הכול בסדר איתי, היא רושמת לי. היה קשה, זה נכון. אבל אני אחרי והכול מעולה. יום לפני כן היא ילדה אפרוח קטן בלידה לא פשוטה ומפחידה. אבל היא בסדר. ככה מלמדים אותנו להגיד, ככה מצפים מאיתנו להגיב. אנחנו אמורות לשכב במיטה עם חיוך מאוזן לאוזן. כי הכול בסדר.

 

כולנו עברנו את זה, כולנו היינו שם, הן יגידו. גברת, כולנו ילדנו, אז תרגעי. את לא הראשונה ולא האחרונה שיולדת. הוא היה במצוקה, את אומרת? את יודעת מה זה מצוקה? יש לך מושג מה קרה לי בלידה הראשונה שלי? תמהר מישהי לדחוף את הסיפור שלה. כן, תמשיך השנייה, ואצלי - יומיים בחדר לידה. וזה עובר, הן יגידו לך ושוכחים. כולנו עברנו את זה, כולנו מבינות, כולנו יודעות. אז תתגברי, תמשיכי הלאה. יש כאן תינוק קטן שצריך שיטפלו בו ועוד אחד או שניים בבית. עכשיו זה לא זמן לפינוקים ואת כבר לא ילדה.תתגברי.

 

מתוך WW.TIPA.CO.IL

 

חכו רגע... תנו שנייה לנשום. רק לפני רגע היא עמדה בקצה הר, קרובה כל כך ליפול אל הצד השני של העולם. רק לפני שנייה הגור הקטן הזה ששוכב כאן בעריסה בשלווה היה בסכנה והוא לא בכה בהתחלה והיא רעדה כולה ולא ידעה אם הוא בסדר ואולי לרגע הוא לא היה בסדר ומה הייתי עושה, אלוהים ישמור. מה הייתי עושה אם משהו היה קורה לו. איך הייתי קמה מחר בבוקר מהמיטה, איך הייתי ממשיכה, איך אפשר להמשיך.

 

אבל הכול בסדר.

 

אני יודעת. אני יודעת שהכול בסדר. אבל תנו לי רגע.

 

תנו לי לנשום, תנו לי לעכל, תנו לי להבין מה קרה כאן. תנו לי לעבד את הסערה המטורפת הזו שמשתוללת בתוכי עכשיו. אני לא מצליחה להחליט איך אני מרגישה. אם אני שמחה אז איך אני לא מרגישה לגמרי שמחה, אם אני עצובה אז איך זה שאני מוצפת באושר מטורף ולמה אף אחד לא יכול לבוא ולהניח עלי יד ולהגיד לי שזה בסדר.

 

כי כרגע, לא מעניין אותה שכולן עברו את זה ושהיא לא הראשונה ולא האחרונה שיולדת. ברגע המסוים הזה היא המומה כל כך מהחוויה המטלטלת הזו, בליל ההורמונים המטורף שזורם אצלה בגוף, ההנקה, הגודש שמתחיל, התפרים, הקטן שמחכה לה בבית וכמה רגשות אשם כבר צפים אצלה על כך שהיא לא איתו. והיא יודעת, כמו שרק אמא יכולה לדעת - כמה הוא זקוק לה עכשיו. כי הוא עדיין קטן כל כך, כמעט תינוק בעצמו. והיא רחוקה ממנו ואולי הוא עצוב. הוא עצוב ואני לא יכולה לעזור לו עכשיו.

 

מתוך ALLFORPEACE.ORG

 

והתינוק הקטנטן הזה שוכב עליה עכשיו והוא מתוק כל כך. היא מעבירה אצבע מלטפת על המצח הקטנטן ועל השפתיים המתוקות. כמה שהיא מאוהבת בו, איך שהלב מתרחב פתאום וכמה שהיא לא חשבה שהיא יכולה להרגיש כל כך הרבה אהבה. אבל כנראה שכמו כל שריר שנשא במאמץ רב מדי, גם המאמץ הזה לא יכול לעבור בלי כאב. אז היא כואבת ברגשות אשם על האהבה הראשונה שלה שהשאירה בבית, הקטנטן שרק רוצה בחזרה את אמא ואת השיגרה המגנה שלו, אבל היא גם מוצפת בשמחה טהורה כזו שמתפוצצת בתוך הגוף והופכת אותה לגיבורת על.

 

כן, היא יכולה עכשיו לעשות הכול. לקום באמצע הלילה, להניק, לכאוב בגלל התפרים ועדיין להמשיך, להכין ארוחת ערב, לשחק עם הגדול ולהחליף לשני והכול בבת אחת. גיבורת על.

 

אבל עכשיו, אני אומרת לה, רגע אחרי הלידה. אחרי החוויה המטורפת הזו. אחרי שעפת לחלל וחזרת תוך כמה שעות ונחתת בקול והנה העולם נותר בדיוק כשהיה. בדיוק כשהיה וגם כל כך שונה. עכשיו, כשכולם מביטים בך מהצד ואחרי שנחתת מצפים שתנגבי את האבק ופשוט תקומי. דווקא עכשיו, עצמי עיניים, נשמי עמוק. נשמי את הזמן. הביני שאת עומדת בפני ימים שאינם פשוטים. קבלי את ההבנה שהדברים לא התנהלו כפי שרצית. שעברת משהו הזוי, חוויה מעולם אחר. וזה שלך, רק שלך. כי גם לגברים קשה להבין את הרגשות המטורפים האלו של אחרי לידה, גם אם היו לידינו ואחזו באהבה בידנו.

 

קחי לך את הזמן שאת צריכה. לעצמך. זה בסדר לדעת שאת לא לגמרי בסדר עכשיו, כי עברת חוויה מטורפת, כי הימים האלו הם ימים שאי אפשר להסביר אותם. גם לא לעצמך. אבל את עוד תהיי בסדר, החוויה שעברת תשאיר בך סימנים ותעצב אותך שוב כאמא. לביאה. בסופו של דבר, לכולנו מובן הערך של ילד נוסף במשפחה. זה ברור. אהבת אחים היא אהבה שיכולה להיות האהבה החזקה ביותר. זה לא הופך את החוויה שעברת למטלטלת פחות. זה רק הופך אותך לחזקה יותר, מחושלת יותר. ממוקדת מטרה.

 

אבל כרגע, רק לבינתיים, המטרה היא את. לנוח, לנשום, להיעזר בכל מי שמוכן לעזור לך. את עוד תגיחי שוב במלוא הכוחות, בדיוק כמו קודם.

 

וזה בסדר.

תגיות