במהלך הקיץ האחרון פתחנו לבני הבכור, כיום בכיתה ה', תיבת דואר אלקטרוני לצורכי לימודים. יום אחד גילינו לתדהמתנו שהילד המקסים והתמים הזה שלח מייל פוגעני למישהו מרשימת הכתובות שלו. משיחה מעמיקה איתו הבנו שהוא לחלוטין לא התכוון לכך, התחוור לנו שהוא פשוט לא הצליח להבין  שאכן יש ילד אמיתי בצד השני, ילד שמקבל את המכתב ועלול להיפגע מאד ממנו.  בני פשוט היה צעיר מדי להבין כיצד עובד האינטרנט, הוא לא הבין את הכוח שקיים ברשת. איך ילד שלא מסוגל בכלל להבין שמהצד השני של המסך יש אנשים בשר ודם מסוגל בכלל להבין שגם הוא עצמו צריך לדעת להיזהר. מי שמכיר אותי יודע שאני לא אמא חרדתית  אבל הסכנות שאורבות לילדי באינטרנט מפחידות אותי בעליל.

וכאן, אני חייבת לשתף את כולכם, נכנסת לפעולה הדילמה של האמא המודרנית והמתקדמת. מצד אחד, לשמור את ה"גורים" קרוב אליה, תחת הגנה מרחבית הדוקה ומגוננת. מהצד השני, הילדים גדלים, העולם בכלל והטכנולוגיה בפרט משתנות בקצב מהיר ביותר, השכם וערב משמיע לך הילד  שלך את המשפט האלמותי: "אמא, אבל לכולם יש, רק לי אין", ואת מבינה במוחך (למרות שזה לא המצב בליבך) שאולי צריך להתחיל לנהוג בו מנהג "עוף גוזל".

אבל לפני שהוא יחתוך את השמיים, את מוכנה "לחתוך כבר את הורידים". בביתנו התחילה התדיינות אין סופית האם נרשה לילד לפתוח חשבון בפייסבוק.

מה שבסופו של דבר הכריע את הכף מבחינתנו היה כמות הפרסום ברשת החברתית הפתוחה ואל זה הצטרף כמובן הפחד וחוסר הביטחון שחשנו לאור הסכנות, המתחזים ושאר הדברים שהוא עלול היה להיחשף אליהם. זמן מה לאחר מכן, בית הספר החליט להצטרף ל"ניפגש", בהתחלה נבהלתי, לא האמנתי שיש פטנט חדש שיכול להיטיב עם הבן שלי. לאט לאט נרגעתי (אחרי שהוצאתי לכולם את הנשמה ? בבדיקות חוזרות ונשנות) ואז הבנתי ש"ניפגש" מכילה את כל היתרונות של רשת חברתית, אבל בגלל שרק בתי ספר יסודיים יכולים להצטרף והיא מבוססת על כך שגם ההורים והמורים הם חלק מהרשת היא למעשה בטוחה לגמרי לשימוש הילדים.     

כמו כל אמא פולניה אך פתוחה ומבינה אני נשארת מעורבת ואני רואה שבני מביע עניין רב באתר. הוא יכול לדבר עם חברים באתר, כמו בפייסבוק של אבא, להעלות תמונות וסרטונים ובאותו הזמן להרגיש בטוחה שאף אחד לא יציק לבן שלי ברשת. בכל פעם הוא מופתע מחדש, כשאני מספרת לו ושואלת אותו על דברים מסוימים שהוא העלה לאתר. הסברתי לו שכל מה שהוא מעלה לאתר, אנחנו, ההורים, מקבלים דיווח מיידי על כך (כולל אם יש שימוש בשפה לא יפה).

 

 

רק אל תגידו לי שאני חודרת לפרטיות של הילד שלי,  אני ממש ממש לא רואה את זה כך. התקשורת הפרטית בינו לבין חברים מתנהלת בפרטיות, אך העובדה שלילדים ניתנת האפשרות לדווח על דברים שמפריעים להם מבטיחה שמבוגר אחראי יישאר ערני למה שקורה. למה לא לתת לילד מושג של גבולות גם ברשת חברתית? אנחנו עושים את זה בכל תחום אחר, לדעתי אלה גבולות  שהילדים חייבים ללמוד לפני שהם מתחילים להשתמש ברשתות הפתוחות. אני אוהבת לדעת מה מעלה הילד שלי לאינטרנט, מה הוא חולק עם חברים ובמה הוא מתעניין, זה מאפשר לי להיות מעורבת בחיים שלו באופן פעיל ומהנה תוך שמירה על האחריות האישית שלי כאם. הדרך הכי טובה שאני מצליחה לחשוב עליה לתאר את זה היא אם אי פעם ראיתם סוסה מובילה סייח ומלמדת אותו להתקדם עם הקבוצה? אין דבר כזה לסטות מהדרך, כל הזמן יש יישור ותיאום, ככה זה כשאתה הורה אתה לא יכול לתת לילדים ללכת לכיוונים לא רצויים.  בנוסף, קל לו יותר לענות באתר על משימות ולהגיב לדיונים, מאשר במחברת. האתר אף מאפשר להם ערוץ תקשורת שונה ביניהם: דברים שעולים באתר, לא תמיד יש להם זמן ומקום במהלך היום בבית הספר ופתאום הם מגלים דברים נוספים אחד על השני. מגלים ספרים חדשים, סרטים חדשים, תחביבים חדשים. אנחנו אוהבים את האתר הזה מאוד וחושבים שזו הכנה מצוינת לאתרים חברתיים באינטרנט. להיות 'מחובר על בטוח'.  אני מאד פעילה ברשת "ניפגש", מול הילד שלי, מול המורה שלו. באמצע יום עבודה שלנו, אם אנו ליד מחשב, אפשר לשלוח לבננו מסר (חיבוק, ד"ש...), אם הוא מחובר. אני לא יודעת אם אני דוגמה מייצגת לכמה שההורים פעילים ברשת הבטוחה הזו, לדעתי אני פעילה הרבה יותר מרוב ההורים. הייתי שמחה לראות יותר הורים לוקחים אחריות ומחליטים להיות יותר מעורבים בחיי ילדיהם, עם כל הסיפורים המזעזעים ששומעים לאחרונה אני באמת מאמינה שהורים צריכים להפנים שחיי החברה של הילדים היום מתנהלים ברשת לא פחות ממה שהם מתנהלים בבית הספר, או בשכונה, או אצלנו בבית על אחת כמה וכמה כשמדובר כבר במתבגרים. הילד שלי עוד לא שם, אבל לפחות כשיגיע אני אדע שעשיתי כל מה שיכולתי בשביל להכין אותו נכון לחיים.  

תגיות