צמחים נגד זומבים

צמחים נגד זומבים

צמחים נגד זומבים

סיימתי כבר שני עולמות ואני באמצע העולם השלישי. מצידי להיות עם האייפד כל היום ולשחק. הזומבים האלה ממש מעצבנים, וזה מה זה כיף להרוג אותם ולהתקדם בעולמות. אם הורגים זומבים מקבלים שתילים, וכשהם גדלים הם הופכים לצמחים שהורגים זומבים!

לפני כמה חודשים האייפד נפל לי וכמו לכל החברים שלי הכל מלא שברים בקצה. זה קצת מסתיר לי, אבל לא ממש משנה. אבא שלי אומר לי שאם הוא יתקן, זה עוד פעם ישבר, אז עדיף כבר ככה. לא משנה לי. אני משחק עם זה ומתקדם.
הכי מעצבן שמפריעים לי באמצע המשחק, ולא מתחשבים בי כשאני באמצע שלב. תמיד ארוחת הערב מוכנה בדיוק כשאני באמצע. ובימים האחרונים יש את האזעקות האלה שחייבים בהם לעזוב הכל ולרוץ למקלט.
בפעם הראשונה ששמעתי את הצפירה חשבתי שזה יום הזיכרון ורציתי לעמוד, כמו שאני רגיל. אמא ואבא היו בלחץ וצעקו לי לרוץ. לא הבנתי מה קורה. עד שההורים שלי הוציאו את אחותי הקטנה מהחדר וזירזו את כולם וירדו למקלט הצפירה הפסיקה. בכל זאת הכריחו אותי להיכנס למקלט. אבא שלי אמר שאמרו להיות עשר דקות אחרי הצפירה. אמא שלי אמרה שעברו כבר עשר דקות עד שירדנו. אחרי ויכוחים הם הסכימו על חמש דקות.

אחרי הפעם הראשונה ההורים שלי אמרו לי להיות יותר מהיר. לא להיות אסטרונאוט. מי רוצה להיות אסטרונאוט? אני בסך הכל רוצה להרוג זומבים אמיתיים כשאני אהיה גדול.

די משעמם שם, במקלט. לפחות שומעים את הצפירה ויודעים מתי אפשר לצאת. עדיין אבא מתעקש שנשאר שם חמש דקות נוספות. מה שבטוח בטוח, הוא אומר. הוא גם שם רדיו במקלט. בקושי שומעים משהו מהרדיו, בעיקר תחנות בערבית. אני לא מבין שום דבר. זה נשמע לי כמו שפה של זומבים.

אחותי די בלחץ מכל הדבר הזה. אני לא יודע ממה היא יותר מפחדת, מהטילים או מהג'וקים במקלט. היא סופרת את הזמן מהחדר שלה למקלט, ואומרת שהיא תגיע לשם ראשונה. אמרתי לה שזה לא משנה והאחרון קובע. היא עשתה שם סדר, ואמרה לי שהיא הרגה המון גו'קים. נראה לי מוזר בגלל שהיא מה זה מפחדת מגו'קים?

אני רוצה להיות מדען טכנולוגי כשאהיה גדול. כזה שממציא מכונות משוכללות ורובוטים שיכולים לעשות כל מני דברים. אני גם אתקן את כיפת הברזל הזאת שיש בה קצת חורים. אני לא מבין מה כל כך קשה לשים באוויר או בחלל החיצון כיפה כזאת מברזל שמשמידה כל טיל. אבא שלי אמר לי שכיפת ברזל זה לא באמת כיפה, וזה באמת טילים שפוגעים בטילים נגדנו. אני לא מבין למה לבלבל, ואם לא מצליחים לעשות כיפת ברזל אמיתית, לקרוא לטילים כיפת ברזל. וחוץ מזה יש במשחק של הצמחים נגד זומבים חליפות הגנה מפוצצות ולייזרים ועוד כל מני דברים שהורגים זומבים בקלות.

כיפת ברזל

מזל שאני לא גר בדרום. אלה שגרים באשדוד או בתל אביב שומעים המון אזעקות. מזל שאצלנו אין כל כך הרבה, וזה לא מאד מפריע במשחק. פעם אחת היתה אזעקה בלילה, ואמרו לי שלא הצלחתי לרדת מהר, ובמקום למקלט הלכתי לשכב בסלון, לא מבין שום דבר, ממש כמו זומבי. אני לא זוכר שום דבר מהלילה הזה. אולי באמת אני הופך לזומבי בלילה?

אמא ואבא רואים כל הזמן טלויזיה. יש שם כל הזמן אותם אנשים שמדברים ומדברים. מדי פעם מראים את הטילים האלה שקוראים להם כיפת ברזל, ואת המקום הזה שקוראים לו עזה שיש שם המון בתים צפופים והמון טילים שפוגעים בהם. אני לא מבין איך הם מצליחים עדיין לירות עלינו טילים מתוך כל הבלגן הזה שם. אני גם לא מבין איך יכולים לחיות שם אנשים. אולי הם כמונו מתחבאים במקלטים. אולי הם בכלל זומבים.

זומבים

אני מקווה שהכל ייגמר כבר, ולא יהיו אזעקות. ולמרות שזה קצת נחמד להיות עם כל המשפחה שלי במקלט, ולרוץ ביחד ולדבר, אני מעדיף להיות בשקט עם האייפד שלי ולסיים להרוג את כל הזומבים של העולם השלישי. בעולם הרביעי יהיה בטח משהו אחר, יותר מגניב. אולי בעצם גם שם יהיו זומבים.

בקרו אותי בבלוג - http://diditells.WordPress.com/