זה קורה במשפחות הכי טובות, בני זוג רבים, יש צעקות, בלי כוונה או שעם כוונה צלחת נופלת לריצפה, הרוחות מתלהטות, הבעל מתקרב לאשה שמנסה להתרחק או גם להיפך, אף אחד לא רוצה להקצין את הויכוח אבל דברים יוצאים משליטה, לא מכות, סטירות או אלימות מסוג אחר, משהו קטן שיכול לרמוז אולי כמו דחיפה קלה , איום כמו " תראי מה יקרה לך " ועוד.....בשלב הזה מישהו מבני הזוג, בדרך כלל האשה, לפי הנתונים היבשים מגישים תלונה במשטרה.

 

נכון או לא נכון? אין לי תשובה וכל תשובה תהיה אולי לא אחראית. העובדות הן שלעיתים שאחרי מספר שבועות של צו הרחקה או אחר, מערכת היחסים נרגעת והחיים חוזרים למסלולם.  ואז מה?

 

הריטואל הזה שמתרחש יותר ויותר גורם לי להבין שיש בעיה אבל גם שאין לי פתרון לבעיה. תשפטו בעצמכם.

 

לפני כמה ימים צלצל הטלפון בשעה בלתי סבירה, או סבירה אם הוא זמין 24/7 לפניות של לקוחות קיימים או פוטנציאלים. מעבר לקו נשמע קולה המהוסס אך התובעני של האשה, "התלוננתי נגד בעלי על דחיפה לפני כמה ימים, אבל השלמנו ואני רוצה לבטל את התלונה. במשטרה לא נותנים לי. את יכולה לעזור"?

 

כשאמרתי שהעניין מורכב היא התחילה לתאר בלי לקחת אוויר את מה שארע, "בעלי חזרה הביתה מהעבודה הוא העיר משהו לבת המתבגרת שלנו והיא התחילה לצעוק עליו נכנסה לחדר שלה וטרקה את הדלת . הוא מאוד כעס על ההתנהגות הזו וניסה לפתוח את הדלת בכוח תוך שהוא אומר לה 'אצלי בבית את לא תטרקי דלתות'. התקרבי אליו והוא בלי לשים לב מכוח האנרציה של הניסיון לפתוח את הדלת דחף אותי  וצעק עלי שלא אתערב. מכיוון שהיחסים שלנו בזמן האחרון קצת מתוחים נבהלתי והתחלתי לצעוק גם, הבת שלי יצאה ולקח זמן עד שכל זה נרגע.

 

בכל מקרה, אחותי שגרה בבית הסמוך הגיעה ושכנעה אותי ללכת להגיש תלונה במשטרה". בכל מקרה סיפרה האשה וניסתה לשכנע אותי שזו הייתה אי הבנה, אמנם היה ויכוח סוער ומתוך כעס היא פנתה למשטרה והגישה תלונה, אבל כבר במהלך הגשת התלונה היא החליטה לחזור בה. באותו רגע  שום דבר לא עזר, החוקר סירב ואמר לה "שברור שזאת תסמונת האישה המוכה ועכשיו היא נבהלת מהתלונה וממשמעותה ומשתכנעת מדבריו הרכים של הבעל, שכלל לא התכוון ושתסלח לו והתלונה לא נמחקת".

 

ברבות הימים מספרת האשה, הם בכלל עברו טיפול ומערכת היחסים שלהם חזרה לשגרה. אין אלימות (כמו שלא הייתה מעולם ), אין צעקות, הכל רגוע ונעים.

 

ניסיתי להסביר לה את הסיבות לסירובו של החוקר, ומצאתי את עצמי מסבירה לה ובעצם קצת מסבירה גם לעצמי את הקונפליקט.  הסברתי לה, כי לפעמים כאשר האישה פונה למשטרה ואומרת שהיא רוצה לבטל את התלונה, החוקרים מפחידים אותה ואומרים לה במידה ותבטלי, נגיש נגדך כתב אישום על עדות שקר. האישה נבהלת ונמצאת במצב של חוסר אונים. מצד אחד היא נכנסת ללחץ ומפחדת מהמשמעות של עדות שקר. מצד שני היא בלחץ מהמשמעות של המשך טיפול בתלונה שהגישה נגד בעלה.

 

מה יקרה מרגע זה ואילך? המשטרה והתביעה מסרבים לבטל את התלונה. התלונה תתחיל את מסלול הטיפול הרגיל, חקירה, החלטה אם להוציא צו מניעה, הגנה, הרחקה, העברה לפרקליטות, החלטה אם להגיש כתב אישום ומכאן אין למעשה דרך חזרה מבחינת היחסים בין בני הזוג. גם אם בן הזוג לא נעצר אלא הורחק לתקופה והזוג החל בהליך שיקום, פגישות טיפול ויעוץ מסודרות שפרצו דרך לשיקום מערכת היחסים, התלונה כמו ענן שחור מלווה את חייהם שכן ביום הדיון תבוא האישה לבית משפט ותעיד נגד בעלה, וכל הליך השיקום ילך לאיבוד וחמור מכך, ייתכן ויגרם קרע שלא ניתן יהיה לשקם.

 

כל זה למה? בכדי שהם, כלומר כל הנפשות הפועלות ? משטרה ? תביעה -  לא יהיו אחראים במידה ויקרה חלילה משהו בעתיד.

 

צריך להבין שזו בעיה, אבל אין לי למעשה לצערי הצעה לפתרון הבעיה. אף אחד מאיתנו לא נביא וחלק הכתובות שהיו על הקיר עד כה התנפצו לנו בפנים. אבל יש גם מאות תלונות שאכן לאותו רגע היו אמיתיות לגמרי, אבל יצאו מפרופורציה. שוב, לא מדובר בתלונה שיקרית חלילה! אלא במצב שהאישה שהייתה בסערת רגשות ומוצפת כעס ותיארה את האירוע בלהט ובהתרגשות אולם בפועל היה מדובר בוויכוח שולי בין בני זוג.

 

צריך לזכור שלפעמים גם החוקר מנסח את הדברים לא בדיוק כפי שהיו, וזאת אני מסיקה מהמתלוננות המגיעות אלי ומציינות זאת. בדרך כלל האמירה בנושא תהיה, "לא שמתי לב בכלל על מה שחתמתי רק רציתי לברוח משם כבר".

 

ולכן למרבה הצער, נוצר מצב שמכיוון שלא מאפשרים לאישה לחזור בה מהתלונה, למרות שהרצון לחזרה מהתלונה הוא אמיתי וניתן לבדיקה ולמדידה, המדינה במו ידיה הורסת את המשפחה! אני יודעת שהאמירה מקוממת והרבה אנשים בלשון המעטה יכעסו עלי עכשיו אבל לצערי זה המצב.

 

 

 

 

תגיות