחרונים שלי לפני אני משתעבדת (מבחירה ובשמחה תירגעו) לינקותא שבדרך. אז הצגתי את זה בצורה הנכונה ("מאמי, בא לי לפנק אותך רגע לפני שלא יהיה לי זמן יותר"), וגם כשהוא חשד בכוונותיי (בכל זאת, הוא יודע עם מי הוא התחתן), לא נכנעתי ושמרתי על קו קבוע שגורס "מה, אסור לי להקדיש לך סופ"ש שלם? ככה אתה מכיר אותי?" ולבסוף, הסכמתי שסוף השבוע הזה יהיה גם "עבורי". כי הוא ממש התעקש. ילד.

 

רצינו סוף שבוע במקום שגם ייקח אותנו הרחק מתל אביב הסואנת, וגם לא יהווה אתגר במידה וצירים בטרם עת יטרידו את מנוחתי ואאלץ לשכל רגליים כל הדרך חזרה לתל אביב. בנוסף, פרק זמן הנסיעה באוטו, שמזמן הפכה לטרחה נוראית עבור בטני וישבני הגדלים ללא פרופורציה היווה גורם אקוטי בשיקולים. הוחלט על עין גדי.

 

ההחלטה על מלון עין גדי הגיעה ללא דרישות מיוחדות, משהו כמו "יש בריכה? אחלה", ופתחנו במלאכת האריזה. לכל מי שלא יודע, אריזה של נשים ל-3 ימים בבריכה משולה לאריזה לשבוע וחצי באירופה לפחות, וזה, כמובן כשהיא לוקחת בחשבון שהיא הולכת להשתתף מינימום בשבוע האופנה, כן? כל יום הוא הזדמנות חדשה "לדפוק הופעה" ולהחליף 4 מערכות בגדים - כי כל מי שמגיע לחדר אוכל בשעה 8 בבוקר, רוצה לוודא שאת לא לובשת את מה שלבשת אתמול בבוקר או לארוחת ערב. שלא לדבר על הנעליים: צריך זוג לבריכה, וזוג להליכה, וזוג לשמלה, וזוג לערב ועוד עקבים למקרה הצורך ואם חלילה יהיה קריר, אז נעליים סגורות, בקיצור, הראש שלי הפליג בתיאורים דמיוניים על בגדים ונעליים שאני לא לובשת כבר חודשים (כלום לא עולה, מה לעשות), ובסופו של דבר סיכמתי עם עצמי על בגד ים ו-2 שמלות מקסי. מי ידע שתיק נסיעה יכול להיות קל כ"כ? חבל שלנשים אחרי חודש שמיני אסור לטוס, הייתי חוסכת ים זמן באריזה לנופשים ברחבי העולם, בעודי סולדת מהצורך להתלבש.

 

אחרי שסיימתי לארוז והקפדתי להכניס לתיק את הדבר הכי חשוב בסופ"ש הזה (קרם נגד שיזוף כמובן - פיגמנטצייה בהריון זה אסון), יצאנו לדרך בעודי סוחבת (על מי אני עובדת, אני לא סוחבת כלום כבר חודשים, אנשים זרים שרואים אותי מרימה שקית מהסופר רצים בהיסטריה לעזור לי) תיק קטן וקומפקטי והוא עם הטרולי שלו. ואז עליתי לעשות עוד פיפי אחרון. ואז באמת יצאנו לדרך.

 

חברים חביבים בפינת החי שהתרשמו מהבטן שלי

 

ואלו שפחות התרשמו

 

היופי בנסיעות כאלה זה שהן מזכירות לנו טיולים שנתיים בבית הספר, ולראייה, הצטיידנו ב-3 שקיות במבה גדולות, 2 פרינגלס, 5 שקיות ביסלי על סוגיו, שישיית מים ועצרנו לארטיק כל פעם שהיה לי פיפי (להזכירכם, אישה הרה, זה קורה הרבה).

 

למעשה, גם בתור מי ששונאת נסיעות ארוכות, רגעי המשבר היחידים היו כשעברנו באזורים ללא קליטה וללא הרקע של גלגלצ או שיחה בנייד, נאלצנו לדבר על דברים ששמחנו להדחיק עד אותו רגע. כמו קורס ההכנה ללידה שעברנו והטראומה שהוא חווה כשגילה מה זה שליה. למרבה המזל, גם זה עבר, והקליטה חזרה, וכך יכולנו להמשיך להתעלם בחינניות מהפיל שיושב במושב האחורי ומנסה לשכנע אותנו להחליט על שמות ילדים.

 

בערב הגענו למלון, שהוא למעשה עשרות חדרי הארחה של פעם שעוצבו לכדי לסוויטות קטנות ואינטימיות, שמתהדרות בחדר רחצה חלומי (זה עושה לי את זה, תהרגו אותי) ופינוקים מים המלח. אבל עזבו הכל, הגיע הזמן לארוחת ערב, אז רצנו, בכל זאת, חצי פנסיון ? לא תנצלו?

 

הבריכה בספא

 

הנוף מהבריכה

 

גולות הכותרת של הסופ"ש בסדר עולה:

  1. הבריכה של הספא - מלבן מאורך של מים קרירים שיושב על הצוק של ההר ומשקיף על ים המלח בתיאום מושלם עם מזג האוויר החמסיני, גרם לנו לקרירות מבורכת. מה גם, שבהיותנו חכמים בשמש גם בעין גדי, הבריכה מוצלת ואין חשש לפיגמנטציה מיותרת.
  2. בשעה 6 בבוקר, בעודי יושבת עם הקפה מחוץ לחדר (ועוגיות פילסברי מהסופר. גן עדן), חלפה יעל חביבה וסקרנית על פניי (החיה כן? כמו צבי או אייל אבל בשווה), והביאה גם 2 חברות. נכון, הן לא רצו לשבת איתי לקפה, אבל עצם העובדה שהן קפצו עד הלום הזכירה לי את עבודת ביוטופ היעלים שלי במגמה הביולוגית בי'ב וגרמו לי לנוסטלגיה מבורכת.
  3. ארוחת בוקר. אין על ארוחות בוקר ישראליות.

 

הרגעים הכי פחות טובים של הסופ"ש בסדר עולה:

  1. כשחשבתי שלעשות טיול בגן החיות הקטן בשעה 1 בצהריים ב-40 מעלות חום זה רעיון חכם. לזכותם של הארנבים החמודים בפינת הליטוף, שלא נבהלו כשהתמוטטתי לידם יאמר כי הם יודעים לשמור על קור רוח ואף הפגינו אחריות לשמה ונסו על נפשם בלי להציק לי.
  2. כשהעמסתי את צלחת ארוחת הבוקר השלישית שלי ובעלי הסתכל עלי במבט שואל, ושאל בהלם "איך יש לך עוד מקום?"
  3. כשהעמסתי את צלחת הקינוחים שלי בארוחת הערב עד אפס מקום, ובעלי הסתכל עלי במבט שואל ותהה "לא טעמת אותם כבר אתמול?"
  4. הנסיעה חזרה. שביזות יום א' זה נורא.

 

היעל החדשה בחיי. היא רק נראית כועסת, היא בעצם ממש חברותית, בחיי

תגיות