איך הופכים ילדים למסודרים?
תכונת הסדר אינה קשורה דווקא לסידור החדר, אלא ליכולת הרבה יותר מהותית שמתבטאת ביכולת לארגן דברים בסדר נכון מתוך הבנה. כשיש סדר בבית ובסביבה הפיזית, יש סדר בראש ובחיים בכלל, ונראה שסביבה מסודרת משפיעה לטובה על השלווה והרוגע של כל אחד מאיתנו.
מחקרים מקשרים בין סדר לסדר היום: כבר בגיל קטן ניתן להבחין בין תינוקות שמנגנון הוויסות שלהם מסודר – הם ערים וישנים בשעת קבועות, אוכלים באותן שעות פחות או יותר ובהחלט ניתן לצפות אותם. לעומתם, תינוקות אחרים אינם בעלי סדר יום קבוע ולהורים קשה יותר להכניס אותם למשטר מסודר. תכונת הסדר והארגון ניתנת לשיפור. רצוי להרגיל את התינוק לסביבה מסודרת ונקייה, לסדר יום קבוע מגיל קטן על מנת להקנות לו הרגלים טובים לכל החיים.
היכולת לסדר, לארגן ולמיין בצורה טובה תשפיע בביצוע משימות שונות בבית, בגן ובבית הספר וגם לאחר מכן – בצבא, באוניברסיטה ובעבודות השונות. דוגמאות: תלמיד שאינו מסודר ישכח ציוד וילמד פחות טוב, תלמיד שחי בבלאגן, לא ימצא את מה שהוא צריך בזמן ויאבד מזמן המבחן.
סדר וארגון בהחלט מגדיר לילד את הגבולות הטריטוריאליים לחפציו ולצעצועיו, כך שהצבת הגבולות שכל כך חשובה בחינוך ילדים מתחדדת בדרך זו. ילד שיש לו גבולות פיזיים ברורים יהוא בעל גבולות בכל דבר ויגדל להיות ממושמע.
לימוד לסדר ולארגון צריך להיעשות תוך התחשבות בשלב ההתפתחותי בו נמצא הילד מתוך עקביות, התמדה ודוגמא אישית של ההורה", אומרת עידית מאיר, מנחת קבוצות הורים וזוגות, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך, "בזכות סדר וארגון הילד למד אודות משמעות ואחריות אישית ומפתח עצמאות התורמת להעלאת ערכו של הילד בעיני עצמו ובכך מעלה את ביטחונו העצמי ביכולותיו וכן מפתח התחשבות בסביבתו ובזולת. אלו למידות ערכיות מאוד, החשובות להתפתחותו התקינה של הילד וכחלק בלתי נפרד מהכנתו לחיים כאדם בוגר, שמועיל לעצמו ולחברה".
רעיונות לשיפור תכונת הסדר והארגון
דוגמא אישית– ילדים שחיים בבית מסודר ונקי, שקט ורגוע לומדים להעריך סביבה מסודרת, ולהיפך – אם הילד מתרגל לחיות בסביבה מבולגנת, הוא יבין שאלו הנורמות המקובלות ויתרגל לכך. חשוב שהדמויות הקרובות אל הילד יהוו עבורו דוגמא אישית בעניין זה – ההורים, המטפלת/הגננת/המורה, סבא וסבתא, וכל מי שמשפיע עליו.
אהבה לסדר– הדרך הטובה להקניית אהבה לסדר וארגון היא לפתח אצל הילדים אהבה לדבר, מתוך אמונה שאם יכיר ביתרון הגדול של סביבה מסודרת, ירצה ליצור סביבה כזו בעצמו במהלך חייו.
גישה קלה – על מנת להרגיל את הילד לסדר, כדאי לדאוג שתהיה לילד גישה להניח את הצעצועים במקומם על מדפים נמוכים או במגירות נשלפות בקלות יחסית. כדאי להתאים לכל סוג משחק ארגזים וקופסאות בגדלים מתאימים לצורך הקלה על תהליך הסידור. השתמשו בסלסילות מרובעות (עגולות תופסות מקום מבוזבז) בגדלים שונים על פי הנפח הרצוי.
סידור יצירתי –ארגנו כל מיני סוגים של חפצים בדרך מקורית, למשל חולצות לפי סדר הצבעים בקשת, או חומרי יצירה בקופסא ממודרת. כך הילד ירצה לשמור על הארגון ויסדר בעצמו.
שירים ומשחקים - היפכו את פעולות הסידור והארגון לשעה של כיף והנאה – שירו שירים תוך כדי הסידור, דברו על המשחק תוך כדי איסופו, ואף עירכו תחרויות "מי מסדר מהר", "מי אוסף הכי הרבה קוביות?".
שיתוף ואחריות– הציגו את פעולת הסידור כתפקיד של גדולים על מנת לעודד את הילד לסדר. הורים שמסדרים בעצמם את חדרי הילדים טועים, משום שהם משדרים לילדים שתפקיד זה אינו באחריותם.
העיקר הכוונה– פרגנו לילד גם אם אינו מסדר כמו שצריך ודעו שאט אט הוא ישתפר. עצם הפעולה של הסידור חשוב, מידת השלמות פחות חשובה כאן.
"אוספים בסוף"- הנהיגו מעין חוק שעל פיו אוספים את חלקי הפאזל, את הקוביות או את כלי האוכל של הבובות מייד לאחר סיום השימוש בהם, וכך לא להגיע לחדר מבולגן בסוף היום.
גם החבר מסדר– אל תתביישו לומר את חוקי הסדר בבית. כך הילד שלכם יבין שזו פעולה לגיטימית לחלוטין. אימרו בפשטות: "אצלנו אוספים את חלקי המשחק כשמסיימים", ואף הדגימו ועיזרו בהתאם לגיל הילדים.
איך מסדרים בכל גיל?
גיל 0-2– בעזרת דוגמא אישית - סדרו את החדר והבית בנוכחותו ודאגו לסביבה מסודרת. ילד שפותח מזווה ורואה שהמצרכים מסודרים בקופסאות ומונחים בצורה היגיונית ולא בבלאגן, יקלוט בעצמו את חשיבות העניין.
גיל 2-3– סדרו יחד עם הפעוט - איספו את הצעצועים יחד איתו והסבירו בשפתו: "הבובות עייפות, הן רוצות לשכב לישון. בוא נשכיב אותן לישון במיטה". כך הילד יבין שלכל דבר בחדר יש מקום משלו. זה לא ברור מאליו. חשוב לפנות אל הילד במילים פשוטות ובהוראות ברורות וספציפיות. לא רצוי לומר: "בוא נסדר את החדר", אלא להיות ממוקדים: "בוא נאסוף יחד את חלקי הפאזל לקופסה".
גיל 3-6 – הסדר הוא חלק מהלו"ז היומי ומהטקס שלפני השינה - לפני ארוחת הערב או אחריה, לפני המקלחת או אחריה – שריינו כמה דקות לסידור החדר, כך שהילד יבין שזהו חלק בלתי נפרד מעבודות הביתבסוף היום.
גיל 6-10– לקראת הכניסה לכיתה א' רצוי לדאוג שהילד יידע לסדר בעצמו את חפציו. מנו את הילד להיות אחראי על סידור חפציו וחדרו בסוף היום ולסדר את המיטה בבוקר לאחר הקימה. התפקיד והאחריות המוטלת על הילד תעניק לו ללא ספק ביטחון ותחושה של שייכות.
למידע ולתוכן נוסף:
React to WordPress