אסתר ראב היא פרח בשדה קוצים, היא כונתה: "המשוררת הצברית הראשונה".

ספר שיריה הראשון- קמשונים ובמילים אחרות- קוצים, חושף משוררת אמיצה וחריגה בנוף הספרות הארצישראלי.

 

אסתר ראב כמו משוררות וסופרות אחרות לא זכתה להפוך לחלק מהקאנון הספרותי או אסכולה כזו או אחרת, בניגוד למשוררים בני התקופה דוגמת ביאליק ושלונסקי.

 

אחד השירים האהובים עלי ביותר משיריה של אסתר הינו השיר-

 

אני תחת האטד / אסתר ראב

א?נ?י ת??ח?ת ה?א?ט?ד

ק?ל??ה, ז?ידו?נ?ה,

קו?צ?יו צו?ח?ק?ת

ל?ק?ר?את?ך? ז?ק?פ?ת??י;

או?ר מ?כ??ה ע?ל ה?מ??ר?ח?ב,

כ??ל ק?פ?ו?ל ב??ש??מ?ל?ת?י

ל?י י?ל?ח?ש?:

ל?ק?ר?את מ?ו?ת

ל?ב?נ?ה ו?מ?חו?ל?ל?ת

א?ת?? יו?צ?א?ה.

א?ת??ה מו?פ?יע? ?

ו?א?נ?י ק?ל??ה צו?ה?ל?ה

ח?ר?ב נו?צ?צ?ת מ?נ?יפ?ה ?

ו?ב?ע?צ?ם צ?ה?ר?י?ם

ב??ש??דו?ת ל?ב?נ?ים מ?או?ר

א?ת ד??ינ?נו? ג??ז?ר?ת??י ?

ב??א?ח?ת!

 

שיר דוקר, עוקץ, נושך, בועט, המבקש לצאת כנגד כל המוסכמות, הרואות באישה ככזו התלויה בגבר, הזקוקה למערכת יחסים, שאינה יכולה לעמוד על שלה.

אסתר ראב מדגימה מחאה אישית, נשית, דורסנית,ארוטית כנגד מוסד הנישואין הכובל את האישה כאשתו של הבעל, שמחזיק בה ככזו השייכת לו.

ראב אינה שייכת לאיש, היא חורצת גורלות, מבקשת להניף את חרב חירותה, איש לא יהיה לו בעלות על גופה, על נפשה, על חירותה, על כישרונה!

 

שיריה של ראב עשירים בדימויים מעולם המוות, הכאוס, הכאב, המרד.

כפי שאומר הביטוי: "מילים כדורבנות".

 

 

ועד הפעם הבאה,

מזמינה אתכן ואתכם לחפש אחר שיריה של ראב ברשת.

לירז.

 


תגיות