תהיות של גיל חמש
"ולא תמיד הכל נכון הכל מובן
חיים זה לא שיעור חשבון זה גם מבחן
עכשיו עלה קטן הכל רגוע
אך מרחוק אולי ענן מגיע
קח איתך צידה לדרך את ברכתי
חצי הכוס היא מלאה תזכור תמיד
וכשהשמש אל הים שוקעת
אל תדאג מחר היא שוב זורחת!"
"תחזיק חזק עלה קטן שלי
כי לא תמיד הכל בחוץ בהיר
ורוח סער וסופה קרה
תזכור ותתחזק אני איתך!
תחזיק חזק עלה קטן שלי."
ישי לפידות, "עלה קטן שלי"
הוא כבר בן חמש, הקטנטן. פתאום הוא כבר קצת פחות קטנטן. כבר חמש שנים שאני בו והוא בי ולב נטמע בלב ויד קטנה בטוחה בתוך כף ידי. כבר חמש שנים שהאפרוח הזה קורא לי אמא ויוצא מן הגן ורץ אל תוך זרועותיי. אל מול עיני הולך ונרקם אדם. יש לו העדפות, דעות, הוא מחליט מה הוא רוצה ויש לו טיעונים מנומקים. הוא מסביר ברצינות ופותר בעיות ואני נושמת כל רגע איתו. והלב... הלב מתמכר. כל כך מתמכר. אל הריח, אל החיבוק, אל הילד הזה שמכול המשפחות בעולם בחר דווקא בשלנו. כמה טוב.
ככל הילדים בגן, מילא הקטנטן עם הגננת את השאלון אותו ממלאים הילדים החוגגים ימי הולדת בגן. בטקס חגיגי קבוע, יושבת הגננת עם ילד יום ההולדת בפגישה אישית והם ממלאים יחד את השאלון המפורסם - המאכל האהוב עליו הוא קוסקוס, הוא אוהב לשחק בצעצועים שלו בבית ולראות בטלוויזיה את יובל המבולבל.
ומה תרצה להיות כשתהיה גדול? שאלה הגננת
כשאהיה גדול, אני רוצה להיות גיבור.
מתוך SARITBAR.CO.IL
והוא כבר מתחיל להבין, הקטנטן. הוא מתחיל להבין דרכו של עולם. הוא מבין שגנבים יש לא רק בסיפורים ושאסור לדבר עם זרים כי הם עלולים לפגוע בך. הוא מבין שילדים יכולים להיות די רעים וכי מבוגרים לא ממש יכולים למנוע את זה. הוא מבין שלגדול משמעו, בין היתר, להתחשב בסביבה בה אתה נמצא. לוותר, להתפשר ומנגד גם לעמוד על שלך ולהציב גבולות ברורים לחברים שלך. ההבנה הזו, שחלק זעום כל כך מן העולם שסביבו נתון לשליטתו חדרה אליו. והוא לא אוהב את זה. בכלל לא.
למה הרגו את רבין? למה עומדים בצפירה? למה הרגו חיילים? למה אין שלום עם כל המדינות? למה האיש הזה הוציא בקבוקים ממיכל המחזור? למה יש גנבים בעולם? מה קורה אם מכונית פוגעת בילד? למה אני לא יכול לעוף? למה אסור לדבר עם אנשים שאני לא מכיר? למה סבתא גרה בארצות הברית ולא לידנו? מה קרה לסבא רבא שלי? למה הוא מת? איך מרגישים כשמתים? למה הוא היה חולה? גם את תמותי? גם אבא? אם תמותו מי ידאג לנו? למה מתגרשים? איך זה שפתאום יש הורים שכבר לא מסתדרים? את ואבא לא תתגרשו אף פעם, נכון? למה לקטנטונת אסור להתקרב לבד למדרגות? מה יקרה לה אם היא תלך למדרגות? למה יש חיידקים? למה הם עושים מחלות? מה קורה אם מתקרבים לשמש? איך נחש מכיש?
לא פשוט להיות בן חמש.
כמה לא פשוטה היא התובנה שלעולם יש כללים משלו, כאלו שאינם נתונים למרות, חסרי התחשבות ברצון האישי. כל מה שהיה ברור ובטוח עד לפני רגע מתערער פתאום. סדקים קטנטנים מתחילים להופיע בחומת התום היפיפייה שניצבה כאן עד לפני רגע. ברוך הבא לעולם האמיתי, קטנטן שלי.
כמה קשה המלחמה הזו שלנו, ההורים. אנחנו רוצים כל כך להגן עליהם מפני הקשיים המחוספסים של העולם. אלו הגורים שלנו, נכון? והטבע ברא אותנו כדי להגן עליהם, נכון? אז מה יותר טבעי מלפרוש כנף איתנה ולהחזיק אותו מתחת, את האהוב הזה שלי. ילד הפלא המדהים שלי. אני כבר גדול! הוא אומר לי ומצביע על השלט שליד המיטה שלו עליו מתנוססת הספרה 5. תראי אימא, כבר ממש גדול, נכון?
נכון, קטנטן, אתה כבר גדול. אבל תבין, אפרוח, אתה התינוק שלי. אני רגילה שהאחים שלך הם הגדולים ואתה הקטנטן, כן? אני רגילה שאתה עדיין הגור שמגיע ומתכרבל עלי ועל אבא בבוקר...תבין... וקשה לי לראות אותך נושם את הצדדים הפחות יפים של העולם. קשה לי שהעולם הפך לך למבולבל כזה, בדיוק כמו הדמות האהובה עליך מהטלוויזיה.
אז כשאתה בן חמש, עלה קטן בדיוק כמו בשיר ונדרש להתמודד עם העולם שלנו, שמאבד לאט לאט את הגדרות ההיגיון שהיו ברורות לך עד לפני רגע, מה ראוי והגיוני יותר, במיוחד מגובה מטר, מלהיות גיבור?





React to WordPress