שחרית
שיר המתאר את עלית נשמתי לעולמות עליונים באמצעות התפילה. מעולם היומיום, עולם של טעינת הסוללה של הנייד, המסמל את לחצי החיים הבאים אלינו לפעמים בקצב מטורף, אל עולם של שלווה נצחית, של יופי נצחי ועילאי. ושני העולמות האלה קיימים זה לצד זה, בד בבד, ואפשר ורצוי להלך ביניהם, כדי לאזן את לחצי החיים וכדי להתבונן בהם מהמקום הנכון במבט הנכון.
כרגע חיברתי אל השקע
את הטלפון הנייד
שהשמיע קולות מקרטעים מקוטעים
והצבע הירוק התחיל למלא את הסוללה -
ואז התחלתי לשמוע את נשמתי
משמיעה קולות געגוע להתחבר שוב אל הבורא
לאחר לילה של אולי ניתוק
שבו עלתה לעולמות עליונים
וגופי נשאר כאן רדום וכבד
מלא כמיהה אל אותה קלות מרחפת
הממלאת אותי כאשר פי לוחש
פסוקי תפילה פסוקי זמרה
שהעצימו כל כך הרבה אנשים במשך הדורות
ואל נשמתם אני מתחברת
ועפה דרך כל תקופות ההיסטוריה
להתחבר עם מקור הכל,
עם המעין הנובע
עם חכמת היקום.





React to WordPress