התרגזתם? עכשיו תעשו עם זה משהו
כעס הוא אחד הרגשות הנחקרים ביותר בפסיכולוגיה. במהלך חיי היומיום, אנו מוצאים את עצמנו במצבי כעס רבים ומגוונים. במרבית המקרים אנחנו מבטאים את הכעס על עצמנו או על אנשים אחרים בצורה תוקפנית ואגרסיבית, שגורמת לנו ולסביבה רגשות שליליים.
במחקר חדש שיצא החודש, מטעם אוניברסיטת הולנד ופורסם בpsychological science נמצא כי דווקא אותו אדם או אובייקט שמכעיסים אותנו, עשויים לגרום לנו לנסות להשיג את המטרה ובכך מעלים את רמת המוטיבציה שלנו.
חוקרי המחקר זיהו שלמרות שלכעס יש קונוטציות שליליות, כאשר אדם כועס, החלק הימני במוח שקשור לרגשות חיוביים מופעל - וגורם לעליייה במוטיבציה. למעשה, אנשים רוצים להשיג דברים מסוימים, וחוסר ההצלחה גורם להם להתאמץ יותר כדי להגיע לשם.
במהלך המחקר, צפו הנבדקים במסך מחשב אשר הריץ דימויים שונים (לדוגמא: עט, כוס, מכונית וכדומה). הנבדקים לא ידעו שלפני הרצת כל דימוי, הופיעה תמונה מהירה של פרצוף: טבעי, כועס או מפוחד. הפרצופים השונים הוצמדו לדימויים ובסוף התרגיל, נשאלו הנחקרים עד כמה הם רוצים את אותו אובייקט.
ממצאי המחקר הוכיחו כי אנשים רצו דווקא את אותם אובייקטים, שלהם הוצמד הפרצוף הכועס.
רואים עליכם את הכעס
ממחקרים שנעשו בעבר, נמצא כי הכעס גורם להתעוררות של המערכת הסימפתטית בגוף, אשר מופעלת לרוב במצבי לחץ, דחק וסכנה.
בשל הפעלת המערכת הסימפתטית, משתחרר בגוף האדרנלין, שמטרתו לגרום לאדם לבחור בין שני מצבים - "הילחם או ברח". במצב זה, צריך לבחור האם לשחרר את הכעס שלנו בצורה מילולית או פיזית, שלרוב באה לידי ביטוי באגרסיביות ותוקפנות או להפנים ולהתעלם, ובכך בעצם לאגור את הכעס בפנים.
הכעס בא לידי ביטוי בראש ובראשונה מבחינה פיזית, פעילות הלב והנשימה מואצות ויש קוצר נשימה, זרימת הדם לשרירים עולה ועקב כך, מתח השרירים גבוה יותר, תנועות הגוף מוגזמות ולעיתים אף בלתי נשלטות. חלק מהאנשים גם מסמיקים עקב זרימת דם מהירה לאזור הפנים.
מבחינה נפשית ניתן לראות שינויים באדם הכועס, אשר הופך לחרד, מאבד את הריכוז, מתמקד באופן מוקצן באובייקט המכעיס, מקנא, נוטר טינה ולעיתים אף מאבד שליטה.
המחיר של השתקת הכעס
ד"ר רוזיצקי אהוד, פסיכיאטר מומחה בבית חולים אסף הרופא ובמרפאות מכבי, טוען ש"קיים כאשר הדוק בין רגשות לבין מוטיבציה, אך יש לשאול מהו כעס? ידוע ממחקרים קודמים כי מבחינה נוירולוגית כל רגשות האדם, טובים או רעים, עוברים במרכז במוח הנקרא אמיגדלה היושב במערכת הלימבית. כל אדם מפרש באופן אינדיבידואלי מצבים שונים. בעוד מצב מסוים עשוי להכעיס משהו, אדם אחר לא יבטא שום רגש בנושא".
עוד טוען ד"ר רוזיצקי, כי התיאוריות לגבי השאלה האם הכעס הוא טוב או רע הן מרובות, אך למרות זאת הנושא לא ברור: "מצד אחד אנשים שמפנימים את הרגשות, מדחיקים ויוצרים משקעים נפשיים, עלולים לחוות מצוקה נפשית ולפתח הפרעות נפש בעתיד.
"מצד שני, ביטוי הכעס לעתים יכול לעזור לאדם להתקדם בחייו האישים והמקצועיים. לדוגמא: אדם שכועס על הקולגה שלו לעבודה כי התקדם בתפקיד לפניו, יכול לתעל את אנרגיות הכעס הללו למקום חיובי, שיעלה לו את המוטיבציה ויעזור לו להתאמץ יותר להשיג תפקיד טוב יותר.
ד"ר דניאלה מאק, עובדת סוציאלית, מטפלת משפחתית וממקימי המרכז למניעה ולטיפול באלימות בהרצליה, מסכימה כי יש לבסס את המחקרים שבודקים רגשות מבחינה ביוכימית, כדי לדעת מה קורה בעצם במוח. לדבריה, היות שבמהלך הטיפול בכעסים אין אפשרות לדעת מה קורה במוח האדם, יש להתבסס על התמונה הקלינית, לראות האם התקשורת הבינאישית באמת מקדמת או מעכבת, לראות אילו מצבים גורמים לקונפליקטים ומכעיסים וכדומה.
בנוסף, טוענת ד"ר מאק, שבמהלך עבודתה גילתה כי כעס כרגש מופנם, שלא בא לידי ביטוי בחוויה, עלול לגרום לנזקים בחיים האישיים של האדם, כגון נתק בזוגיות ו\או התלקחות בעבודה, משפחה וכדומה.
"אי אפשר שלא לבטא כעס, מכיוון שהוא עלול להוביל לאלימות פיזית או מילולית בסופו של דבר. צריך להבדיל בין ביטוי הכעס לבין חווית הכעס. ניתן לחוות את הכעס בצורה חיובית ולתעל אותו למקום טוב", היא מסבירה, "לדוגמא: כמו בקבוצות כדורסל אשר מתחרות אחת נגד השנייה, קיים כעס עצום ותחרותיות, אשר בעצם מובילה את השחקנים לעוצמה גבוה, יעילה, אשר בעצם מעלה את המוטיבציה".
React to WordPress